בפרוץ השנה החדשה והעשור החדש גם הבלוג מתגייס כהרגלו לסיכומי שנה. לסקירות הקודמות ראו כאן.

ובכן, גרסת האמ;לק היא ששנת 2019 החולפת הייתה בסימן משבר האקלים וכינויי גוף, בניגוד לשנים הקודמות – שהיו יותר בסימן טראמפ והגבול המידקק בין אמת לבדיה, בין עובדה לדעה.

מילת השנה של מילוני אוקספורד היא climate emergency – מצב חירום אקלימי. באוקספורד מציינים שדוגמה בולטת לשימוש ההולך וגובר במונח מצב חירום בהקשר של האקלים היא השינויים הטרמינולוגיים שנכנסו לתוקף במאי 2019 ב"גרדיאן" בדיווח חדשותי על ענייני אקלים. קתרין וינר, עורכת ה"גרדיאן" מ-2015 (האישה הראשונה שמונתה לתפקיד), הסבירה את הרציונל ואמרה שהעיתון מחויב לדיווחי אקלים מדויקים מדעית.

בחירות לשוניות בענייני אקלים מילאו תפקיד חשוב השנה בהעלאת הנושא לראש סדר היום הציבורי. וינר מסבירה שהמינוח שרווח עד כה, שינוי אקלים, נשמע פסיבי ומתון מדי ביחס לקטסטרופה שהמדענים מזהירים אותנו מפניה. התחממות גלובלית, global warming, הוחלפה ב-global heating – התלהטות גלובלית. ספקני אקלים מכונים עכשיו מכחישי אקלים – climate science deniers. 

 

מדעני אקלים, קובעי מדיניות וארגונים כמו האו"ם משנים את הטרמינולוגיה שלהם ובוחרים מונחים חזקים וקיצוניים יותר כדי לתאר את המצב הנוכחי. 

המילים שהגיעו לרשימת המועמדות הסופיות למילת השנה של מילוני אוקספורד קשורות אף הן לאקלים: climate action – פעולה של יחיד, ארגון או ממשלה בתחום האקלים המיועדת להפחית פליטות של גזי חממה;
climate crisis – בדומה למצב חירום אקלימי, משבר האקלים נחשב למונח מדויק יותר מבחינה מדעית לתיאור שינוי האקלים;
climate denial – שלילת הטענה שמתרחש שינוי אקלים שבני אדם אחראים לו או ששינוי זה מציב איום לאנושות;

 

Eco-anxiety – חרדה אקולוגית: לא מדובר בהבחנה קלינית, אבל מחקרים מצביעים על עלייה, בעיקר בקרב צעירים, בחששות, חרדות, קשיי שינה וכן הלאה הקשורים לסוגיות אקלימיות;

 

flight shame – תרגום של המונח השוודי "פליגסקם" (Flygskam) – תחושת הבושה או המבוכה הכרוכה בעלייה על מטוס או הבחירה להימנע מטיסות ולהעדיף אמצעי תחבורה אחרים, בגלל נזקיה המופלגים של התעופה האווירית לסביבה.

חברינו במילון מרים וובסטר עשו בחירה היסטורית של ממש, שרבות כבר נכתב עליה, והיא המילה they בשימוש ההולך וגובר של השנים האחרונות ככינוי גוף יחיד או יחידה (כלומר הוא והיא) כדי לבטא זהות מגדרית לא בינרית. המילה they היא מילת העשור של האגודה האמריקאית לשפה – American Dialect Society (והיא כבר הייתה מילת השנה שלהם ב-2015).  

בשנת 2015 הצהיר ביל וולש, עורך ראשי ב"וושינגטון פוסט", שדסק החדשות יאמץ את השימוש ב-they במקום he או she והסביר שזו האופציה הכי טובה באנגלית, שפה הנעדרת כינוי גוף ניטרלי מגדרית בגוף שלישי יחיד. "השימוש ב'הוא' יוצר רושם סקסיסטי. השימוש ב'היא' יוצר רושם פטרוני, בדומה לכל מיני כינויי גוף מומצאים כמו היא/הוא או s)he)". ב-2017 יצאה הנחיה של ה-AP – התנ"ך של העיתונות האמריקאית – להשתמש ב-they לציון גוף שלישי יחיד או יחידה כשהניסוחים האחרים משונים או מגושמים.

