מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה*

בנאומו לאומה (28.2.2019) לאחר החלטת היועץ המשפטי לממשלה להרשיעו השתמש ראש הממשלה בנימין נתניהו במילים מסע ציד חמש פעמים ("מסע הציד הזה התחיל עם ניסיון להדביק לי ולרעייתי שישה תיקי שוחד, זה מגדל קלפים שקורס"). בתרגום הנאום לאנגלית הפך הביטוי מסע ציד לציד מכשפות:

.He urged the public to resist being confused by the witch hunt
The Washington Post

"I plan to continue serving you as prime minister for many more years, but it’s up to you, not the bureaucrats or the commentators and reporters.
Don’t let the witch hunt confuse you", Netanyahu concluded.
The Jerusalem Post

הגדיל לעשות ג'ון קליז ידידנו כאשר צייץ:

ג'ון קליז

קליז כותב שהטיעון המבריק אפקטיבי יותר כשמדובר במורשעת ולא במורשע, ומציע לראש הממשלה להחליף את המכשפות בחדי קרן, חזירים מעופפים או אפילו פושעים.

The_Hunt_of_the_Unicorn_Tapestry_5
חד-הקרן מגן על עצמו. שטיח קיר מהסדרה ציד החד-קרן, מימי הביניים המאוחרים או תחילת הרנסנס. סדרת שטיחי הקיר תועדה לראשונה בפריז בשנת 1680, וכיום היא מוצגת בקלויסטרס בניו יורק.

ציד מכשפות הוא ביטוי אהוב מאוד גם על טראמפ, כזכור, עד כדי כך שאיגוד המכשפות והמכשפים בארצות הברית מחה נגד השימוש המופרז והפוגעני בו. רק בשנת 2018 צייץ טראמפ את צמד המילים witch hunt בטוויטר 117 פעמים, והוא נוהג לזעוק "ציד מכשפות" מעל כל במה אפשרית. יחד עם "פייק ניוז" זו התגובה האוטומטית נגד כל ביקורת – ואם אפשר להרוג שתי ציפורים בציוץ אחד, מה טוב.

DT

נתניהו באופן טבעי מושפע גם מקריאות הקרב "פייק ניוז" ומצו השעה המעודד טשטוש גבולות בין אמת לכזב, וכך נולדו בנאום זה גם הביטויים המלבבים "פייק 1000", "פייק 2000" ו"פייק 4000". לכל אלה נהוג גם להוסיף מגבירים ומעצימים. לדוגמה, טראמפ: the single greatest witch hunt of a politician in American history; נתניהו: מסע ציד חסר תקדים.

לאן נעלמו אם כן המכשפות מהנאום האחרון של נתניהו ומהכרזות אחרות שלו? האומנם מכשפות הן "גירלי" מדי בשבילו ובשביל פוליטיקאים אחרים, כפי שכותב ג'ון קליז? מסע ציד הוא אכן עניין גברי מאוד בתרבות, בניגוד לציד המכשפות – שהקורבנות שלו ברוב המכריע של המקרים היו כמובן נשים.

ההקשר התרבותי הוא המפתח. ציד מכשפות איננו חלק אינהרנטי מהתרבות המקומית. איסורי כישוף למיניהם מופיעים אמנם בתורה, ודינה של מכשפה הוא מוות בסקילה, אבל אין מה להשוות בין המקום המרכזי של ציד המכשפות בהיסטוריה, בתרבות ובתודעה הקולקטיבית של העולם האירופי הנוצרי ובין מקומו בתרבות היהודית והישראלית. יתרה מזו, ציד המכשפות בסיילם, מסצ'וסטס ב-1692 הוא אירוע טראומטי בהיסטוריה האמריקאית. בנרטיב ובאתוס הלאומי שלנו עלילות הדם ממלאות תפקיד דומה ("שופכים את דם רעייתי, רודפים את בני. זו עלילת דם").

עלילת דם
סאגת עינוייו של סימון; עלילת דם בטרנטו, איור מתוך כרוניקת נירנברג 1493. [עלילת דם: אשמת שקר שטפלו שונאי ישראל בזמנים שונים על היהודים כי הם משתמשים בדם נוצרים ללישת המצות לפסח (מילון אבן שושן).]

השימוש המתועד הראשון במונח ציד מכשפות באנגלית היה בסביבות 1885, והוא בא לציין רדיפה של נשים שנחשדו במעשי כישוף והוצאתן להורג, אירועים שנמשכו מאות שנים והגיעו לשיאם בעיקר בין 1580 ל-1650. השימוש הפופולרי, המטפורי, בשיח הפוליטי החל ככל הנראה ב-1919, אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשהסנאט האמריקאי החל לחקור תעמולה בולשביקית. אחד העדים בוועדה הביע את תקוותו שארצות הברית תתייחס לחשודים בשיקול דעת ולא באווירה של ציד מכשפות. נוצר קשר הדוק אם כן בין ציד מכשפות לקומוניזם, ולימים היו מקארתיזם וציד מכשפות מילים נרדפות של ממש. המונח התרחב, והוא מציין אווירה של רדיפה לא הוגנת אחר אנשים בעלי דעות הנחשבות למסוכנות, מרושעות או סתם לא מקובלות והענשתם.

 לסיום, שירה של אן סקסטון Her Kind. להאזנה במשוררת מקריאה אותו בקולה לחצו כאן.

אישה מסוגה
יצאתי, מכשפה אחוזת דיבוק,
אמיצה יותר בלילה, מחרידה אוויר שחור;
חולמת רוֹע, סיירתי בְּחישוק
מעל לבתים הפשוטים, אור אחר אור:
יצור בודד, בעל תריסר אצבעות, משוגע.
אישה כזאת היא לא אישה, בדיוק.
הייתי אחת מסוגה.

מצאתי את המערות החמות ביערות,
מילאתי אותן מחבתות, מדפים, פסלונים,
שידוֹת, בדי משי, אינסוף אוצרות;
בישלתי סעודות לַתולעים ולַשדונים:
מייללת, מסדרת כל דבר שנפרע.
אישה כזאת לא ממש מבינים.
הייתי אחת מסוגה.

נסעתי בעגלתך, רַכָּב,
נופפתי זרועות עירומות לַכפרים שחלפו על פניי,
לומדת את אחרוני השבילים הזוהרים, ניצולה
בַּמקום בו להבותיך נושכות את ירכיי
וצלעותיי מתפצחות עם כל פנייה חדה.
אישה כזאת לא מתביישת למות.
הייתי אחת מסוגה.

[בתרגום יעל גלוברמן, שיעורים ברעב, הוצאת קשב לשירה]



* שמות כב, 17.
תודה לש' על הרעיון לרשומה.

מודעות פרסומת

סוף סוף ראיתי נרקיס עלוב מהו: על פוסטקולוניאליזם ומפיות היגייניות

 

בשתי הנובלות אֶני ג'וֹן ולוּסי, שפורסמו יחד בתרגומו של משה רון (הספרייה החדשה, 2000), מתארת ג'מייקה קינקייד את חייה של נערה שגדלה באי אנטיגואה שבאיים הקריביים. הנערה, המכונה אני ג'ון ואחר כך לוסי, ושקווי חייה מקבילים לחיים של קינקייד עצמה, עוזבת את האי לצמיתות ומפליגה לאמריקה כדי להיות או-פר (לשון נקייה ל"משרתת", אומרת קינקייד).

