מי הזיז את הקובפפה שלי?

המילים הפופולריות בשנת 2017, בדומה לקודמתה, הושפעו במידה רבה מאוד מדונלד טראמפ. אם ב-2016 היו מילות השנה הבולטות פוסט-אמת וקסנופוביה ומילים כגון פייק ניוז ואלט-רייט היו בין המועמדות הסופיות, הרי שהשנה זכה המונח פייק ניוז (פירוט בהמשך הרשומה) במקום הראשון של האגודה האמריקאית לשפה (American Dialect Society). מילים אחרות המשקפות את השפעותיו של ממשל טראמפ על ארצות הברית בפרט והעולם בכלל בלטו אף הן במידה ניכרת. [לכל הרשומות של מילת השנה בבלוג ראו פה ולרשומה של 2016 ראו פה.]

כזכור, מילונים ואתרים אחרים העוסקים בענייני שפה בוחרים את מילת השנה שלהם – אחדים לפי נתונים סטטיסטיים, קרי: איזו מילה חיפשו הגולשים באתר, ואחרים לפי ניתוחים אחרים, למשל באילו מילים חל שימוש שונה או חדש לעומת העבר, אילו מילים בלטו במיוחד השנה בשיח הציבורי ואילו מילים מבטאות לדעתם את רוח הזמן. מכאן עולה שרוב מילות השנה הן לא בהכרח חדשות, אבל אלו מילים שעלו לחדשות בדרך כלל בגלל אירוע שהִכה גלים, אמירה שעוררה הדים, ציוץ בטוויטר שגרר תגובות ובדיחות מרחבי העולם וכן הלאה.

האתר שחשוב לו להפתיע הוא של מילוני אוקספורד. העורכים רוצים בחירה עם אמירה, גם אם האמירה גוררת הרמת גבות במקרה הטוב ומתפרשת כניסיון נואש למקוריות וחדשנות במקרה הרע. דוגמה בולטת בהקשר זה היא מילת השנה של מילוני אוקספורד לשנת 2015 – מילה שלא הייתה "מילה" כלל (מה שעורר בין השאר שאלות על מהי מילה), אלא האמוג'י של פרצוף עם דמעות שמחה.

***

בחירת מילוני אוקספורד: Youthquake

גם השנה בחרו באוקספורד בחירה מפתיעה יחסית – youthquake. המילה מורכבת מצעירים + רעידה, כמו earthquake (רעידת אדמה) והיא מוגדרת כך: שינוי תרבותי, פוליטי או חברתי משמעותי הנובע מפעולותיהם של צעירים או מתחולל בהשפעתם. העורכים מסבירים שמספר הגולשים שחיפשו את משמעות המילה גדל פי חמישה ב-2017 לעומת 2016, בעיקר לאחר הבחירות באנגליה שהובילו להיחלשות השמרנים ולעליית הלייבור – תוצאות המיוחסות לשיעור גבוה של מצביעים צעירים.

youthquake

העורכים הרגישו לדבריהם צורך לבחור במילה שמשדרת אופטימיות מסוימת, בעיקר אחרי המילה המדכדכת משהו של 2016 – פוסט-אמת, מילה המשקפת את ירידת קרנה של האמת ואת העלייה בחשיבות המיוחסת לרגשות ואמונות על חשבון עובדות.

הבחירה שלי: Broflake

בין המילים של מילוני אוקספורד שהגיעו לגמר אבל לא זכו אזכיר את broflake – מילה מצוינת שנולדה ב-2017. היא מורכבת מהתחילית bro שנעשתה פופולרית (למשל, bromance)

macron-and-trudeaus
ברוֹמנס, דוּגמית

[בדומה לתחילית man (כמו mansplain או manspreading ועוד)] ומ-flake (פתית), בנויה על התבנית של המילה snowflake (פתית שלג) ומשמשת מעין פרפרזה שלה. Snowflake – עלבון שצבר תאוצה במערכת הבחירות האמריקאית – הוא כינוי של הימין לאנשים שאינם נוקטים עמדה אסרטיבית ו"גברית" דיה כלפי נושאים בעלי חשיבות לאומית, למשל נושא ההגירה. במילים אחרות: כינוי מעליב לליברלים, שמרמז גם על עדינות ורגישות יתר. המונח הזה משמש גם סתם על תקן "סיסי" או רכרוכי, כדי לתאר, לדוגמה, את בני דור המילניום המפונקים, הסבורים שהם מיוחדים במינם ועדינים, כמו פתית שלג.

