מתרגמות ומתרגמים רבים ניסו להתמודד עם שירו המפורסם והמצוטט מאוד של דילן תומס Do Not Go Gentle into that Good Night. ברשומה הזאת נתבונן בארבעה תרגומים: אמיר אור, 1998; יעל גלוברמן, 1998; עודד פלד, 1998; זיוה שמיר, 2004 (מתוך מוסף ספרים. אשר רייך, הארץ, 2004. לקריאת התרגומים המלאים, לחצו על המילה "הארץ"), ונתמקד כמובן בפזמון החוזר.
אבל לפני הכול, דילן תומס מקריא את השיר (לא להחמיץ!…):
***
Do not go gentle into that good night,
Old age should burn and rave at close
of day;
Rage, rage against the dying of the light.
Good men, the last wave by, crying how bright
Their frail deeds might have
danced in a green bay,
Rage, rage against the dying of the light.
Wild men who caught and sang the sun in flight,
And learn, too late, they
grieved it on its way,
Do not go gentle into that good night.
Grave men, near death, who see with blinding sight
Blind eyes could blaze
like meteors and be gay,
Rage, rage against the dying of the light.
And you, my father, there on the sad height,
Curse, bless, me now with your
fierce tears, I pray.
Do not go gentle into that good night.
Rage, rage
against the dying of the light.
***
אמיר אור מתרגם:
אל נא תִפנה ללכת כך בנֹעם גֵא אל לילה-טוב שאין בלתו, מֵכֶּה מַכֶּה ברֹב עֶבְרָה באוֹר על גוִיעתו.
עודד פלד:
אל תפסע מעדנות אל תוך הליל הזה הטוב. זְעם, זְעם על גסיסת האור.
יעל גלוברמן:
אל תוך הלילה טוב ההוא ברֹך אל תעבֹר. זְעק, זְעק כנגד מוֹת האור.
זיוה שמיר:
אל נא תלך אט אט אל רֹך החשכה. קום, זְעק חָמָס בטרם בוא יומך.
***
המילה gentle היא כמובן המוקש הראשון. קודם כול, השימוש בתואר gentle ולא בתואר הפועל gently אינו שימוש שגור, ויש לתת על זה את הדעת בעברית. עכשיו, המילה gentle מנוגדת בהמשך השיר ל-wild men והיא מובנת לדעתי קודם כול כהשלמה – אל תלך בשקט.
מקור המילה במאה ה-13 מ-gentil, שמשמעו בצרפתית עתיקה אדם שנולד למשפחה טובה, אציל. בימינו המילה משמשת לתאר נדיבות, מתינות, עדינות, נועם ורוך.
המשוכה השנייה היא הפועל rage. כדי לשמור על המשמעות, אנחנו צריכים לתאר בעברית כעס אלים, מתפרץ, סוער ורב עוצמה.
לבסוף עלינו לשמור על החריזה של night ו-light, שהם כמובן הפכים. החושך והמוות העומדים כנגד האור והחיים – תימה מרכזית בשיר.
***
ובכן, אמיר אור מתרגם gentle ל"נועם גא", ו"גא" כאן משמעו גם גאה וגם מלא הוד וכבוד. את השימוש הלא שגור ב-go gentle הוא פותר ב"אל נא תפנה ללכת".
עודד פלד כותב "אל תפסע מעדנות". מעדנות: בנועם, בשלווה, ויש פה אזכור לפסוק משמואל א (טו, לב):
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת-אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק, וַיֵּלֶךְ
אֵלָיו, אֲגַג מַעֲדַנֹּת; וַיֹּאמֶר אֲגָג, אָכֵן סָר מַר-הַמָּוֶת.
האזכור המקראי מוסיף נדבך נוסף לבחירה במילה "מעדנות", שמשמעה כאן ככל הנראה "ברגליים מוֹעדות, כושלות, בשלשלאות". וכך: "אל תפסע מעדנות אל תוך הלילה הזה הטוב" מקפל בתוכו הן את המשמעות של העדינות והרוך והן משמעות של גאווה או שליטה עצמית – אל תלך כושל אל הלילה הטוב וגם: לך כאדם חופשי, ולא כאדם כבול.
התרגום של יעל גלוברמן פחות מליצי ומגביה: "ברוֹך אל תעבור".
וזיוה שמיר מתרגמת: "אל נא תלך אט אט" ואת הרוך משדכת למילה לילה: "אל רוך החשכה".