ג'מייקה קינקייד הנפלאה היא קול חשוב בתרבות הפוסט-קולוניאלית. בדומה לפמיניזם, שערער על נקודת המבט הגברית ועל היותה של האישה אובייקט תמידי, כלומר זו שמביטים עליה ולא העין המתבוננת, כך מערער הפוסטקולוניאליזם על זכויות היתר ועל הכוח, ובמילים אחרות – על הסדר הקיים. כפי שנשים נחשבו בעבר לנחותות ולמי שאינן ראויות להשכלה שווה, לזכות בחירה וכדומה, כך, כידוע, ראו הכובשים בנכבשים אנשים נחשלים ונחותים.

Lucyj

באחת הסצנות הבלתי נשכחות מהנובלה השנייה משוחחת הגיבורה, לוסי, עם הבוסית הלבנה שלה, מאריה, על נרקיסים. האחרונה מתפייטת על הפריחה האביבית. לוסי מכירה נרקיסים רק משירו של וורדסוורת "נרקיסים" – Daffodils (שנקרא גם I Wandered Lonely as a Cloud) – שיר שהכריחו אותה ואת חברותיה ללמוד בבית הספר באנטיגואה.

מאריה אמרה: "אלה נרקיסים. צר לי על השיר, אבל אני מקווה שהם ימצאו חן בעינייך למרות הכל."

שימחה כזו היתה בקולה כשאמרה זאת, נגינה כזו – איך יכולתי להסביר לה מה אני מרגישה כלפי נרקיסים […]

אמרתי: "מאריה, את תופסת שבגיל עשר הכריחו אותי לשנן בעל-פה שיר ארוך על איזה פרח שאני לא אראה במציאות עד גיל תשע-עשרה?"

ברגע שאמרתי זאת התחרטתי שהכנסתי את הנרקיסים האהובים שלה לתמונה שמעולם לא עלתה בדעתה, תמונה של כובשים ונכבשים; תמונה של חיות פרא המתחזות למלאכים ומלאכים המוצגים כחיות פרא […] זו לא היתה אשמתה. זו לא היתה אשמתי. אבל שום דבר לא יכול לשנות את העובדה שבמקום שהיא ראתה פרחים יפהפיים אני ראיתי צער ומרירות. אותו דבר עצמו עשוי להזיל דמעות מעיני שתינו, אך טעמן של הדמעות יהיה שונה. צעדנו הביתה בשתיקה. שמחתי שסוף סוף ראיתי נרקיס עלוב מהו.

daff

מעניין שהשיר הזה נושא מטען קולוניאליסטי אוניברסלי, והוא מוזכר גם בהשם הטוב (The Namesake) של ג'ומפה להירי הנהדרת. הגיבורה אשימה מתבקשת "לדקלם" כמה בתים מתוכו כשהיא פוגשת לראשונה את הגבר שיהיה בעלה. הדקלום הוא מבחן כמובן, אחד מני רבים, והוא מתרחש בנוכחות החתן הפוטנציאלי והוריו.
סצנה אחרת אצל קינקייד, מכמירת לב, משרטטת באיפוק ובדיוק נסיעה ראשונה ברכבת אמריקאית ומשקפת את המתח הזה בין לבנים ללא לבנים, בין תרבות שלטת לתרבות נשלטת:

האנשים שישבו לאכול נראו כולם כקרובי משפחה של מאריה; האנשים ששירתו אותם נראו כולם כקרובי משפחה שלי […] נראה היה שמאריה אינה מבחינה במשותף בינה לבין שאר הסועדים, ולא במשותף ביני לבין המלצרים. היא נהגה כהרגלה, כלומר על פי ההנחה שהעולם עגול, וכולנו מסכימים על כך, בעוד שאני ידעתי שהעולם שטוח ואם אתקרב לקצה – אפול.

בספרו פוסט-קולוניאליזם: מבוא (הוצאת רסלינג, בתרגומי) מביא רוברט יאנג תמונות "מצדו האחר של התצלום". הוא מנתח, למשל, את הרעלה – פריט לבוש רווי משמעויות היסטוריות, פוליטיות ומגדריות – ומראה שהמשמעות היא בעיני המתבונן:

קריאה של הרעלה משמעה הסתכלות עליה מחוץ להקשר החברתי שלה, וקריאה כזאת מסתכמת במה שהמתבונן או המתבוננת החיצוניים מכניסים לפרשנותם. הקשר בין פרשנות כזאת לבין משמעות הרעלה בעיני האישה הממשית הלובשת אותה קלוש.

ואכן, גם נרקיס הוא לא בהכרח רק נרקיס.

בריאיון משנת 1997 לכתב העת הליברלי Mother Jones אומרת קינקייד בתשובה על השאלה "למה את מתעקשת לעורר פרובוקציות ואי-נוחות" שדווקא אוּמות שנודעו בתרבות הגינון הענפה שלהן היו ברובן (וחלקן עדיין) אימפריות. אנחנו נהנים הרבה יותר מדי, היא אומרת. כשאנו יושבים לאכול תותים, איננו מודעים לעובדה שמישהו קיבל שכר נמוך מאוד כדי שנוכל ליהנות מהם. ההנאה שלנו היא הצער והכאב של האחר. "אני מחויבת לגרום לאנשים להיות קצת פחות שמחים".

jamaica

תמה מרכזית אצל קינקייד היא הקשר בין הבת לאם ובין המולדת לקולוניה. ניסיונותיהם של הקולוניה והבת להשתחרר מן האם ומשלטונה העריץ טומנים בחובם גם הכרה בעקרותו של הניסיון:

חשתי שאהבתה של אמי אלי לא נועדה אלא להפוך אותי לבבואה שלה; ולא ידעתי למה, אבל חשתי שטוב מותי מחיי ובלבד שלא אהיה בבואה של מישהו […] הירהורים אלה היו מפתיעים את אמי הפתעה גמורה, כי בחייה הגיעה למסקנה שאורחותיה הם הטובים ביותר, והיתה תמהה תימהון גדול איך יתכן שיוצאת חלציה תרצה להיות מישהי שונה ממנה.

בהיבט התרגומי ניכרת התיישנות מסוימת, אף על פי שהתרגום הוא משנת 2000 – הן מבחינת הגבהות לשוניות – למשל:

הייתי אז בשיא דו-פרצופיותי: כלומר, מלבר נראיתי כך ומלגו הייתי אחרת; מלבר מזוייפת, מלגו אמיתית.

ובמקור:

I was then at the height of my two-facedness: that is, outside I seemed one way, inside I was another, outside false, inside true.

והן מבחינת מונחים שלא הובנו ותורגמו בצורה שגויה (תחילת עידן החיפושים בגוגל, חיפוש שוודאי היה פותר את החידה כהרף עין, או לחלופין השיטה הישנה והמוכחת המכוּנה שְאל שכנה):

היתה לי […] תמונה של מיכסה השידה שלי ועליו פזורים תחתונים מלוכלכים ושפתון, מגבון היגייני לא משומש וארנק פתוח.

מגבונים היגיינים?? רק אחרי קריאה שנייה או שלישית הבנתי שלא מדובר במגבונים לחים לאזורים האינטימיים (ועוד בשנות השישים-שבעים), אלא – אאוריקה! – בתחבושות היגייניות!

[במקור: an unused sanitary napkin]

kotex
רוברט יאנג כותב על פעולת התרגום:

קולוניה מתחילה בתרגום, בהעתקה של המקור למקום אחר על פני המפה. ניו אינגלנד. ספרד החדשה. ניו אמסטרדם. ניו יורק. שיבוט קולוניאלי. שעתוק מרחוק שלעולם לא יוכל להיות זהה למקור. תרגום הוא גם סוג של עקירה מטפורית של טקסט משפה אחת לאחרת. […] הפרקטיקה של התרגום מתחילה כסוג של תקשורת בין-תרבותית, אך היא תמיד כרוכה בשאלות של יחסי כוח וצורות שליטה. לכן תרגום אינו יכול להימנע מסוגיות פוליטיות או משאלות על הקשר שלו לצורות כוח עכשוויות. שום מעשה של תרגום אינו מתרחש במרחב ניטרלי לגמרי של שוויון מוחלט. מישהו מתרגם משהו או מישהו. […] גם הנכבש הוא אדם מתורגם.

