על חנונים וגיקים (או: מצעד המילים שהגיע הזמן להוציא מהלקסיקון העברי, חלק ב)

המילה חנון נשמעת הרבה סביב עלייתו לאקרנים של ההוביט בפרט וכל מה שקשור למדע בדיוני בכלל. רוביק רוזנטל מסביר שמקורה במילה המרוקאית חנונה, קרי: נזלת, כלומר המילה חנון היא למעשה גלגול של זב חוטם וחבריו.
אף שהסדרה המצליחה (והמשעשעת, יש להודות, כמי שקראה ספר או שניים מתוכה…) Diary of a Wimpy Kid תורגמה ל"יומנו של חנון", המקבילה האנגלית היא למעשה geek. שתי המילים – חנון וגיק – משמשות אותנו לתיאור אדם חובב מחשבים, טכנולוגיה, קומיקס או מדע בדיוני, שאינו מסתדר חברתית, מישהו לא ספורטיבי, הילד ה"לא מקובל" בכיתה או לפי אחת ההגדרות ב-Urban Dictionary: גיק הוא הילד שהצקת לו בבית הספר והיום אתה עובד בשבילו…
אבל האנגלית מבדילה בין גיק ל"נרד" – מילה שטבע ד"ר סוס בספרו "רוצה להיות מנהל גן החיות"
– הבחנה דקה אך חשובה שאין בעברית. בעוד שגיק מחשבים, למשל, הוא מונח לא מעליב, המילה nerd היא כמעט תמיד עלבון. המילון האורבני מסביר ש"נרד", בניגוד לגיק, הוא תמיד חכם ובעל ידע רב, מסוג האנשים שאוספים המון המון פרטי טריוויה. "נרד" הוא גם אדם משעמם ולא מושך פיזית.

רוביק רוזנטל טוען שאין קשר בין המילה חנון למילה מחונן, אבל לפי הערך "חנון" בוויקיפדיה, המפתיע באורכו וברמת הפירוט שלו,

חלק חשוב בהגדרת החנון הוא היותו חכם מעל הממוצע, בעל אינטליגנציה גבוהה, לעתים גאון, שנהנה לעסוק בתחומי עניין אינטלקטואליים המצריכים חשיבה ודמיון – לרוב מתמטיקה, הנדסה, מחשבים, אלקטרוניקה או מדעים מדויקים. למרות שהחנון המודרני מבלה כיום שעות רבות מול המחשב, רוב החנונים הם "תולעי ספרים" המסוגלים לגמוע כמויות אדירות של טקסט. הם קוראים כמעט כל דבר הבא ליד, החל מספרי לימוד אקדמיים (כגון ספרי האוניברסיטה הפתוחה), ספרות טכנית, ספרי עיון, אנציקלופדיות, עבור בספרות יפה (כגון ספרי הרפתקאות קלאסיים), ספרי פנטזיה ומדע בדיוני וכלה בספרי קומיקס.

מזכיר טיפה ילדים מחוננים. מניסיוני עם אחד כזה, אוסיף לרשימת הקריאה שלהם גם (בעתות מצוקה) תוויות מזון (הם ממש לא בררנים. לא חשוב אם זו הפואמה על קרטון החלב, רשימת הערכים התזונתיים של הלחם או סיפורה המרגש של המשפחה שכבר עשרות שנים מכינה לנו את הזעתר…).

מקור המילה גיק באנגלית, מעניין לגלות, אינו קשור לנזלת בשום צורה. מקורה ככל הנראה במילה geck מן המאה ה-16, שפירושה שוטה.
המקור האמריקאי של המילה geek נטוע בז'רגון של קרקסים מן המאות ה-19 וה-20, עולם עשיר וססגוני שהותיר אחריו מורשת תרבותית שלמה (ראו למשל את הסדרה האפלה והמצוינת Carnivàle). גיק בקרקס היה האמן שהעלה מופעים ביזאריים, ה"פריק שואו" של הקרקס, למשל: מופע עריפת ראשה של תרנגולת חיה בנשיכה. אאוץ'.

circus

המילה חנון היא מבחינתי מילה שאפשר בהחלט להוציא מן הלקסיקון, בין השאר משום שחובבי קריאה בכלל או חובבי הוביט, שר הטבעות ומד"ב בפרט הם הכי קוּלים בסביבה…

ועוד כמה זנבות שנותרו מהפוסט הקודם:

אהבתי. אהבתי קצת מזכיר לי את יפה לך. היפה לך הרווח היום איננו במובן של "בגד חדש? יפה לך", אלא משמש לסוג של מחמאה על כל מצב ועניין שהם. זה ואהבתי הן מין מילים נורא מגניבות שבעצם מבטאות, תלוי בשימוש ובתדירות כמובן, סוג של עילגות.

