אמוטיקונים ואימוג'י. קץ השפה? קץ התרבות? או שמא התפתחות טבעית ומתבקשת?

מילוני אוקספורד בחרו כידוע באימוג'י למילת השנה של 2015 – או כפי שקראו קולות רבים ברחבי המרשתת: זו אפילו לא מילה. זו לא בחירה של מילונאים ואנשי שפה, הבהירו המתנגדים, אלא בחירה של קופירייטרים ואנשי שיווק.

לא המילה אימוג'י נבחרה, אלא אימוג'י ספציפי – פרצוף עם דמעות של שמחה, מאחר שהתברר שהוא היה הפופולרי ביותר ברחבי העולם בשנת 2015. עשרים אחוז מכלל האימוג'י שהיו בשימוש באנגליה בשנה זו ושבע-עשרה אחוז בארצות הברית היו הפרצופון המכונה face with tears of joy.

באוקספורד מצדיקים את הבחירה הסנסציונית בטענה שאימוג'י כבר מזמן אינם נחלתם הבלעדית של בני נוער נלהבים או עילגים. נהפוך הוא, הם אומרים. מדובר בצורת ביטוי חוצה תרבויות ושפות, המאפשרת לנו להביע רגשות מורכבים ביותר. כזכור, מילת השנה של מילוני אוקספורד ל-2014 הייתה vape ולשנת 2013 – "סלפי" (ראו רשומות קודמות בבלוג בנושא מילת השנה: 2012, 2012 חלק ב, 2013, 2014, 2014 חלק ב). גם ה"מילה" שנבחרה השנה, הם אומרים, כמו הקודמות, משקפת יותר ממילים וביטויים אחרים את רוח הזמן.

אני משתמשת באימוג'י – זה מסוג הגשרים שאם חוצים אותם קשה לחזור אחורה, אבל בפרצוף השמח עם הדמעות לא השתמשתי מעולם. עם זאת הנער הפרטי מעיד שהוא אכן נפוץ מאוד.

לאמוטיקונים התוודעתי מאוחר יחסית, בסביבות 2004, כששלחתי מייל ובו סיפרתי על ידיד שנהרג בתאונה. בתגובה קיבלתי : (

נאלצתי לשאול מה זה כל הקווים והנקודות האלה, והשאר היסטוריה.

האקדמיה ללשון העברית טבעה את המונח פרצופון לאמוטיקון, והיא מציינת שבציבור רווחת גם המילה רִגשוֹן. אמוטיקון הוא הגרסה המוקדמת והמעודנת יותר לאימוג'י. כלומר, במקום פרצוף ממשי, 🙂 , יסתפקו המתוחכמים והבוגרים יותר בנקודות ובסוגר – ההבדל בין : ) לבין הפרצוף המחייך.

חברה טבעה את השם המעולה נִבזוֹנים (כל הזכויות שמורות להגר שילה!). מתאים, ללא ספק, לכל מיני אמוטיקונים סרסקטיים, עילאיים ומתנשאים, כלומר מודעים לעצמם. מטא-אמוטיקונים. למשל:

הפרצוף הקורץ העצוב, הידוע גם בשם המקוצר WSF, הוא טייקאוף על הפרצוף המחייך הקורץ הפופולרי והנדוש ;), המשמש בעיקר לוודא שהבינו שאנחנו מתבדחים. ה"ווינקי סד פייס", לעומתו, אומר: אני מתוחכם. יש הטוענים שזו דרך מצוינת לספר לעולם חדשות זניחות לחלוטין, כפי שמחייב הצייטגייסט, אך לציין תוך כדי כך שאנו מודעים לזניחותן ביחס לבעיות העולמיות, למשל: לא מצאתי את השמלה במידה שלי. איזה דיכאון ;(

אגב, הסיפור הכי מפורסם על אמוטיקונים הוא הטענה שאייברהם לינקולן השתמש באחד כבר בשנת 1862, ועד היום לא ברור אם הוא אכן רצה לציין "חחח" בנאום שהקריא מן הכתוב או שמא מדובר בשגיאת דפוס.

הכוונה היא לסימן ; ) אחרי המילה laughter. ההערות על צחוק ומחיאות כפיים מצד הקהל הן חלק מהנאום. עוד על הדיון פה.

סדרות חדשות של אימוג'י יוצאות כמעט מדי יום ביומו ומזמנות לנו דרכים חדשות להגיד כל דבר אפשרי – החל ב"אני עצוב" הסטנדרטי, עבור ב"אימא שלי לא אוהבת אותי", "הכלבה לא עשתה קקי", "המשפחה שלי מתעלמת ממני" וכלה ב"יושב לידי איזה קריפ באוטובוס"; חידונים שלמים משתמשים רק באימוג'י ולאחרונה אפילו נוספו סוף-סוף אימוג'י שנותנים ביטוי גם לשונוּת גזעית.