ולסיום, לכבוד יום הולדתו ה-246 של ורדסוורת (7 באפריל 1770 – 23 באפריל 1850), הנה השיר המפורסם בתרגומה היפה של נעם בן ישי (המקור כאן):

תעיתי כמו ענן יתום

תעיתי כמו ענן יתום
על עמק ועל גבעותיו,
והתרגש עליי פתאום
המון של נרקיסי זהב;
לגדת אגם, בצל עציו,
מפזזים עם כל משב.

כמו כוכב רודף כוכב,
שרשרת אור שאין לה סוף,
כמו על פני שביל החלב,
ריצדו לאורך קו החוף.

כהרף עין נרקיסים לאלף
ראשים רוקדים בשצף קצף.

רקדו גם הגלים בצד; אך לא
יכלו גם הגלים לשמחתם:
ולב משורר הן לא מְלָאוֹ
להתעצב בחברתם:
הבט הבטתי, בלי לדעת
איזו שפעה עדיי נובעת.

כי לא אחת, על משכבי,
במחשבות ובהיעדרן,
חולפים הם לעיני לבי,
חדוות בדידות בזוהרן,
ואז כל יצוריי ששים,
רוקד לבי עם נרקיסים.

הצד האחר של הסבבה: על "הקייטנה של קנלר" בתרגום לאנגלית

 

הקייטנה של קנלר של אתגר קרת (כתר וזמורה-ביתן, 1998) הוא נובלה המתרחשת במין עולם הבא אפל ומשונה שמאוכלס במתאבדים. הגיבור, חיים, פוגש מישהו שהיה שותף שלו לדירה בעבר, שומע ממנו שחברתו ערגה גם התאבדה ויוצא למסע חיפוש אחריה. מרים שלזינגר, מתרגמת ומורה מיתולוגית, תרגמה את "קנלר" לאנגלית, והוא נקרא Kneller's Happy Campers.

בערב לזכרה של מרים, שנפטרה מסרטן ב-2012, סיפר אתגר קרת על הקשר המיוחד ויחסי החברות שנרקמו ביניהם כשתרגמה את יצירותיו לאנגלית. קרת אומר שהוא יצא מנקודת הנחה שהאינטראקציה שלו עם כל מי שיתרגם את ספריו תהיה בהכרח לא נעימה, או כמו שהגדיר זאת מתרגם ששוחח אתו פעם: אני מעדיף לתרגם סופרים מתים, כי הם לא מבלבלים את המוח. היה לי ברור, מוסיף קרת, שבכל פעם שאפגוש מתרגם מיד ארגיש רגשמי אשמה על העובדה שאני לא מת.

בתרגום לאנגלית מנסה שלזינגר לשמר את הצביון הישראלי, הזר, אבל בה בעת היא מנגישה מאוד את הטקסט. במהלך הקריאה ניכרת תנועה עדינה בין הרצון להיות נאמנה למקור – ללא צורך בהערות שוליים – לבין השאיפה שהטקסט לא יהיה אקזוטי מדי לקורא האמריקאי. הגיבור חיים הופך למורדי (mort, mortal וכדומה) – וכך אין ויתור על המשחק, הבולט מאוד בנובלה, סביב התימה של חיים ומוות. אם בתרגום לעברית נהוג שלא לעברת שמות, מלבד במקרים יוצאי דופן, הרי שבמקרה של ספרות עברית השיקולים משתנים, מאחר שמדובר בתרגום מתרבות קטנה לתרבות גדולה, משפת מיעוט לשפת רוב. אין להשוות כמובן בין המקום שתופסת התרבות האמריקאית בחיינו, על כל היבטיה ורבדיה, לבין מקומה של התרבות הישראלית בקרב קהילת קוראי האנגלית. עם זאת אין כאן אמריקניזציה של השמות, אלא שינויים קטנים. חיים, כאמור, הופך למורדי; ארי הופך לעוזי; ערגה לדזירה. והבונוס: חלומו הלא כמוס של אביב גפן מתגשם, והוא הופך לבוב דילן:

בהתחלה קנלר לא רצה לנגן, אבל מהר מאוד הוא נשבר, וניגן את לכבוד מיליארד מיליארד טועים (עמ' 90)

At first he wouldn't play, but pretty soon he gave in and played Knockin' on Heaven's Door
(עמ' 64)

הכול נשאר במשפחה, כמו שאומרים…

לכבוד אדם אחד עייף
שלא עשה אף פעם כיף
זה לא חובה לחיות; זו זכות להיות חיים
לכבוד מיליארד מיליארד טועים

חיכינו לך כל כך, אך את לא באת
למה את לא שלי כמו שאני שלך – לעד

ההחלטה להמיר את לכבוד מיליארד טועים ל-Knockin' on Heaven's Door (טוק טוק טוק על דלתי מרום, בגרסה של מאיר אריאל) היא לא פחות מהברקה.

Mama, put my guns in the ground
I can't shoot them anymore.
That long black cloud is comin' down
I feel I'm knockin' on heaven's door.

והאמת היא שאני לא מבין גדול במוזיקה, אבל בחיים שלי לא שמעתי מישהו מנגן ככה. זה לא שהוא לא זייף, כי הוא קצת זייף, אבל הרגשת בצלילים שהוא מנגן בכוונה שלמה. וזה לא רק אני, כולם, פשוט עמדנו ושתקנו, כמו בצפירה (עמ' 90).

Truth is, I don't know shit about music, but I never in my life heard anyone play like that. It's not that he didn't miss a couple of notes. He did. But you could tell by the sound that he was really sincere about what he was playing. It wasn't only me. Everyone just stood there and listened and didn't say a word, like when there's a moment of silence for someone that died (עמ' 64)

המושג כוונה שלמה לא ממש עובר בתרגום, אבל האירוניה סביב המוות עוברת מ"הצפירה" – מושג לא מוכר לקורא הזר – לדקת דומייה לזכר "מישהו שמת".

20160502_171344

לא פשוט לתרגם את אתגר קרת לשפות אחרות, דווקא בגלל השפה המדוברת – סימן ההיכר שלו – שמבקרים אחדים אוהבים לכנות "רזה". קרת אומר:

יש בשפה שלי משהו מהותי לכתיבה. כשהצלחתי לכתוב שפה מדוברת, המון אנשים ביקרו את זה, ואני מבין למה. העניין הוא שבישראל יש מסורת אחרת: עברית. השפה הזאת היא שפת קודש שלא הייתה מדוברת כי הרבה אנשים אמרו שזו שפת קודש, ואי אפשר להגיד בה דברים כמו 'איפה השירותים?' או 'בא לי להקיא'. זו מסורת שבה השפה הכתובה היא שפה במשלב גבוה יותר, בעיקר כשהיא כתובה, ואילו אני תמיד נמשכתי לשפה המדוברת או לשפת הרחוב כי בעיניי היא חושפת את האמת על החברה שבה אנחנו חיים. הרי בעברית בכל משפט שאתה אומר יש שתיים או שלוש מילים תנ"כיות, מילה אחת ברוסית ומילה אחת מומצאת, כי לא ידעו איך אומרים אותה. האקלקטיות הזאת מאוד ייחודית לשפה שלנו.