את לא מבינה (ולא זה, אלא במובן של you won't believe). פשוט נשמע רע.

אפגרייד. ואם כבר, גם לשדרג היא לא תחליף מוצלח במיוחד. אפגרייד היה חינני ב"הבורגנים" כשדב נבון החליט לעשות אפגרייד לחיים שלו, אבל היום כשמציעים לנו אפגריידים ושדרוגים על ימין ועל שמאל, סר חנו של האפגרייד.

התינשאי לי. בעל פה, בשלטי חוצות, בגרפיטי ענק בדרכים – אמריקניזציה טהורה והשפעת יתר של סדרות טלוויזיה. אם כבר חייבים, אז נא לעבור, ויפה שעה אחת קודם, ל"בוא/י נתחתן".

ואללה וואוו, גם אני חוטאת בהם. כשהשימוש מרקיע שחקים, מתבקש להציע לדובר תזאורוס.

לגמרי. עוד מילה בסגנון ואללה וואוו, אם כי עברית למהדרין, למצבים שאין בהם הרבה מה לומר.

לשקף. עצה רווחת בקרב יועצים ויועצות לענייני הורות ועניינים אחרים. אז בפעם הבאה שהבן שלי אומר לי: אימא, תפסיקי להאשים אותי", אני פשוט אשיב: "אני לא מאשימה, חומד, רק משקפת לך".

סוג של. אנחנו סוג של מגניבים ולא רוצים להתחייב על שום דבר…

פאקינג. אין לי שום דבר נגד פאק, למשל, אבל נמאס כבר מה"פאקינג נמאס לי" או "תזיז מכאן את הפאקינג בלגן שלך" וכדומה…

עוד מילים או ביטויים שאתם רוצים להוציא מהלקסיקון מהר מהר, לפני סוף 2012? אנא הגיבו!

12 מחשבות על “על חנונים וגיקים (או: מצעד המילים שהגיע הזמן להוציא מהלקסיקון העברי, חלק ב)

  1. "התינשאי לי", בתחבירו הקמאי (כמעט אמרתי סוג של…), הזכיר לי שצה"ל הוא משומרי הגחלת האחרונים של מלים וצורות לשוניות שמזמן יצאו משימוש. איפה עוד מוצאים "שגם", "מצמודת" ואת הצו הרס"רי מצמית הטירונים "גש הלום", ולרוב דווקא בפיהם של מי שאינם נחשדים ברוחב אופקים או בהקפדה לשונית? ומיהם ענקי הלשון שהרכיבו את ראשי התיבות ההזויים שזכו לעצמאות ממלים שכבר מזמן אבד עליהן הכלח (ביטוי שגם עליו אבד וגו'), או כדברי יהונתן גפן על שירותו הצבאי: "תקופה יפה, הרבה ראשי תיבות"? אסיים כאן, כי אני צריך ללכת לקנות מגף, משקף ומכנס בסייל-מבצע-פיצוץ. ניר. נ.ב. ד"ש לחנון הפרטי…

    אהבתי

  2. תמי הי, מנהל גן החיות הזכיר לי את ספריו של קורט הלבריטר (אני מקווה שאני זוכר נכון את שמו) שהדהימו אותי כילד בכיתה ג', בהם "מכפראש ועד רגלצבע", עם האיורים המופלאים והתרגום הנהדר (אהרון אמיר?). זכור לי בעיקר ה"צחקירגל הגבה-ידי" ששר בעת החיזור "צחקי צחקי על רגלומות זו אני הגבה-ידי" – מעניין איך זה במקור הגרמני, ומה טשרניחובסקי היה אומר על זה…

    אהבתי

  3. תמי, רשימה נהדרת.
    אשמח אם תוסיפי את "לבצע" — כבר מזמן לא עושים שום דבר כאן בארץ, רק מבצעים.
    כמו כן השימוש הגורף ב"ניתן" כאשר אפשר לומר "אפשר".
    ולאן נעלם "לו"? אולי כדאי להשמיע ברדיו שירים כמו "לו הייתי דג שמך ירקרק" וכדומה, כדי להזכיר לאנשים ש"אם" לא תמיד מתאים.

    אהבתי

    1. תודה רבה, נינה. מסכימה איתך. לבצע וניתן הרבה פעמים נובעים מתוך רצון להגביה את השפה ולא להשתמש, משום מה, בלעשות ובאפשר. לו הייתי דג שמך ירקרק? יש שיר כזה?? מיד הולכת לבדוק… 🙂

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s