המשורר האמריקאי רוברט לואל (1977-1917) נחשב לאחד מאבותיה של השירה הווידויית
(Confessional poetry), מסורת שנהוג לשייך אליה גם את אלן גינסברג, סילביה פלאת', ג'ון ברימן ואחרים. שירה וידויית מאופיינת בחשיפה אישית, לעתים בווידויים מביכים או מבישים.
לואל זכה פעמיים בפרס פוליצר – ב-1947 וב-1974. הוא סירב לשרת במלחמת העולם השנייה, והיה אסיר מטעמי מצפון. הוא סבל מדיכאון ובמהלך חייו נכנס תכופות לבתי חולים פסיכיאטריים.

הקובץ הנשיקה מבעד למטפחת בעריכתו של אשר רייך מביא חמישה תרגומים לשיר ניו יורק (עם עובד, 2001, עמ' 203-202) – שיר לא מפורסם במיוחד של לואל. השוואת התרגומים מדגימה איך מילה אחת ויחידה עשויה לשנות שיר שלם.

התמה הזאת הזכירה לי את תולדות המצור על ליסבון של ז'וזה סאראמאגו (בתרגום מרים טבעון, הספריה החדשה, 1998). ריימונדו סילבה הוא מגיה מתוסכל בחייו המקצועיים והאישיים. יום אחד הוא מחליט להוסיף מילה לספר ההיסטוריה שהוא עובד עליו – מאחורי גבו של הסופר כמובן (משאלה כמוסה של אי אילו עורכים ומתרגמים…) – וכותב "לא" בנקודה מכרעת. השלילה שלא הייתה במקור משנה את המהלך ההיסטורי המתואר בספר, כמו גם את חייו של ריימונדו. הספר, אגב, מומלץ בחום (ולא רק למתרגמים ועורכים) גם למי שאינם נמנים עם אוהדי סאראמאגו.

במקרה של השיר ניו יורק, הצירוף השנוי במחלוקת בין מתרגמיו הוא get a lift.
כשאני שומעת אותו, אני חושבת על טרמפ, אבל get a lift משמעו גם להעלות את המורל, כמו בביטוי
The good news gave us a lift.

New York / Robert Lowell

We must have got a lift once from New York
seven years back or so, it's hard to think
gone like my Greek and box for butterflies…
A pilgrim comes here from the outlands,
Trinidad,
Port of Spain seeking a sister metropolis-
lands here, knowing nothing, strapped and
twenty –
to parade the streets of wonder… Plateglass
displays look like nightclubs blocks away;
each nightclub is heaven with a liveried tariff,
all the money, all the connection… You have
none,
you are triggered by the liberated girl,
whipped to that not unconquerable barricade,
by our first categorical imperative. "Move,

you bastard, do you want to live forever?"

***

נסים קלדרון (1980) מתרגם כך את השורות הראשונות:
אני חושב שמישהו הסיע אותנו פעם בִּמכונית
מניו-יורק
לפני שבע שנים או משהו כזה, קשה לדעת,
נעלם כמו היוָנית שלי וקופסת הפרפרים שהיתה
לי…

גם גיורא לשם (1985) ואיל מגד (1985) הבינו את המילה lift במובן של טרמפ או נסיעה, והם כותבים כך (בהתאמה):
פעם הזדמן לנו טרמפ מניו-יורק
לפני שבע שנים פחות או יותר, קשה לזכור,
אבוד כמו היוָנית שלי ותֵבת הפרפרים…
—
כנראה שהיה לנו טרמפ מניו-יורק פעם
לפני שבע שנים או משהו כזה, קשה להִזכר,
נעלם כמו היוָנית שלי וקופסה לפרפרים…

—

לעומת זאת, רות קרטון-בלום (1985) ועודד פלד (1989) מבינים lift כהתרוממות. בהתאמה:
מן הסתם אחזה בנו פעם התרוממות מניו-יורק
לפני שבע שנים בערך, קשה להאמין […]

—
פעם דבקה בנו כנראה התפעמוּת מניו-יורק
לפני שבע שנים בערך, קשה להִזכר […]

***

מכיוון שהמשך השיר חידתי משהו, קשה להסיק אם אמנם מדובר בטרמפ או בהתלהבות. המתרגם חייב קודם כול לפענח את השיר ולהכריע, בין השאר, גם בנקודה זו. האם השיר מתאר נסיעה בניו יורק או התרוממות רוח מהתפוח הגדול.