***
בתרגומו ל-rage אמיר אור שומר על שפה גבוהה ומליצית ומתרגם: "מֵכֶּה מַכֶּה ברֹב עֶבְרָה". המילה עֶבְרָה נדירה וגבוהה בהרבה מ-rage, ויש פה גם אזכור לספר תהילים (עח, מט):
יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים.
עודד פלד ויעל גלוברמן בוחרים בנתיב הישיר יותר בעיניי וכותבים (בהתאמה): "זְעם, זְעם" ו"זְעק, זְעק". זיוה שמיר מתרגמת: "קום, זְעק חָמָס".
ההעדפה שלי כאן היא לעודד פלד או יעל גלוברמן. אמיר אור מגביה מדי לטעמי וזיוה שמיר מוותרת על החזרה החשובה ועל המקצב של rage, rage.
***
לסיום ההשוואה, נבדוק מה עשו המתרגמים עם החריזה, שיש לה בשיר משמעות תימטית מרכזית: ההנגדה בין לילה night לאור light.
אמיר אור חורז בִּלתו עם גוויעתו: "אל נא תִפנה ללכת כך בנֹעם גֵא אל לילה-טוב שאין בלתו, מֵכֶּה מַכֶּה ברֹב עֶבְרָה באוֹר על גוִיעתו".
עודד פלד מעדיף לשמור על תרגום נקי וצמוד יותר למקור ומוותר חלקית על החרוז: "אל תפסע מעדנות אל תוך הליל הזה הטוב. זְעם, זְעם על גסיסת האור".
יעל גלוברמן שומרת על חריזה: "אל תוך הלילה טוב ההוא ברֹך אל תעבֹר. זְעק, זְעק כנגד מוֹת האור".
התרגום של זיוה שמיר: "אל נא תלך אט אט אל רֹך החשכה. קום, זְעק חָמָס בטרם בוא יומך" הוא המוצלח ביותר מבחינת חריזה ומשמעות. החרוז מצוין, והיא גם היחידה שהצליחה לשמור על החרוז המקורי – ההנגדה בין חושך ליום. לעומת זאת לחרוז הזה יש מחיר, והוא התרגום הלא מוצלח בעיניי "בוא יומך", שמאבד תימה חשובה בשיר והיא מוֹת האור. במילים אחרות, אנחנו רואים כאן שהמתרגמת חייבת לבחור כל העת על מה לשמור ועל מה לוותר, מה לזנוח ומה לנצור בכל מחיר.
***
הפזמון rage, rage against the dying of the light הוא ללא ספק שורה מצוינת למילים אחרונות.
יחיאל הספרן בספר עֵשָֹו של מאיר שלו הוא אספן של מילים אחרונות, מה שנקרא באנגלית famous last words. לסיום:
"רק אדם אחד הבין אותי, וגם הוא לא הבין," ציטט לי בגאווה [יחיאל] את מִלותיו האחרונות של פרידריך הֶגֶל.
"אלה שטויות!" אמרתי לו, "בחייך, יחיאל."
יחיאל נחרד וקצף. "שטויות?!" צעק, "שטויות?! הֶגֶל על ערש מותו זה שטויות?!"
"זה כמו להגיד 'זה הסוף, ואולי זו ההתחלה,'" אמרתי, "או 'האם יסלחו לי שם למעלה על שלא הייתי אני עצמי?'"
"מי אמר את זה?" התרגש יחיאל.
"אף אחד לא אמר את זה, אני רק נותן לך דוגמאות של עוד שטויות."
"כן, אבל מי אמר אותן?" התבעבע הספרן.
"אף אחד לא אמר אותן, יחיאל," התרגזתי, "אני המצאתי, הרגע."
אבל יחיאל לא האמין לי. הוא רשם את מִלותי האחרונות בפנקסו ולידן כתב: "אַנוֹנִימוּס." (מאיר שלו, 1991. עֵשָֹו, עם עובד, עמ' 200-199).
—
* אברהם שלונסקי, פסוקים בסוף הספר, 1968.
הרשומה מוקדשת לזכרו של דני סיבל, חבר אהוב, שגם לפני מותו בטרם עת לא איבד את האירוניה העצמית שאפיינה אותו והספיק לשרבט על פתק את המילים האחרונות שלו: "לא רוצים לישון, רוצים להשתגע" ושורה מפורסמת אחרת של דילן תומס: and death shall have no dominion.