רוביק רוזנטל כותב על השפה של קרת:

בניגוד לקלישאה הרווחת, כתיבתו אינה 'שפה רזה'. שפתו של קפקא, למשל, היא 'רזה', נקייה מדימויים מיותרים, ממטבעות לשון בלתי נחוצות או הנגנה רגשית של הטקסט. שפתם של עמוס קינן ואדם ברוך היא שפה רזה. שפתו של קרת היא ספרותית מדוברת. המספר שלו אינו כותב, הוא מדבר, בעברית של ישראלי בן גילו של קרת. אין מעבר לשוני מוגדר בין המספר לבין הדיאלוגים, הטקסט זורם באותו ערוץ לשוני, הסופר מייצג את שפת גיבוריו.

בסרט Despicable Me מקריא גרוּ – דמות רבת קסם של בריון שאינו אלא ילד דחוי עם לב זהב – סיפור לפני השינה לילדות שאימצו אותו לאב. אחרי עמוד או שניים של קריאה מתוך ספר שהן בחרו הוא מתפלץ ושואל במבטא רוסי כבד אם הן באמת אוהבות את הזבל הזה (פחות מארבעים שניות. שווה צפייה!).

הסצנה הזאת הזכירה לי את אתגר קרת, שוודאי זכה ללא מעט הרמות גבה בסגנון: זו ספרות בכלל? (בני ציפר הידוע לשמצה בחר באתגר קרת לפרה הקדושה שלו בפרויקט "28 פרות קדושות" המיוחד של "הארץ" ליום כיפור תשע"ו.)

אם לחזור לתרגום, הוא מתאפיין במאמץ ניכר להעביר את הסגנון הדיבורי הייחודי של הטקסט. כפי שנראה, המתרגמת מבייתת לעתים מונחים ישראליים מובהקים ולעתים היא מוסיפה מונחים אמריקאיים, יהודיים או יידישאיים שאין בטקסט המקורי. למשל:

הרבה אנשים מגיעים לכאן בימים האחרונים. כי לקנלר אמור להיות יומולדת, וכולם נורא מתרגשים ואופים עוגות […] גם קנלר עצמו נראה מאוד נרגש (עמ' 89).

More and more people keep arriving, 'cause Kneller's supposed to be having this birthday blast and everyone's all psyched up – baking cakes […] Kneller's happy as a pig in shit (עמ' 63)

הדימוי של החזיר המתפלש לא קיים במקור העברי, ו-psyched up הוא מונח סופר-אמריקאי. כלומר, יש פה ניסיון מודע לנסח טקסט שיהיה אותנטי מאוד לקורא האנגלוסקסי, בעיקר האמריקאי. בסצנה אחרת הופכת מניה שוחט, למשל, לישראלית קצת יותר מוכרת – גולדה מאיר. צ'ולנט לא מתאזרח להמבורגר, אלא הופך ל-potato cholent with kishke. זה עולם יהודי מוכר מאוד לקהל האמריקאי.

עוד אמריקניזמים הם למשל schmuck כתרגום ל"נצלן"; it really doesn't fucking matter כתרגום ל"זה באמת לא ממש משנה" ו"סתם קשקוש", שתורגם ל-load of shit.

כמו כן פרינץ, מכונית גרמנית איקונית משנות השישים, הופכת לשברולט (Chevy) – סמל מַפתח בתרבות האמריקאית.

printz2

אחת הדמויות בעולם האפל של המתאבדים היא קורט קוביין:

אתמול היתה יציאה ממש מבאסת כי ארי הביא את החבר הזה שלו, קורט. ארי ממש מחזיק ממנו, בגלל שהיה הסולן של 'נירוונה' וכאלה, אבל האמת היא שהוא מה-זה נודניק (עמ' 50).

אבל באנגלית:

Last night was awful. Uzi brought this friend of his, Kurt. Thinks the guy's really cool 'cause he was the leader of some famous band and everything. But the truth is he's a big-time prick (עמ' 7)

מעניינת ההשמטה פה של נירוונה, שהייתה כמובן להקה אמריקאית, אולי משום שאזכור השם הוא בבחינת מובן מאליו לקורא.

הגיבור, חיים, מספר:

בהתחלה המקום הזה הלחיץ גם אותי, אנשים חיוביים כאלה מכל העולם, שאחרי שגמרו גילו את הצד האחר של הסבבה. משהו כזה בין יונייטד קאלרז אוף בנטון לאיים אבודים (עמ' 81).

שני המשפטים האלה הם אתגר קרת בזעיר אנפין. הם עשויים לשמש "הצדקה" כפולה: מן הצד האחד לאותם מלינים "זה ספרות זה?!", ומן הצד האחר – לאותם קוראים שמרגישים שאתגר קרת מדבר מגרונם. הניסוח החד, השנון אך לא מתייפייף הזה, הטומן בחובו מבט מפוכח וכואב על העולם, מצליח ללכוד בצורה מזוקקת איזו רוח – של דור, של תקופה, של זמן. ניכר שחשוב לשלזינגר לשמור על הנימה, אך עם זאת להעביר את הדימויים לשדה מוכר יותר. כך, "אנשים חיוביים כאלה" הופכים ל-cheerleader types, "הצד האחר של הסבבה" מתורגם ל-flip side of fun, בנטון נשאר בנטון ואילו האיים האבודים, סדרה אוסטרלית במקור שדור שלם של ילדים ישראלים גדל עליה בתחילת שנות השמונים טרום יצחק קדמן, עוברת המרה ל-Swiss Family Robinsonסדרת טלוויזיה אמריקאית מאותה תקופה ומז'אנר דומה, שזכתה לפופולריות רבה.

 

Cheerleaders.jpg

אנשים חיוביים כאלה

 

נראה ששלזינגר משלבת בין בּיוּת (domestication) – התאמה לשונית ותרבותית לשפת היעד – לבין זרוּת (foreignization), שהיא באופן כללי שמירה על אלמנטים לשוניים ותרבותיים הזרים לשפת היעד. אם מדובר בדיכוטומיה, לטענתו של לורנס ונוטי, תאורטיקן והיסטוריון תרגום רב-השפעה, נדמה ששלזינגר בוחרת במעין "טריטוריה שלישית", כפי שהגדירה זאת נילי מירסקי. באמצעות השמירה על האלמנטים הזרים, המסמנת העדפה מושכלת ואתית – או לכל הפחות נטייה – כלפי תרבות המקור על פני תרבות היעד, מאפשר המתרגם לתרגום להיקרא כתרגום. האחרוּת של הטקסט, אומר ונוטי, מודגשת ומורגשת. כלומר, זו גישה שדוחה למעשה את הרעיון שכאשר אנו קוראים יצירה מתורגמת – לעברית נניח – עלינו להרגיש כאילו אנו קוראים טקסט שנכתב במקור בעברית.

מה שמרים שלזינגר מצליחה לעשות פה ביד אמן הוא מצד אחד להגיש טקסט שמכריז על עצמו שלא נכתב באנגלית ומן הצד האחר להעמיד תרגום שהאלמנטים הזרים והאקזוטיים שלו אינם מפריעים לקריאה. היא מבייתת מונחים ישראליים, אבל לא את כולם, והביות נעשה במידה ובמודעות, מתוך מגמה להנגיש את הטקסט ולא במטרה לגהץ אותו או למחות ממנו סממנים הזרים לתרבות האמריקאית.

בשנת 2012, כשנה לפני מותו, כתב יורם קניוק על "הקייטנה של קנלר":

לדידי, כושר הביטוי הזה של קרת וגם של אחרים בני גילו הוא הניצחון גם על הכשל שלי. כשאני אגיע עוד מעט קט לעולם הבא, לא אגיע לאן שמגיע גיבורו של קרת. אולי גם מפני שהרב עובדיה יוסף, החזון איש של יהדות המזרח העכשווית, אמר שמי שמצביע ש"ס לעיריות יגיע לגן עדן, ואני הלא הצבעתי קרת.