מה שחשוב והיסטורי בתשומת הלב התקשורתית לשימוש בגוף שלישי רבים לציון גוף שלישי יחיד ויחידה הוא אפשרות הביטוי שהוא נותן ליחידים ויחידות שאינם מרגישים שכינוי גוף ממוגדר מיטיב לבטא אותם. לפי ההגדרה שהוסיפו במרים וובסטר בספטמבר 2019:

על הבחירה ב-they למילת העשור אמר הבלשן והלקסיקוגרף בן זימר, שעומד בראש הוועדה למילים חדשות של האגודה האמריקאית לשפה: "אנשים רוצים לבחור משהו שעומד במבחן הזמן ומסכם את העשור כולו".
מתחרות אחרות על התואר מילת העשור היו ההאשטג BlackLivesMatter# – מחאה על אלימות משטרתית המופנית נגד שחורים; אמוג'י; ההאשטג MeToo# – ביטוי לסולידריות עם נשים שעברו הטרדה מינית או תקיפה מינית; woke – מי שמודע או ער לסוגיות חברתיות, בדגש על סוגיות שקשורות לגזענות. 

מילת השנה של ה-ADS היא My) Pronouns), והיא קשורה קשר הדוק ל-they. הכוונה היא לנוהג, שהולך ונעשה רווח יותר, לפרט את כינויי הגוף שאנו רוצים שיפנו אלינו בהם (לדוגמה: אנא פנו אליי ב-she/her או ב-he/him). הבחירה "משקפת את האופן שבו הביטוי העצמי של הזהות המגדרית שלנו הפך לחלק מהשיח המשותף". אנשים כותבים במיילים שלהם, לדוגמה, באילו כינויי גוף יש לפנות אליהם, ואוניברסיטאות מנחות את חברי הסגל שלא לפנות למישהו ב"את" או "אתה" בלי לברר קודם, גם אם נדמה שהמראה החיצוני לא מותיר מקום לספק. דוגמה להנחיות כאלה: פה ופה.

מועמדת נוספת בקטגוריית מילת השנה של ה-ADS, שהפסידה ל"כינויי הגוף שלי", אבל ניצחה ניצחון סוחף בקטגוריה של המילים בעלות הסיכוי הכי גבוה להצליח, היא הביטוי OK, boomer (תרגום אפשרי: בסדר, סבא'לה) – תגובה של בני דור ה-Z (ילידי 1995 עד 2000, פחות או יותר, המכונים גם דור המסכים) למבוגרים שלא מבינים אותם, מתייחסים אליהם בהתנשאות וכו'. הביטוי מכוון אל כל מי שעבר את גיל 30, ולא בהכרח רק לבני דור הבייבי בום פר סה (ילידי 1946 עד 1964, פלוס מינוס) – לכל מי שהוא לא בעניינים בגלל גילו. הביטוי האירוני או הגילָני, תלוי בעיני המתבונן מן הסתם, הוא מין גלגול עיניים קולקטיבי על הביקורת שמבוגרים מותחים על טעמים, מנהגים, ערכים וחוויות של צעירים. עם זאת הביטוי המזלזל מבטא דאגה אמיתית לעתיד, לכדור הארץ, ליכולת להתפרנס, לשלם על ביטוח בריאות, להחזיר הלוואות, להשתכר כראוי וכן הלאה – בעיות שהדורות הקודמים אחראים להן.

 

 

 

ולסיום, כי בלי טראמפ אי אפשר, סוזן גלזר מה"ניו יורקר" פנתה לחברתה הגרמנייה קונסטנזה סטלזנמולר, חוקרת במכון ברוקינגס ומומחית ליחסי חוץ של גרמניה ואירופה בכלל, ושאלה אם יש בגרמנית מילה שמבטאת את הדאגה, החרדה והאבסורד המאפיינים את עידן טראמפ. סטלזנמולר הציעה את Trumpschmerz – טראמפשמרץ (המבוססת כמובן על המילה הגרמנית הנפלאה ולטשמרץ). לא משנה אם זו אנגלית או גרמנית, כותבת גלזר, זו מילת השנה שלי ל-2019, ויש לי הרגשה שהיא תהיה  מילת השנה שלי גם ל-2020. בינתיים ההאשטג ‎#trumpschmerz צובר תאוצה בטוויטר.

 

שנה טובה, בּוּמרים.