The Typewriter 
מאיר עיניים
אהבתיאהבתי
תודה רבה
אהבתיאהבתי
יופי של רשומה ותודה על דילן. לא השוויתי בין כל התרגומים אבל על פי מה שהבאת כאן, הטוב ביותר בעיניי הוא של עודד פלד.
אהבתיאהבתי
תודה, מרב. אני חושבת כמוך. אולי שילוב בין עודד פלד ליעל גלוברמן…
אהבתיאהבתי
דווקא עודד פלד, באמת? לי צרמה יותר מדי החריגה מהמשקל, וגם החריזה (דילן תומס הוא אשף של חרוז ומצלול, וזה אחד הדברים שבעיניי הכי חשוב לנסות ולשחזר, למרות הקושי; חריזה של 'טוב' ו-'אור', שבעברית אפילו לא נחשבת חרוז אמיתי, היא בעיניי חטא גדול לכתיבה שלו). אם כבר אז יעל גלוברמן. אבל בשביל השוואה הוגנת צריך לראות את כל התרגום, לא שתי שורות, אז אולי אני ממהרת מדי לשפוט…
אהבתיאהבתי
האמת היא שבהמשך למה שכתבתי למרב, הייתי הולכת לא רק על שילוב של עודד פלד ויעל גלוברמן, אלא על קצת מכל אחד (שזו חוכמה קטנה מאוד או אולי חוכמת חדר המדרגות)
אהבתיאהבתי
תודה, מעניין מאוד
אהבתיאהבתי
תודה רבה ענבל
אהבתיאהבתי
כן, את צודקת יעל, קשה לשפוט. אבל בעיניי המבחן הגדול ביותר של שיר מתורגם הוא האם הוא נשמע גם בשפת היעד כמו שיר. יש תרגומים שהם מדוייקים מכל הבחינות אבל לא יוצרים שיר בשפת המקור ולכן הם לא שיר בעיניי אלא רק תרגיל בתרגום.
אהבתיאהבתי
נהדר!
ואני דווקא אוהבת את התנופה והמשקל בתרגום של זיוה שמיר, שמצליח להיות קולח ולא מליצי מדי, כמו חלק מהתרגומים האחרים. יש לזה מחיר, כמובן, בשיקולים הספרותיים שהצגת פה כל כך יפה.
אהבתיאהבתי
תודה רבה, יעל! הפשרות באמת כואבות מאוד לפעמים ואי אפשר להתחמק מהן. אני מסכימה איתך שהיא גם שומרת על שפה לא מליצית מדי וגם מצליחה להתפשר הרבה פחות מהדוגמאות האחרות על חריזה
אהבתיאהבתי
תמי תרגמי…. לי כל התרגומים נראים מליציים בהרבה מדילן אך אולי זה משום שאני לא דוברת אנגלית כשפת אם. התחושה בשיר של דילן היא שהוא אומר דבר פשוט בדרך פשוטה ומתנגנת. על דני אני חושבת לעיתים קרובות אך לא כאן המקום לפרט. בכל מקרה תודה
אהבתיאהבתי
חיה, תודה. ממש ריגשת אותי.
אהבתיאהבתי
עכשיו שאני חושבת על עניין התרגום, קטונתי. נראה לי שצריך להיות משורר כדי לתרגם שירה, אבל אולי את תתרגמי שירה יום אחד…?
אהבתיאהבתי
שלום תמי, עוד לא יצא לי לקרוא תרגום עברי מניח את הדעת לשיר של תומאס.
זה שיר שנוח מאוד לשפרו בעברית בכל מיני מודולציות
אבל קשה מאוד לתרגם אותו באופן שיישמור הן על המשמעות המילולית והן
על המוסיקה הצלילית שלו
עוד לא מצאתי תרגום שיניח את דעתי (כבר נסיתי בעצמי לתרגם אותו כמה פעמים
בעשרים השנים האחרונות ותמיד אני מוצר שיש בתרגום מגרעות)
אהבתיאהבתי
שלום ותודה על הביקור. דווקא מעניין לקרוא עוד ניסיונות לתרגום עברי של השיר הזה. אבל האם זה מאפיין ספציפית את Do not go gentle או שירה בכלל?