החציל של טראמפ

דונלנד טראמפ, האיש והבלורית, הצליח להיכנס לקטגוריית המילים השערורייתיות ביותר לשנת 2015 של האגודה האמריקאית לשפה (American Dialect Society) עם ההערה הנבזית שזרק על ההפסד של הילרי קלינטון לברק אובמה בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית ב-2008. טראמפ אמר, כזכור, שהילרי קלינטון
got schlonged by Barack Obama – המילה "שלונג" היא כמובן איבר מין זכרי ביידיש. ברור לכול מה עשה אובמה לקלינטון אליבא ד'טראמפ.

האמריקאים מתים על מילים ביידיש, בעיקר כאלה שמתחילות בצליל ש. השנה נכנסו, למשל, למילוני הסקרבל הרשמיים של קולינס ומרים וובסטר מילים שמקורן מן היידיש: schvitz (להזיע), tuchus (תחת), schmutz (ג'יפה), shtum (שקט, שמר על שתיקה), shlub (כינוי לאדם גס רוח, חסר תרבות. ז'לוב, אבל בניואנס קצת שונה), shlep (להיסחב עם משהו) ו-shmuck (שלונג, נו). (את כל המילים המתחילות בצליל "ש" מותר לאיית עם c או בלעדיה.)

בכל אופן טראמפ עצמו לא הצליח לגרוף את מרב קולות השופטים (יותר מ-300 בלשנים וחוקרי שפה) בקטגוריה זו וקיבל שלונג ניצָּח (173 קולות לעומת 148, בהתאמה) מכיוון המילה fuckboy – כינוי גנאי לגבר שמתנהג בצורה מופקרת.

על קטגוריית המילה היצירתית ביותר לשנת 2015 התחרו המילים ammosexual – אנשים שמתלהבים (יתר על המידה) מכלי נשק עד כדי פטישיזציה, "סתם" אנשים שממש רוצים לקחת אִתם נשק לכל מקום או תומכים נלהבים בזכות לשאת נשק (הלחם של ammo – קיצור ל-ammunition – ו-sexual);
המילה adult בתור פועל, שמשמעה להתנהג כמו מבוגר;
low-key – המבוססת על high-key ומבטאת את ההפך, את כל מה שמאופק, מעודן או בלשון המעטה;
squad – שזה יחידה או חוליה, והשימוש שלה הורחב ל"מעגל חברים קרוב";
והקריאה yaas (שמותר ומקובל לאיית גם yaaass ו-yaass, בטח יש גם ניואנסים שונים או משהו), שבאה לבטא הסכמה נלהבת, התלהבות או התרגשות.

המילה ammosexual זכתה ברוב קולות מכריע בקטגוריה הזאת.

ammo

הקטגוריה החשובה והעיקרית של האגודה האמריקאית לשפה וזו שבלשנים וחובבי שפה מחכים לה בכיליון עיניים עד תחילת ינואר (בניגוד למילוני אוקספורד, למשל, שפרסמו כזכור את מילת השנה שלהם כבר בסוף דצמבר. לרשומה על מילת השנה שלהם, שאיננה מילה אלא אימוג'י, ראו פה) היא קטגוריית המילה השימושית ביותר, במילים אחרות – מילת השנה.

על קטגוריה זו התמודדו כמה מילים: ידידתנו הטובה מלמעלה, "אמוסקסואל", שכבר זכתה בקטגוריה אחרת;
ghost או ghosting – פועל שמתאר דרך לא ממש ידידותית לסיים מערכת יחסים: במקום לכתוב מכתב פרידה ארוך, מנומק ויפה (זה לא אתה, זו אני; אני לא בנוי לקשר) נעלם העוזב האמיץ משל היה רוח רפאים. הוא נעלם מהפייסבוק ומכל שאר הפלטפורמות שאנשים מקיימים בהן קשרים עם העולם.
on fleek – מתוקתק, ללא רבב;

thanks, Obama – אמירה סרקסטית מפי מתנגדי אובמה שמשמשת להאשמתו של נשיא ארצות הברית בכל הרעות החולות האפשריות, לרבות צרות בחיים האישיים.
"תודה, אובמה" הגיעה למקום השני עם 76 קולות.

thanks
אם כן מילת השנה של ADS היא כינוי הגוף they. הכינוי they משמש כבר מאות שנים לכינוי יחיד (לא "הם", אלא "היא" / "הוא") בלתי ממוגדר, והוא מופיע בין השאר ביצירות של צ'וסר, שקספיר וג'יין אוסטן. הבלשן, חוקר השפה והלקסיקוגרף בן זימר מסביר את הבחירה בעובדה שביטויים מגדריים חדשים עוררו דיון ער בשנה האחרונה. בעוד שעלו לא מעט הצעות לכינויי גוף ניטרליים מבחינה מגדרית, הרי שהמילה they כבר נמצאת בשפה והיא בשימוש נרחב. הרעיון הוא שכל אדם, טרנסג'נדר או אחר, יכול להימנע מבחירה בינרית בזכר או נקבה ולשמור על עמימות מגדרית מכל סיבה שהיא. במקום לכתוב Everyone does his or her best – החלופה שנחשבת לתקנית – נכתוב Everyone does their best. השימוש ב-they ביחיד מבטא את הדרכים שבהן אנשים חושבים היום על זהות מינית ומגדרית ומצביע אולי על נכונות גדולה יותר להשלים עם הזהויות האלה דרך הביטוי שלהן בשפה.

קטגוריה נוספת של ADS היא האימוג'י הבולט של השנה, רמז עוקצני משהו אולי לכיוון מילוני אוקספורד, שמילת השנה שלהם ל-2015 לא הייתה מילה כלל, אלא האימוג'י של החיוך עם הדמעות.

בקטגוריה זו התמודדו:

information-desk-person

שמוגדר Information Desk Person – האיש או האישה מהמודיעין. האימוג'י משמש בסוף משפט, כדי לשאול: אז מה דעתך? האם אני צודק? אבל הוא בעיקר סרקסטי, ומשתמשים בו כדי להביע "מ'כפת לי" או whatever.

האימוג'י הזה

smiling-face-with-heart-shaped-eyes

שכל כולו אהבה והתרגשות;

הפרצוף הקורץ

winking-face

שהוא כבר, איך לומר, קצת פאסה.

האימוג'י הזוכה (138 קולות), שלפחות אחד המצביעים בעדו אמר שהוא בחר בו רק כדי לראות איך בן זימר יסביר את הבחירה לעיתונות הוא:

aubergine

החציל.

היזהרו שלא לשלוח אותו לאימא כשאתם רוצים לוודא שהיא מכינה את הסלט חצילים הטעים שלה לשבת.

 

מדריך הילדים לגירושים, לורי מור

מדריך הילדים לגירושים

לורי מור 

self help

הוסיפי עוד מלח לפופקורן כי אימא שלך תגיד שהיא צריכה את זה בגלל שהקטע שאינגריד ברגמן כמעט מתה והמצלמה עושה כל מיני טריקים כדי להאריך את הגוף שלה ממש גומר אותה כל פעם מחדש.

חשבי: אלוהים, היא עוד פעם מתחילה עם הטישואים.

היא תגיד תודה חמודה כשתתקרבי לאט, לאט בנעלי בית וחלוק ותיכנסי לסלון עם מה-שהיה-פעם-הקערת-סלט של סבתא מלאה עד גדותיה. הכנתי את זה לבד, הזכירי לה, והפילי כמה על הרצפה בטעות. מיטֶנְז יחבוט בהם בכפותיו לכל עבר.

