פילוּמניה (phillumeny) (פיל – אהבה + לוּמן – אור) היא השם המקובל לאספנות של קופסאות גפרורים, מונח שטבעה בשנת 1943 אישה בשם מרג'ורי אוונס, שהייתה אספנית ועמדה אחר כך גם בראש האגודה הבריטית לקופסאות גפרורים.
כשבת דודי התקשרה אליי יום אחד לפני כשנתיים בדרכה לפח הזבל, ולאחר ששאלה כבר את אחיה ואחותה, כדי לברר אם אני מעוניינת במקרה בשתי שקיות זבל מלאות באוסף קופסאות הגפרורים של סבא – אמרתי: אל תזרקי! אני באה לקחת.
אהבת הווינטג' דיברה מגרוני, אבל רק אחרי שמילאתי את רצפת הסלון בבית במאות קופסאות גפרורים ובריח בל יימחה של גופרית התחלתי להתעניין בנושא וגיליתי כמובן עולם ומלואו.
גרסאות קדומות לגפרור היו קיימות כבר בשנת 577, כפי שאפשר ללמוד מטקסטים סיניים עתיקים, אבל הגפרור שניצת בשפשוף הוא פרי המצאה של רוקח אנגלי בשם ג'ון ווקר משנת 1827. בערך בשנת 1900 החלו קופסאות גפרורים לשמש לפרסומות – והן פרסמו הכול: החל בבתי קפה, מלונות וברים, עבור בכלי נשק וכלה בתעמולה פוליטית.
מלבד ארצות הברית, גם יפן הייתה שחקנית מרכזית בתחום, וכבר בשנת 1903 התרחש המפגש הראשון של מועדון אספנים חדש שהוקם.
הנה דוגמאות אחדות לקופסאות גפרורים יפניות מסוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים:

התמונות מהמוזיאון היפני הווירטואלי לגפרורים.

אספנות של קופסאות גפרורים פרחה בעיקר בין שנות השישים לשנות השמונים של המאה העשרים, אבל היום נודעת לתחביב תחייה מסוימת הודות לאינטרנט ולאיביי, ויש כל מיני קהילות, אגודות ומועדונים – שחבריהם גם נפגשים ביניהם מפעם לפעם, קונים, מוכרים ומתלוננים שהדור הצעיר אינו מבין באספנות בכלל ובקופסאות גפרורים בפרט. 

כמו בכל אוסף, יש כמובן פריטים נדירים, נכספים ויקרים. ב-1991, למשל, נמכרה קופסת מזכרת מהטיסה ההיסטורית של צ'רלס לינדנברג מניו יורק לפריז ב-1927 ב-4,000 דולר וב-2015 נמכרה קופסת גפרורים דומה ב-6,000 דולר.

יש כמובן סדרות ונושאים. חברת ווינסטון, למשל, השיקה מסע פרסום לא מזמן – בשלהי שנות התשעים – שהמוטו שלו היה: no bull, כלומר – הסיגריות שלנו הן הדבר האמתי.

ומן הצד השני:

ווינסטון גם מחו על המגמה שהחלה להתפשט בארצות הברית והגבילה מעשנים עד כדי הדרה:

עוד סדרה חביבה של מותג סיגריות אחר היא הסדרה של קמל:

ומצד שני….

האוסף של סבא שלי אמריקאי ברובו הגדול, ומלבד הסדרות שלעיל יש בו גם מזכרות ממקומות שעדיין קיימים, מתברר, כמו המסעדה הסינית הכשרה הזאת בניו יורק:

וכל מיני מוסדות אמריקאיים בעלי ערך נוסטלגי:

והמילה גפרור מניִן?

מנדלי מוכר ספרים כתב קיסם מגוּפּר ב-1896, ובסביבות 1908 תיקן לגפרורית: "הגפרורית כבתה ואין כלום".
ראובן מירקין, פרופסור בדימוס לבלשנות עברית באוניברסיטת בר אילן ומי שהיה ראש מדור העברית החדשה של המפעל ההיסטורי של האקדמיה ללשון עברית, מציין במאמרו גפרור, גלגולו של חידוש מחידושי מנדלי מוכר ספרים שהמילה אינה מופיעה במילון בן-יהודה חרף העובדה שהמחבר ודאי הכיר אותה. הסיבה הייתה קנאה ישנה וטהורה. בן-יהודה הציע מילה עברית משלו ל-match – מדלֵק, חידוש לא רע בכלל, אגב, אך הוא לא תפס, ולכן העדיף כנראה להתעלם מן החידוש ולא לתת קרדיט במילונו למנדלי מוכ"ס. מילים אחרות של בן-יהודה במשקל מפעֵל שכן התקבלו הן מגבת ומגהץ. לרשימת חידושים נוספים של בן-יהודה שהשתרשו, ראו פה.

בכל אופן, בן-יהודה לא היה היחיד. למילה גפרור קדמו ניסיונות עברוּת נוספים, כגון מבער וציתה.

מקור: האקדמיה ללשון העברית

המילה match במובן גפרור החלה לשמש במאה הארבע-עשרה, ומקורה מ-meiche: פתיל של נר או מנורה בצרפתית עתיקה. המילה meiche, מצדה, הגיעה ככל הנראה מ-miccia או micca – שמשמען בלטינית מדוברת (Vulgar Latin)  ריר (mucus), על השם הפתיל שהשתלשל ממנורות הלילה והזכיר משהו נזלתי.
במקור נקראו גפרורים באנגלית lucifer, נושא אור (מלטינית: לוקס – אור + פר – נושא), על שם כוכב השחר. בלדד השוחי מסביר על הקשר בין לוציפר השטן לבין כוכב השחר, הלוא הוא נגה, כאן. אבל במאה העשרים עדיין שימשה המילה לוציפר בסלנג האמריקאי לגפרור, ועד היום זו המילה לגפרור בהולנד ובבלגיה.

 ולסיום: היזהרו מחיקויים!