אהבתיאהבתי
תמי,
א/ בתרגום שירה תמיד מאבדים משהו, יכול להיות שזה מצטמצם אם המתרגם הוא בעל כושר המצאה ומוסיקליות יוצאת דופן, אבל כללית, יש מעט מאוד תרגומי שירה שמצליחים לעמוד יציב
מול המקור (לפחות בעיניי).
ב/ זה עוד יותר בולט לגבי שירו של דילן תומאס שהוא מוסיקלי מאוד, עם הדהודים של הברות מסויימות לכל אורכו. כך שלא תרגום מלא פאתוס ולא תרגום "בגובה העיניים" עושים איתו חסד.
אהבתיאהבתי
הגעתי לפוסט הזה כי חיפשתי תרגומים קיימים לשירים של דילן תומאס…
מה דעתך על התרגום הבא?
אל-נא תלך שקט אל טוּב ליל-שחור
======================
אל-נא תלך שקט אל טוּב ליל-שחור
על רב-שנים לבעור לגעוש בערוב היום;
זעם-נא, זעם מול דעיכת האור.
אף אם ידעו חכמים לעת סופם כי לאופל טיב נאור,
יען כי לא רשפו מילותיהם ברקים הם
אינם הולכים בשקט אל ליל-השחור.
אנשים טובים, בנפנוף אחרון, זועקים איכה נְהור
מעשיהם הקלושים לו חולל במפרץ ירוק,
זעמו-נא, זעמו אל מול דעיכת האור.
אנשי-פרא שלכדו ושרו את השמש במעופו כציפור,
ונוכחים, כה מאוחר, שספדו לו בעוברו,
אל תלכו שקטים אל טוּב ליל-שחור.
אנשי-קֶדֶר, על סף-מוות, שרואים בלא מאור
אף עיניים סומות יוכלו לרשוף ככוכבים-נופלים ולגאות,
זעמו-נא, זעמו מול דעיכת האור.
ואתה, אבי, שם בעצב רום שמי-צחור,
קלל, ברך אותי כעת בעוז-דמעותיך, אתפלל.
אל-נא תלך שקט אל טוּב ליל-שחור.
זעם-נא, זעם מול דעיכת האור.
אהבתיאהבתי
אריאל, ניסיון אמיץ ומרשים! יש פה כמה הברקות נהדרות וכמה דברים טיפה משונים שהניסוח שלהם קצת פחות טוב וברור בעברית. הייתי מתייחסת לזה כאל טיוטה, עוזבת את זה לכמה שבועות וחוזרת לשייף וללטש. הבסיס ממש טוב. תודה שהבאת 🙂
אהבתיאהבתי
אני חושב שבלתי אפשרי לתרגם דילן תומס (כאלה) 🙂
מבחינה תימטית השירה (הזו) אקזיסטנציאליסטית: הוא לא מתעסק רק במוות, אבדן, זעם, או כאב (או אהבה כמו בשירים אחרים וכיוב) – אלא חוקר את משמעות הקיום האנושי בכללותו לעומק. הקונטקסט של תומס מאחורי השיר, למרות שזה לא תמיד חשוב, והרבה פעמים יכול לגרוע, הוא (כנראה) התעוורותו והחלשותו של אביו – לאו דווקא מוות מיידי קרב ובא, כפי שמצטייר (השיר נכתב ב 47 האב מת ב-52). זה באמת לא רק מלחמה נגד המוות – אלא מלחמה נגד דעיכה באופן כללי. הכנעות לקשיים. יש בו הרבה חגיגה של החיים (אל מול אפסיותם). יש כאן שיר הלל לעצמת ורוח החיים. מרוב אווירה קודרת סוערת ולוחמנית חומק מסר של 'חיה את חייך במלואם' (life affirming). קשה להעביר דברים כאלה, בלי קשר לצורה..