מאז השימוש בפרצופונים במגזין Puck הסטירי בשנת 1881 ולאחר מכן בכתב עת סטודנטיאלי באוניברסיטת הרווארד ב-1936 ובאימוג'י הראשון בשלהי שנות התשעים של המאה ה-20 ביפן נכתבו תלי תלים של רשימות ביקורתיות על השימוש בהם בכתיבה ושלל עצות של עשה ואל תעשה – היכן ובאילו תכתובות ראוי ולא ראוי להוסיף סמיילי. שומרי סף של השפה מטעם עצמם ממשיכים לקונן על אובדן יכולת הביטוי. אחד המבקרים כותב: השליכו את כל ה-lol למיניהם ואת האמוטיקונים מהלקסיקון שלכם. האמינו במילה הכתובה וביכולת שלכם להשתמש בה. אם כתבתם משפט דו-משמעי, מוטב לכם לשכתב אותו עד שיהיה בהיר. אם אינכם מצליחים, הוסיפו עוד משפט. למשל: "היה לי סוף שבוע מעולה. באמת. אני רצינית". זה עשוי אמנם להוסיף עוד שלוש שניות לכתיבת ההודעה שלכם, אבל זה קורבן שהאומה כולה צריכה לקבל על עצמה כדי לחסל אחת ולתמיד את הזוועה הזאת.

אין ספק שמדובר בצורת התקשורת המושמצת ביותר בהיסטוריה. המבקרים הרבים מספור טוענים שהיא מעידה על אינפנטיליות, חוסר יכולת להשתמש בשפה, עילגות ועצלות, שהיא מטמטמת אותנו, מרדדת את היכולת שלנו לבטא רעיונות מורכבים ולתקשר עם העולם, מחזירה אותנו לתקופות של נבערות ואפלה. לין טראס, מי שכתבה את רב-המכר ההיסטרי : ) על סימני פיסוק – Eats, Shoots & Leaves (אני מהאוהדים. ותודה לחברתי בתיה, שתפסתי אותה שנייה לפני שהניחה אותו ליד הפח…) – ובו היא בעצם מסבירה יפה איך להשתמש בכל סימן פיסוק ומבכה בהומור ובשנינות רבים את אי-הבנת הפיסוק ההולכת ותופסת אחיזה בכל צורות הכתיבה, אומרת:

תשכחו מהרעיון של לבחור את המילים הנכונות בסדר הנכון… פשוט הוסיפו את הפרצופון הנכון למייל שלכם וכולם יבינו בדיוק מה בערך ניסיתם כאילו להביע. לכל תומכי הפיסוק יש סיבה כפולה להתנגד לסמיילים: הם אינם רק תחליף עלוב לביטוי עצמי הולם; הם גם הומצאו על ידי אנשים שמשוכנעים שסימני הפיסוק האלה על המקלדת פשוט מוכרחים למלא עוד פונקציה…

אולם חרף הדעות האלה, עדויות ממחקרים בני עשור ויותר מראות ששימוש בפרצופונים הוא מתכון טוב להגברת הפופולריות והחיבה שרוחשים לנו, ולא זו בלבד אלא שיש בכוחם לשפר את מצב הרוח שלנו. אנחנו יכולים לרכך מייל שללא סמיילי היה מתפרש כמסר חד או לא נעים ולהביע אמפתיה או השתתפות משכנעים יותר עם פרצופון עצוב. סטודנטים במכון הטכנולוגי של פלורידה בדקו את השפעתם של שני מסרים על מאה אנשי מקצוע המעורים היטב במחשבים:

הראשון – לא אוכל להגיע לפגישה שקבעת כי יש לי ישיבת צוות באותו זמן. הודע לי במייל מה הפסדתי.

השני –  לא אוכל להגיע לפגישה שקבעת כי יש לי ישיבת צוות באותו זמן. הודע לי במייל מה הפסדתי :- )

המשתתפים במחקר הגיבו בחיוב על ההודעה השנייה והעידו שהסמיילי פוגג את תחושת הפקודה הלא נעימה שעלתה מן הדוגמה הראשונה. המסקנה של המחקר הייתה שאמוטיקונים יכולים להבהיר מסרים, להשרות נימה קלילה יותר על הטקסט ובדרך זו למנוע קונפליקטים ותוקפנות.

אבל בניגוד לטענה שמדובר בשפה אוניברסלית ומובנת לכול, הרי שהריבוי והעובדה שכמות האימוג'י מכפילה ומשלשת את עצמה בלי הרף וכמו כן השוני בין תוכנות, מכשירים ויישומונים פותחים כר נרחב לאי-הבנות. אני שולחת, למשל, מייל מהטלפון הסלולרי שלי ומסמנת 

סטנדרטי לגמרי, שמתקבל, למרבה הצער, כך:

וזה כבר ממש לא הסגנון שלי.

שלא לדבר על אימוג'י שאני שולחת לבן שלי, מתוך רצון להגיד לו שהצחיק אותי מאוד

אבל הוא מקבל משהו דומה לזה:

שאינו מסמן, כך מתברר, "ממש מצחיק" או "שנון!", אלא "איזה באסה!"

האימוג'י, אגב, מהאתר אימוג'יפדיה – שם תמצאו, לפי קטגוריה, כל אימוג'י אפשרי עלי אדמות עם הסברים ממצים על משמעותו והגרסאות השונות שלו.

אם אני מקבלת, למשל, משהו כזה

אני מבינה משהו בסגנון: הממ… אני מטיל ספק, לא נראה לי כל כך.

אבל אני לא קרובה בכלל. לאימוג'י הזה קוראים smirking face, יש לו חיוך שאמור לשדר ערמומיות והוא מעורר קונוטציה של זחיחות, עם איזו נימה מינית גם לפעמים. מה שאולי ברור יותר מגרסה אחרת שלו:

בקיצור, לא מומלץ לשלוח כזה לבוסית. אז דעו את האימוג'י שלכם או היצמדו לאלה שאתם ממש בטוחים מה הם אמורים להביע.