בנאומו לאומה (28.2.2019) לאחר החלטת היועץ המשפטי לממשלה להרשיעו השתמש ראש הממשלה בנימין נתניהו במילים מסע ציד חמש פעמים ("מסע הציד הזה התחיל עם ניסיון להדביק לי ולרעייתי שישה תיקי שוחד, זה מגדל קלפים שקורס"). בתרגום הנאום לאנגלית הפך הביטוי מסע ציד לציד מכשפות:

.He urged the public to resist being confused by the witch hunt
The Washington Post

"I plan to continue serving you as prime minister for many more years, but it’s up to you, not the bureaucrats or the commentators and reporters.
Don’t let the witch hunt confuse you", Netanyahu concluded.
The Jerusalem Post

הגדיל לעשות ג'ון קליז ידידנו כאשר צייץ:

קליז כותב שהטיעון המבריק אפקטיבי יותר כשמדובר במורשעת ולא במורשע, ומציע לראש הממשלה להחליף את המכשפות בחדי קרן, חזירים מעופפים או אפילו פושעים.

ציד מכשפות הוא ביטוי אהוב מאוד גם על טראמפ, כזכור, עד כדי כך שאיגוד המכשפות והמכשפים בארצות הברית מחה נגד השימוש המופרז והפוגעני בו. רק בשנת 2018 צייץ טראמפ את צמד המילים witch hunt בטוויטר 117 פעמים, והוא נוהג לזעוק "ציד מכשפות" מעל כל במה אפשרית. יחד עם "פייק ניוז" זו התגובה האוטומטית נגד כל ביקורת – ואם אפשר להרוג שתי ציפורים בציוץ אחד, מה טוב.

נתניהו באופן טבעי מושפע גם מקריאות הקרב "פייק ניוז" ומצו השעה המעודד טשטוש גבולות בין אמת לכזב, וכך נולדו בנאום זה גם הביטויים המלבבים "פייק 1000", "פייק 2000" ו"פייק 4000". לכל אלה נהוג גם להוסיף מגבירים ומעצימים. לדוגמה, טראמפ: the single greatest witch hunt of a politician in American history; נתניהו: מסע ציד חסר תקדים.

לאן נעלמו אם כן המכשפות מהנאום האחרון של נתניהו ומהכרזות אחרות שלו? האומנם מכשפות הן "גירלי" מדי בשבילו ובשביל פוליטיקאים אחרים, כפי שכותב ג'ון קליז? מסע ציד הוא אכן עניין גברי מאוד בתרבות, בניגוד לציד המכשפות – שהקורבנות שלו ברוב המכריע של המקרים היו כמובן נשים.

ההקשר התרבותי הוא המפתח. ציד מכשפות איננו חלק אינהרנטי מהתרבות המקומית. איסורי כישוף למיניהם מופיעים אמנם בתורה, ודינה של מכשפה הוא מוות בסקילה, אבל אין מה להשוות בין המקום המרכזי של ציד המכשפות בהיסטוריה, בתרבות ובתודעה הקולקטיבית של העולם האירופי הנוצרי ובין מקומו בתרבות היהודית והישראלית. יתרה מזו, ציד המכשפות בסיילם, מסצ'וסטס ב-1692 הוא אירוע טראומטי בהיסטוריה האמריקאית. בנרטיב ובאתוס הלאומי שלנו עלילות הדם ממלאות תפקיד דומה ("שופכים את דם רעייתי, רודפים את בני. זו עלילת דם").

השימוש המתועד הראשון במונח ציד מכשפות באנגלית היה בסביבות 1885, והוא בא לציין רדיפה של נשים שנחשדו במעשי כישוף והוצאתן להורג, אירועים שנמשכו מאות שנים והגיעו לשיאם בעיקר בין 1580 ל-1650. השימוש הפופולרי, המטפורי, בשיח הפוליטי החל ככל הנראה ב-1919, אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשהסנאט האמריקאי החל לחקור תעמולה בולשביקית. אחד העדים בוועדה הביע את תקוותו שארצות הברית תתייחס לחשודים בשיקול דעת ולא באווירה של ציד מכשפות. נוצר קשר הדוק אם כן בין ציד מכשפות לקומוניזם, ולימים היו מקארתיזם וציד מכשפות מילים נרדפות של ממש. המונח התרחב, והוא מציין אווירה של רדיפה לא הוגנת אחר אנשים בעלי דעות הנחשבות למסוכנות, מרושעות או סתם לא מקובלות והענשתם.

אישה מסוגה
יצאתי, מכשפה אחוזת דיבוק,
אמיצה יותר בלילה, מחרידה אוויר שחור;
חולמת רוֹע, סיירתי בְּחישוק
מעל לבתים הפשוטים, אור אחר אור:
יצור בודד, בעל תריסר אצבעות, משוגע.
אישה כזאת היא לא אישה, בדיוק.
הייתי אחת מסוגה.

מצאתי את המערות החמות ביערות,
מילאתי אותן מחבתות, מדפים, פסלונים,
שידוֹת, בדי משי, אינסוף אוצרות;
בישלתי סעודות לַתולעים ולַשדונים:
מייללת, מסדרת כל דבר שנפרע.
אישה כזאת לא ממש מבינים.
הייתי אחת מסוגה.

נסעתי בעגלתך, רַכָּב,
נופפתי זרועות עירומות לַכפרים שחלפו על פניי,
לומדת את אחרוני השבילים הזוהרים, ניצולה
בַּמקום בו להבותיך נושכות את ירכיי
וצלעותיי מתפצחות עם כל פנייה חדה.
אישה כזאת לא מתביישת למות.
הייתי אחת מסוגה.

[בתרגום יעל גלוברמן, שיעורים ברעב, הוצאת קשב לשירה]

* שמות כב, 17.
תודה לש' על הרעיון לרשומה.