המממ, זה טוב להחזיר לגוף את כל המלח הזה, היא תלעס ותחייך חיוך לח.

ספרי לה שאחות בית הספר אמרה פעם אחרי סרט על התבגרות שמלח מזיק ללב.

שטויות במיץ, היא תגיד. הוא רק גורם לו לדפוק, זה הכול. בום, בום, בום – אוי, תראי! היא תדבר בפה מלא פופקורן. קרי גרנט מוציא אותה משם. הוצאת את המכונת פופקורן מהשקע?

העמידי פנים שאת לא שומעת אותה. הביטי איך אינגריד ברגמן נראית כאילו האריכו אותה; שאלי את עצמך מה זה אומר.

כדאי שתבדקי, היא תגיד.

היאנחי. עשי צקקק קטן עם הלשון. רוצי הכי מהר שאת יכולה כי הפרסומת הבאה היא האחרונה. הוציאי את המכונה מהשקע. הביאי איתך את מיטנז כי הוא מיילל ליד המקרר. הוא ישאיר שיער על החלוק שלך. שמטי אותו לחיקה של אמך.

הי מתוק, היא תגרגר אל החתול ותגרד לו מאחורי האוזניים. התרפקי על אימא שלך והיא תושיט יד ותגרד גם לך מאחורי האוזן ותיתן לך נשיקה על הלחי. ואז פתאום היא תרכון קדימה, תושיט יד לעבר הקערה שעל שולחן הסלון, בזהירות, שלא להפריע לחתול. אני תמיד חושבת שהוא יבין מהר יותר ממה שהוא מבין, אימא שלך תגיד בין לעיסות, מעבירה מיד ליד ואז לפה. גברים יכולים להיות כל כך אטומים ומתסכלים. היא תקרוץ לך.

הסתכלי על הטלוויזיה בחשדנות. כל הרעים ייתנו לקרי גרנט לקחת את אינגריד ברגמן במכונית השחורה. תהיה הרבה מוזיקה מיושנת. עמדי והרימי את צדי החלוק שלך. הוציאי את הלשון מהפה והעמידי פנים שאת רוקדת כמו איזה מפגר במסיבה. גלגלי את העיניים. חצי את הסלון בתנועות וַלס מוגזמות והיתקלי ברהיטים. אימא שלך תעמיד פנים שהיא לא מתייחסת אלייך. בסוף היא תגיד בקול שטוח: כמה נפלא, וואו, את ממש מרגשת אותי.

כשהמוזיקה תיגמר, היא תשאל אותך מה את רוצה לראות עכשיו. היא תעביר לך את מדריך הטלוויזיה. הסתכלי עליו. אמרי: את סרט האימה הממש מאוחר. היא תרים לעומתך גבה, אבל אמרי: בבקשה, בבקשה בקול רך והצמידי ידיים כאילו את מתפללת. היא תחייך חזרה ותיאנח, אוקיי.

העבירי ערוץ וחזרי לספה. היכנסי עם אימא שלך מתחת לשמיכת הצמר הכחולה. אמרי לה שאת הכי אוהבת את הסרט המצויר בהתחלה, כשהמומיה יוצאת מארון המתים ושואגת: אימא'לה!! עלי על המשענת של הספה ועשי חיקוי – הידיים שלך כמו טפרים, המרפקים ישרים והראש נופל הצדה. אימא שלך תגיד לך לשבת חזרה. חזרי להתכרבל איתה מתחת לשמיכה.

כשהיא תגיד, את מי את אוהבת יותר, את המומיה או את האיש-זאב, אמרי לה שהאיש-זאב מפחיד כי בלילה הוא יוצא החוצה ועושה דברים ואף אחד לא חושד בו כי במשך היום הוא עובד בבנק ואין לו פרווה.

מה עם המומיה? היא תשאל ותלטף את מיטנז.

משכי בכתפיים. קפלי את השפתיים כלפי פנים. אמרי: המומיה היא המומיה.

בקצה לשונך שחררי גרעין רך לעוס אחד מהשיניים הטוחנות שלך. נסי לבלוע אותו, אבל גרמי לו להיתקע בגרון והתחילי להשתנק ולהשמיע קולות איומים של הקאה. הם יבריחו את החתול.

אלוהים אדירים, תיזהרי, אימא שלך תגיד ותטפח לך על הגב. הנה, תשתי מים.

נסי להיאנק: בירה שחורה, בירה שחורה, כמו איזה קאובוי גוסס שראית פעם בפרסומת, אבל שתי את המים בכל זאת. כשאת כבר לא נחנקת, כשהפנים שלך פחות אדומים ואת יכולה שוב לנשום, בקשי קולה. אימא שלך תגיד: לא נראה לי; ד"ר אטווד אמר שהשיניים שלך במצב נורא.

אמרי לה שד"ר אטווד לא שווה כלום.

מה זאת אומרת? היא תשאל מופתעת.

הסתכלי קדימה. אמרי: לוידעת.

המומיה תפיל עמודי טלפון, תרים אותם ותשליך אותם סביב כמו לֶגו.

וואו, עטופה כולה בתכריכים ואין לה לאן ללכת, אימא שלך תגיד.

התרפקי עליה ואמרי יפההה! ארוך, נמוך ומתפעל.

המשטרה תגיע לבית הקברות לחפש את המפלצת. הם לא ידעו אם זה איש-הזאב או המומיה, אבל מישהו הסתובב שם והשאיר ערמות קטנות ומעלות עשן של עצמות ועור שגורמות אפילו לכלבים של המשטרה ליילל מרוב פחד.

אמרי משהו כמו איכס, דוחה, ועצמי את העיניים.

את בטוחה שאת רוצה לצפות בזה?

התעקשי שאת לא מפחדת.

יש הופעת רוק בערוץ 7, את יודעת.

חשבי על זה. החליטי לנסות את ערוץ 7, רק בשביל אימא שלך. מישהו עם שיער שמנוני שנראה כמו דוד ג'ק יגיד משהו משעמם.

אימא שלך תסכים שהוא באמת נראה כמו דוד ג'ק. טיפה.

להקה עם צלליות שחורות בעיניים תתחיל לנגן בגיטרות. עמדי ונתרי למעלה ולמטה כמו שראית את ג'ולי סטיינמן עושה פעם.

אלוהים, למה הגיטרות תמיד תקועות במפשעה שלהם כשהם מנגנים? אימא שלך תשאל.

אל תעני, פשוט חקי אותם, העיפי את השיער שלך אחורה וגעי במפשעה דרך מכנסי הפיג'מה שלך בתנועות משונות. אימא שלך תסטור לך ותגיד שאת גסת רוח.

התנהגי כאילו נפגעת. זייפי נפילה. הרימי כתב עת והעמידי פנים שאת קוראת בו. החתול שוב יצטרף אלייך. הסתכלי על התמונות של האוכל.

אימא שלך תנסה לעודד אותך. היא תגיד: תראי, פט בנאטר! בואי נרקוד.

אמרי לה שלדעתך פט בנאטר מטופשת וזולה. אל תגידי כלום במשך חמש דקות.

כשהבִּי-52 יופיעו, אמרי לה שהם בסדר לדעתך.

חייכי בביישנות. ואז שתיכן תקומו ותרקדו כמו משוגעות מסביב לשולחן הסלון עד שתזיעו, בעודכן צועקות לקולות האו-אה-או, קופצות כמו מקלות פוגו, מתנהגות כמו רובוטים מהחלל. נפנפי בידיים לכל עבר משני צדי הראש כמו אימא שלך. בזמן הפרסומות בקשי משקה תפוזים מוגז.