אין ספק שיש פה היקסמות מניו יורק: היא מחוז חפצו של עולה הרגל. אולם בה בעת אותו צליין מטרינידד (שנקראת על שם השילוש הקדוש) הוא ככל הנראה נהג המונית שהסיע את הדובר בשיר, פעם לפני שבע שנים. במילים אחרות, בשונה מן המילה "לא" אצל סאראמאגו, משמעות המילה lift כאן אינה קריטית להבנת השיר. נהפוך הוא, המשמעות הכפולה העולה מן התרגומים לעברית מוסיפה לו ממד מעניין. התרוממות הרוח של הדובר מניו יורק התפוגגה לפני זמן רב, יחד עם היוונית וקופסת הפרפרים, שנשכחו מלב. אותה נסיעה, שרשמיה כבר דהו, לא הייתה נסיעה רגילה בעיר המוכרת. מאחר שהדובר ראה את ניו יורק מבעד לעיניו של עולה הרגל, הנסיעה קיבלה נופך פלאי.

בנסיעתו ברחבי העיר משייט עולה הרגל במקום הקדוש, הנִסי – parade the streets of wonder – במקדש נוצץ ובלתי ניתן להשגה של כסף, מועדוני לילה ונשים משוחררות. ואסור לו לעצור לרגע. הוא חייב להיות בתנועה מתמדת בתוך הג'ונגל האורבני הפראי. אפשר כמעט לשמוע את הצפירות שצופרים לו מאחור:

move, you bastard.

הצו הקטגורי הקאנטיאני, הצו האוניברסלי, מצווה עליו להמשיך לנוע. חוסר תנועה משמעו מוות. "זוז, מניאק, אתה רוצה לחיות לנצח?"

נסים קלדרון מתרגם:

אותְךָ כּוּלְךָ מסוֹבבת אישה משוחררת אחת;

אל אותו מתרס לא-בלתי-מנוצח זורֵק אותךָ

הציווי הקטגורי הראשון שלנו, "זוז,

נבֵלה, אתה רוצה לחיות לנצַח?"

***

רוברט לואל נפטר מהתקף לב בשנת 1977 בעת נסיעה במונית.

בשנותיי הסטודנטיאליות עבדתי בחנות ספרים. באותן שנים יצא לאור תרגומה החדש של אילנה המרמן ל"הנסיך הקטן", וקרה לנו לא מעט שאנשים נכנסו לחנות וביקשו את התרגום הישן, כי "התרגום החדש הורס".
קשה להתווכח עם זיכרונות ילדות; אין להם בדרך כלל שום קשר לאיכות התרגום. אנשים קשורים לסיפור שאהבו מזמן, ואין להם כלים או עניין לעמוד על הקשר בין המקור לתרגום.

עם "הבית בקרן פו" בתרגומו של אהרן אמיר העברתי עם בְּנִי שעות על גבי שעות של צחוקים והנאה. הרבה מהצחוקים היו קשורים לעברית לא פחות משהיו קשורים לתוכן. כשיצא תרגומה החדש והמרשים של אבירמה גולן, הוא התיישב לו ליד התרגום הישן והמרופט.

על החידושים הלשוניים הססגוניים של הדמויות עצמן מתווסף בתרגום של אהרן אמיר עוד רובד – הצליל של העברית הישנה, הארכאית, הגבוהה והלא מוכרת, ניחוח זר.

השוואת תרגומים, פרק 4:

אהרן אמיר, 1951:

– אני זורע פַּלוּט, פו, כדי שיוכל לצמוח ולהיות לעץ אלון, ושיהיו לי המון פלוטים אצל דלת הבית ממש ולא אצטרך להלך מילים על מילים, מבין אתה, פו?
– ומה אם לא יהיה לאלון? – אמר פו.
– היֹה יהיה, מפני שכריסטוף רובין אומר כך, ולכן אני זורע אותו.
– כּי-כֵן – אמר פו – אם אזרע חלת-דבש אצל ביתי, תצמח ותהיה לכוֶרת.
חזרזיר לא היה בטוח בכך.
– או פִּסת כוֶרֶת – אמר פו – שלא לבזבז יותר מדי. רק שאז אולי תפֹּל בחלקי רק פִּסת כַּוֶרת, ואולי תהיה זו הפִּסה הרעה, שבה הדבורים מזמזמות ולא מדבישות. הרי לך צרה.
חזרזיר הסכים כי אכן תהיה זו צרה צרורה.
[…] כריסטוף רובין נתן לי זרע של צַמחוּק, ואני זרעתי אותו, ויהיו לי צַמחוּקים על גבי כל פתח הבית.
– לי היה נדמה שהם נקראים קַרמוּלים – אמר חזרזיר במֹרֶךְ, כשהוא מוסיף לקפֹּץ.
—

אבירמה גולן, 2010:

"אני שותל אִצְטרַבּוּל, פו, כדי שהוא יגדל ויצמח ממנו עץ אלון ויהיו לי המון אִצְטרַבּוּלים ממש מול הדלת ואני לא אצטרך ללכת מרחקים על מרחקים. אתה מבין, פו?"
"ואם הוא לא יגדל?" שאל פו.
"הוא יגדל, כי כריסטופר רובין אמר שהוא יגדל, ובגלל זה אני שותל אותו."
"טוב," אמר פו, "אז אם אני אשתֹל חלת דבש ליד הבית שלי, תצמח ממנה כַּוֶרֶת."
חזרזיר לא היה לגמרי בטוח בזה.
"או חתיכה של חלת דבש," אמר פו. "כדי לא לבזבז יותר מדי. אבל אולי אז תצמח לי רק חתיכה של כַּוֶרֶת, והיא עלולה להיות החתיכה הלא נכונה, זאת שהדבורים רק מזמזמות בה ולא מדבשות בה דבש. אוף, מרגיז."
חזרזיר הסכים שזה בהחלט עלול להיות מרגיז.
[…] כריסטופר רובין נתן לי זרע של כִּיזוּנָבִיר, וזרעתי אותו, ויהיו לי המון כִּיזוּנָבִירים מול הדלת."
"חשבתי שקוראים להם כובע הנזיר," אמר חזרזיר והמשיך לקפֵּץ.

במקור:

I'm planting a haycorn, Pooh, so that it can grow up
into an oak-tree, and have lots of haycorns just outside the
front door instead of having to walk miles and miles, do you
see, Pooh?
Supposing it doesn't? said Pooh.
It will, because Christopher Robin says it will, so
that's why I'm planting it.

Well, said Pooh, if I plant a honeycomb outside my
house, then it will grow up into a beehive.
Piglet wasn't quite sure about this.
Or a piece of a honeycomb, said Pooh, so as not to
waste too much. Only then I might only get a piece of a
beehive, and it might be the wrong piece, where the bees were
buzzing and not hunnying. Bother.
Piglet agreed that that would be rather bothering.
[…]
Christopher Robin gave
me a mastershalum seed, and I planted it, and I'm going to have
mastershalums all over the front door.
I thought they were called nasturtiums, said Piglet
timidly, as he went on jumping.

[haycorn זה שיבוש של פו ל-acorn, לא אצטרובל אלא בלוט, הפרי של האלון.

Nasturtium זה באמת כובע הנזיר, אבל ככל הידוע לי, אין שום צמח בשם קַרמוּל.]

אהרן אמיר מגביה, כידוע, את הטקסט מאוד (דוגמה קטנה היא "כי כן" בתרגום למילה הפשוטה והיום יומית well). מעניין לראות את סוף הקטע, שבו חזרזיר מעיר לפו על כובע הנזיר timidly – כלומר בביישנות, בהיסוס, בחשש. מקור המילה בלטינית: מפחד או נבהל בקלות. אצל אבירמה גולן הוא פשוט אומר "חשבתי שקוראים להם כובע הנזיר" (וממשיך לקפץ), ואילו אצל אהרן אמיר הוא אומר במורֶך: "לי היה נדמה שהם נקראים קרמולים" (ואז ממשיך לקפץ). במורך – ארכאי מאוד, אבל בהחלט מעביר יפה את השילוב בין ביישנות למוּגוּת לב, האופייני כל כך לחזרזיר.