גם במשמעות המילולית תומס מערים קשיים, בהרבה מאוד מישורים. 1- לדוגמא flight = טיסה ומנוסה (ואכן חלק תרגמו כך וחלק כך). כ"א מהם בנפרד חוטא לכוונה: עף במהירות. "מעוף השמש" או "השמש במעופה" הכה מתבקש כאן נשמע יחסית חיוור. גם "last wave by" רב-משמעויות. התרגום הישיר הוא "הגל האחרון (שחולף/שנמצא) ליד". וכנראה – הגל האחרון המתנפץ (או שוכך) לחוף. "הגל האחרון" ותו לא מפספס את התנועה או המצב של הגל. זה סתם 'הסוף' ואנחנו מאבדים תחושה של שבריריות/התנפצות/דעיכה. גם forked …
2- קשה להעביר את העולם של תומס, ובייחוד השימוש בטבע. זה פיוטי, אפי, ופנטסטי (הכוונה במשמעות של מיסטי, תפילתי, קסום, גרנדיוזי). נפוץ בשירה לקפוץ מהמציאותי לפנטסטי – כאן אנחנו בממלכה אחרת – הכל הוא פנטסטי. והכל אצל תומס אלוהי: מהתחושה הפסטורלית והאידילית של אור מרקד במין לגונה מוריקה שכזו (גן עדן), ועד ברקים שמבזיקים ומהדהדים ומתפצלים ומשרישים בשמיים (ולכן forked חשוב: עוד מילה שמתפספסת בתרגום). אמנם וויילס מלאה בברקים וגלים אבל אין כאן שום פעולה או אובייקט יומיומיים – הכל אדיר. ורק 2 שורות בבית האחרון מלמדות שיש כאן משהו מציאותי, שיש כאן בכלל אנשים אמיתיים/ספציפיים (ובפעם היחידה שהדובר מוזכר זה pray, bless, curse – מוטיב דתי-אלוהי כנוע)..
3- גם המעבר מהמילולי לרעיון קשה. לדוגמא באותו בית על השמש קשה לייצר משפט דומה בעברית שיהיה מופשט ומלא-משמעויות כמו המקורי. האם 'החוגגים' מגלים את הריקנות? האם זה מרדף עצוב? האם התרגשות היא תמיד על ה'אין'? האם יצירה היא כאב? האם אנחנו חיים מכאב? האם ההתלהבות מתגמדת אל מול הארעיות? האם זה חוסר השליטה (תפסנו את השמש – אך היא בעצם במסלולה)? מה ז"א שבכל פעם שתפסנו את השמש בעצם התאבלנו? אין אף תרגום שנותן פוטנציאל לפרשנויות כה רבות..
4- כמו שהזכירו למעלה, למרות הכל.. השפה כה פשוטה. זה נחשב אחד השירים ה"סבירים" בבגרות בספרות אנגלית (באנגליה). חוץ מהדיון הקיומי השיר נחשב לא מסובך. והשפה עצמה? ילד בן 10 (דובר אנגלית) יכול להבין כל מילה ומילה (את המשמעות פחות) – זה לא נכון לגבי התרגומים. בהתאם גם הנסיון לפענח ולחלץ תמונה ומשמעות גווע בתרגום סבוך.
בקיצור גם סתם לשכתב את השיר בעברית פשוטה ללא כל מגבלה צורנית זה לא קל בכלל 🙂
בפן הצורני לא רק שיש חזרה, חריזה, משקל, וכו, ולא רק שהם נוקשים – יש גם מצלול (כמו שהזכירו). דילן היה פדאנט לדברים האלה, ושום דבר לא מקרי. לדוגמא עיצורי G-D-N-T בשורה הראשונה (אפקט מרהיב), משחק sang the sun, וגם ה-B(L) כאן (ודמיון הגיה sight-eyes-like-gay) :
BLinding sight / BLind eyes could BLaze like meteors and Be gay.
יש כאן 4 צמדים כמעט עוקבים של BL + צליל Aye.
ובמקרה (או שלא) הם הולכים ונפתחים: Blinding->Blind->Blaze->Be.
וגם Sight->Eyes->Like->Gay.
זה מוסיקה של ממש.
תומס ידוע ב-2 אתגרים משמעותיים בשירה שלו: רעיון קיומי עמוק וקשה, ופסיפס צורני משובץ בקפידה. זה חוזר גם ב- and death shall have no dominion, שמציג (אל)מוות בצורה קשה לתפיסה, המתעלה במורכבותה ועצמתה על הרבה טקסטים דתיים בנושא…
אהבתיLiked by 1 person
בעיני הנסיון לתרגם שירה תוך כדי נסיון לשמור על מבנה , חריזה, ומצלול .
הוא במקרה הטוב פטטי, ובמקרה הרע חילול קודש . ובכל מקרה פשוט חוצפה.
בהחלט ראוי לתרגם מילולית, אפשר וכדאי להציע ניתוח או פרשנות.
השיר הוא של דילן תומס , מי שרוצה לכתוב שירה , שיכתוב את שיריו שלו.
אהבתיאהבתי