או מים או חלב, היא תגיד, קצת מתנשפת, ותתיישב על הספה.

אמרי שיט, וכשהיא תשאל מה אמרת, היאנחי: כלום.

אחרי זה רוד סטיוארט שר על איזה גג. אימא שלך תגיד: הוא די חתיך.

אמרי לה שג'ולי סטיינמן ראתה אותו פעם בחנות ואמרה שהוא נראה ממש זקן.

המממ, אימא שלך תגיד.

הסתכלי טוב על רוד סטיוארט. שאלי את עצמך אם את יכולה לעשות ככה עם הרגליים. הכיני חיקוי בשביל ג'ולי סטיינמן.

כשכל הפופקורן ייגמר, פהקי. אמרי: אני הולכת לישון עכשיו.

אימא שלך תיראה מאוכזבת, אבל היא תגיד, אוקיי מתוקה. היא תכבה את הטלוויזיה. דרך אגב, היא תשאל בהיסוס כמו שהיא עושה תמיד. איך עברו שלושת הימים האחרונים?

דלגי על הקטע עם האישה ועל הקטע עם הבירה. אמרי לה שהם עברו בסדר, שיש לו לוח קליעה למטרה חדש בצבע כסף ושיצאתם לארוחת ערב ואיזה איש אחד שקראו לו הדסון סיפר סיפור די מצחיק על איך שהוא השתין בתוך סל כביסה. בקשי ממנה סֶבן אפּ.

 

לורי מור היא אחת הסופרות האהובות עליי עוד מקובץ הסיפורים Anagrams, שקראתי ב-1987, קצת אחרי שיצא לאור.
הסיפור The Kid's Guide to Divorce התפרסם בקובץ Self Help, קובץ סיפורים קצרים מ-1985.
התרגום שלי, המופיע כאן, התפרסם בגיליון השני של כתב העת צריף. קישור לכל הגיליון פה.

לא לקחתי לריאות. סיכום שנת 2014

סוף שנה ועִמה סיכומי המילים, מעין מסורת זוטא בבלוג (סיכומי הבלוג לשנת 2012 כאן וכאן).

WOTY – הקיצור הרווח ל-Word of the Year – הוא פרי יוזמתו של אלן מטקלף מהאגודה האמריקאית לשפה (American Dialect Society). בשנת 1990 הבזיק במוחו רעיון: בדומה למגזין טיים, שבוחר בכל שנה את אנשי השנה שלו, מדוע שלא נבחר אנחנו – שסורקים באדיקות כל פיסת נייר כתובה (החל בכתבי עת וכלה בעבודות שמגישים לנו הסטודנטים שלנו) כדי למצוא תחדישי לשון, סלנג ומילים מוכרות בלבוש חדש – את מילת השנה; הרי השפה היא ראי.

המילה הראשונה של האגודה, מילת השנה שנבחרה לשנת 1990, הייתה Bushlips על שם הנשיא ג'ורג' בוש (האב), שטבע בשנת 1988 את האמרה הידועה: Read my lips: no new taxes. המונח "בּוּש ליפּס" משמעו רטוריקה פוליטית ריקה מתוכן. שפתי מרמה. (ואף מילה על חוק מע"מ אפס.)

מילת השנה הבאה של ADS הייתה Mother of all, והיא נקלטה גם בעברית, למשל: אם כל המלחמות, אם כל הפצצות. 
המילה שבחרו ב-ADS ב-2006 הייתה הפועל פלוטו. To pluto או To be plutoed לקוח כמובן מכוכב הלכת המודח פלוטו, ומשמעו לרדת בדרגה, להיות מודח. הוויכוח על פלוטו, אגב, עדיין נמשך ועמו הקריאות להחזירו לרשימת כוכבי הלכת.

pluto1

מילת השנה בה"א הידיעה, המילה שזכתה לתפוצה ופרסום אדירים והעלתה את קרנו של מוסד "מילת השנה" בכלל ושל מילוני אוקספורד בפרט, היא כמובן סלפי (לרשומה שלי על סלפי ועל מילים אחרות לסיכום 2013 ראו פה). סלפי זכתה לתהודה עצומה, הרבה יותר מ-WOTY אחרים בשנים קודמות או של מילונים אחרים, והסיבות ברורות. היא קליטה וסקסית, והיא כמובן משקפת את רוח הזמן בדיוק תמציתי. כך רואה האמן או האמנית המכונים בנקסי את התופעה (בנקסי כבר התארח/ה אצלנו בבלוג, באחת הרשומות החביבות עליי, רשומה פילית).

banksy

במילוני אוקספורד מסבירים שמילת השנה, לא בהכרח מילה חדשה, היא מילה שעוררה עניין רב במהלך השנה. לפחות שלוש ממילות השנה לשנת 2014 מבטאות, בדומה לסלפי, את הצורך המתמיד והנרקיסיסטי לתעד את עצמנו, לספר, לחלוק ולהצטלם: 
המילה של מילון צ'יימברס היא Overshare – חשיפת יתר – אנדרסטייטמנט בריטי טיפוסי ומושחז; המילה הנבחרת של מילון קולינס היא Photobomb – להתפרץ לתמונה (או לסלפי, לצורך העניין) של מישהו אחר, ע"ע בנדיקט קאמברבץ' (שללא ספק עושה זאת בחן רב);

Benedict_Cumberbatch_phot
[התמונה מכאן]

והמילה Exposure של האתר dictionary.com – חשיפה על שלל מובניה: חשיפה במובן של סכנת הידבקות (בעיקר בעקבות בהלת האבולה); פרסום דבר מה, הבאתו לידיעת הציבור, סיקור; וחשיפה במובן של גילוי, הסרת הכיסוי או מעטה השתיקה מעל שערורייה, פשע, טיוח וכדומה.

נחזור רגע לשנת הסלפי. מילת השנה של ADS ל-2013 הייתה because, מילה עתיקה ולא מרגשת, אלא שהיא עברה תמורה מעניינת – היא משמשת בדיבור ובכתב כהקדמה לשם עצם או שם תואר בלי of לפניה. כלומר, במקום I didn't go because of the rain אומרים פשוט I didn't go because rain. המילה קיבלה את מספר ההצבעות הרב ביותר בקרב חברי הוועדה (127), ועקפה מתמודדות אחרות, כגון סלפי
(20 קולות בלבד), סְלֶש (slash, שאפילו בעברית מחליף לפעמים את המילה "או", כמו במשפט "רָעֵב סְלֶש גווע") (21 קולות) ו-Obamacare (אובמה-קר, על שם חוק הבריאות של הנשיא אובמה, שזכתה ב-39 קולות). בן זימר, יו"ר ועדת המילים של ADS ובלשן אמריקאי מהולל, מצטט את ההסבר של אחד התומכים בבחירה במילה because כך:
Because useful.

 מילוני אוקספורד שבחרו, כאמור, במילה סלפי בשנה שעברה, החליטו, לדבריהם, לנקוט נימה קצת יותר רצינית הפעם ובחרו בפועל vape – לנשום ולשאוף אדים (vapor) של סיגריה אלקטרונית, מכשיר שצובר פופולריות. ועדת המומחים של מילוני אוקספורד הסבירה שהמילה אקטואלית מאוד ומשקפת סוגיות חברתיות ובריאותיות בוערות. לסרטון שמסביר מדוע בחרו דווקא ב"וייפ" ראו כאן.

santa

"וייפ" גברה על מועמדות פופולריות אחרות, דוגמת bae, כינוי לבן או בת זוג, שמקורותיו לא ברורים. יש הטוענים שאלה ראשי תיבות של before anyone else, בעוד שאחרים אומרים שזה קיצור של babe או baby. כך או כך, מדובר בכינוי חיבה שאפשר להשתמש בו גם כדי לתאר כל דבר טוב או מגניב.
היא גברה גם על Normcore (נורמקור), הֶלחֵם של normal ו-hardcore, אופנה שמדגישה מראה רגיל ולא אופנתי; על Slacktivist, עוד ביטוי תמציתי של רוח הזמן: שילוב של slacker (מי שמנסה להימנע מפעולה ומאחריות) ואקטיביזם, מעין אקטיביזם-כורסה בגרסתו החדשה: אקטיביזם דיגיטלי; ועל ההֶלחֵם Mansplain – שילוב של man ו-explain  – כשגבר מסביר משהו, בדרך כלל לאישה, בצורה מתנשאת ופטרונית. מילה זו נבחרה למילת השנה של הניו יורק טיימס לשנת 2010 ולקטגוריית המילה היצירתית ביותר של ADS לשנת 2012. המילה זכתה גם לתרגום עברי מצוין: הסגברה: הסבר, הסברה + גבר.

השימוש בסיומת splain – שפירושה להסביר משהו מתוך ביטחון עצמי מופרז, לעתים בצורה לא מדויקת ופשטנית, הורחב וממשיך להתרחב: למשל, whitesplain – כשאדם לבן מסביר משהו לאדם לא לבן; parentsplain – הורים מסבירים כל מיני דברים לאנשים שאין להם ילדים; kidsplain – ילדים מסבירים להורים דברים שההורים לא מבינים (ואולי לא יבינו לעולם).

 

 

 

אגה-נורי, או: קמתי הבוקר ושערי נראה כמו אצות נורי

רשימות של מילים בלתי ניתנות לתרגום מכל מיני שפות אקזוטיות יותר או פחות הן בון טון בשנים האחרונות. האופנה הזאת התחילה ככל הנראה עם רב המכר המוצלח טינגו של אדם זאקו דה בואנו (בתרגום גיא שרת, הוצאת קרן 2011), ספר הסוקר מילים וביטויים מיוחדים ביותר ממאתיים שפות.

המילה טינגו עצמה משמעה בשפת הרפה נוי, השפה שמדברים באי פסחא, ללוות משָּכֵן את כל חפציו עד לריקון הדרגתי של ביתו.  

Tingo
התמונה מתוך פרויקט מקסים של אמנית בשם אניינה ליאר, שאיירה 23 מילים ייחודיות מכל מיני שפות.

אחדים מהביטויים שמככבים קבוע ברשימות מעין אלה הם, למשל, je ne sais quoi (תכונה חמקמקה שקשה לבטא במילים. לדוגמה: חוש האופנה המפורסם של הנשים הצרפתיות);
esprit d'escalier (מילולית: חוכמת חדר המדרגות, כלומר חוכמה שלאחר מעשה, מה שנוח וובסטר כינה בחינניות רבה after-wise, כפי שהזכרתי ברשומה קודמת);
schadenfreude הגרמני (שמחה לאיד);
ו-saudade הפורטוגלי (נוסטלגיה, ערגה, כמיהה), הנכסף במיוחד הודות לסזריה אבורה.

יש מילים משפות אחרות שמתפשטות כמו אש בשדה קוצים. המילה הגרמנית החיננית schadenfreude, כאמור: שמחה לאיד או העונג שאנו מרגישים לנוכח השפלה או מפלה של אדם אחר, הופיעה 43 פעמים ב"ניו יורק טיימס" בלבד בשנת 2008, לעומת 23 מופעים בשנת 2000.
בכתבה שכותרתה  The Age of Schadenfreude טוען הכותב שלמרות הצייטגייסט, כבר מיצינו את "שדנפרוידה" מכל הכיוונים.

מלבד צייטגייסט, שגם דוברי עברית אוהבים לאמץ, גם וולטשמרץ – weltschmerz – היא מילה נהדרת (מילולית: צער העולם). אין ספק בכלל שצער העולם נשמע עמוק ואפלולי יותר, ולמעשה משכנע יותר, בגרמנית. אבל אם להודות על האמת גם בעברית אפשר לבטא סנטימנט דומה – ולא רק של המילה הזאת, אלא של רוב הרגשות והביטויים ה"בלתי ניתנים לתרגום".

ביטוי אחר שחוזר על עצמו ברשימות מעין אלה הוא ti voglio bene, דרכם של האיטלקים להבחין בין אהבה רומנטית לבן או בת זוג – כפי שמביע הביטוי ti amo – לבין אהבה לחברה, צאצא, הורה, בעל חיים ובקיצור – שאר העולם. מילולית המשמעות היא משהו בסגנון "אני רוצה בטובתך", אבל בפועל מדובר ב"אני אוהב/ת אותך" (ותודה לחברתי גילי על האישוש). למעשה, מדובר יותר בהבדלים תרבותיים מאשר בתחושות שאי אפשר להביע בשפות אחרות.

בפרויקט בשם Unspeakableness של אמנית בשם פיי יינג לין מופיעים גם שני ביטויים בעברית (הידד!): כואב לי הלב ואני חולה עליך. לין מסבירה שכואב לי הלב מבטא רגש של צער הנובע מהזדהות עם סבל של אדם אחר – תפיסה רומנטית משהו שלא בהכרח מגדירה נכונה את השימוש שלנו בעברית.

דייויד שריאטמדארי מה"גרדיאן" טוען שאם אין בשפה מסוימת דרך להביע מושג במילה אחת, אין פירוש הדבר שהמושג אינו קיים בשפה זו או שדובריה לא יוכלו להבינו. במילים אחרות, הוא אומר, החיפוש אחר איזה אי נידח שמדברים בו שפה אקזוטית אינו אלא קשקוש. כלומר, שום מילה איננה בלתי ניתנת לתרגום באופן מוחלט, בדיוק כפי שמצד אחר – שום מילה אינה ניתנת לתרגום מדויק. הכותב מפריך גם את המיתוס המפורסם שיש עשרות או מאות מילים שונות לתיאור שלג בשפת האינואיט.

10.1.2013 025
לא שלג ארקטי, סתם שלג ירושלמי דאשתקד

התפיסה השגויה נובעת מאי-הבנה מבנית של קבוצת שפות זו, שיש בהן אפשרות להוסיף שמות תואר לשם העצם ולהרכיב בדרך זו מילה אחרת.

ביטוי פופולרי נוסף, והפעם יפני, הוא Age-otori (או Age-tori. כאן וגם כאן, למשל) – שפירושו, לכאורה, להיראות גרוע יותר אחרי תספורת. כלומר, גרסה קצת אחרת של הביטוי החינני וההכרחי, שאין להבין בלעדיו את התרבות האמריקאית, Bad Hair Day. אולם חרף נחיצותו והקסם הבלתי ניתן לערעור שלו, מתברר שלא דובים ולא יער, או, ליתר דיוק, לא שמפו ולא שמן קוקוס. הביטוי אינו מוכר כלל ביפן, כפי שטרחה וביררה עבורי חברתי שרית היפנולוגית. ליתר ביטחון (לשון נקייה ל: לאחר נדנודים והפצרות מצדי) היא שאלה גם את קרובי משפחתה וידידיה היפנים, והם משכו בכתפיהם במבוכה יפנית מנומסת. חיפוש שלה בגוגל העלה רשומה בבלוג יפני, שבה מספרת הכותבת בשעשוע רב על ההמצאה המערבית הרומנטית ומסכמת במסקנה: טוב ללמוד מילים חדשות בשפת האם שלך…