המילה broflake אם כן משמשת עלבון הפוך – כזה שליברלים מטיחים בימין הקיצוני. ברוֹפלייק הוא גבר (בדרך כלל לבן וסטרייט) הסולד מכל רפורמה חברתית ומכל עמדה פרוגרסיבית, בעל עמדות שמרניות ובדרך כלל שוביניסט. הוא מרגיש מאוים מכל מה שעלול לכאורה לאיים על הגבריות שלו. זה הטיפוס שישאל "אבל למה אין 'חודש ההיסטוריה הלבנה', אלא רק 'חודש ההיסטוריה השחורה'?", זה הטיפוס שטוען all lives matter לעומת black lives matter וזה הטיפוס שתוהה מדוע אין מצעד גאווה גם לסטרייטים. ברוֹפלייק הוא למשל הטיפוס שיתקומם מאוד (לשון נקייה ל"יחרים את הסדרה") על גלגולו החדש של הד"ר מהסדרה הבריטית הוותיקה ד"ר הו לדמות של אישה.
broflake

[[[מחווה קטנה ודיגרסיה:

נפרדים מהדוקטורים הקודמים.

doctor-who

אומרים שלום לג'וֹדי וויטקר

doctor-who-jodie-whittaker_640x345_acf_cropped (1)]]]

***

בחירת האגודה האמריקאית לשפה: Fake news

פייק ניוז, כאמור, היא מילת השנה של האגודה האמריקאית לשפה (ADS) וגם של מילון קולינס. בן זימר, העומד בראש האגודה ובעל טור על ענייני שפה ב"וול סטריט ז'ורנל", מסביר שהמילה הייתה מועמדת גם ב-2016, אך המשמעות השתנתה. באותה עת המונח פייק ניוז התייחס בעיקר לדיס-אינפורמציה ולהפצת סיפורים כוזבים או מנופחים למטרות תעמולה או מטרות פיננסיות. דונלנד טראמפ, לעומת זאת, משתמש בפייק ניוז כנשק רטורי המיועד לערער על אמינותו של כל דיווח חדשותי שהוא אינו מסכים עמו.

fakenewsואכן, פייק ניוז היא בחירה ראויה מאין כמוה. אין מושג המסמל יותר את עידן טראמפ, את רוח הזמן, את ההשפעה של טראמפ על השפה ועל החיים שלנו. בפוליטיקו מדווחים שרודנים ומנהיגים חזקים ברחבי העולם אימצו בחדווה את מטבע הלשון האהוב על טראמפ, כדי להוקיע את מתנגדיהם. נשיא סוריה בשאר אל-אסד התייחס בביטול לדוח של אמנסטי ולפיו הממשל שלו הוציא להורג 13 אלף בני אדם בבית כלא סודי וטען שמדובר בפייק ניוז, וזו רק דוגמה אחת. ההיסטוריונית רות בן-גיאת מצוטטת, בין השאר, במאמר המעניין הזה ב"פוליטיקו" ומציינת שמנהיגים ברחבי העולם לא היו צריכים כמובן לחכות לטראמפ כדי לרמוס זכויות אדם וחופש דיבור, אלא שהביטוי פייק ניוז מעניק להם כלי נוסף לחתור נגד ערכים דמוקרטיים.

קאס מודה מאוניברסיטת ג'ורג'יה טוען (באותה כתבה) שגם קבוצות או מפלגות ימין קיצוני במדינות כמו גרמניה והולנד אימצו את העלבון האוטומטי הזה של טראמפ, וההשטאג #fakenews באנגלית מופיע תכופות בציוצים שלהם בטוויטר. "ארצות הברית", הוא אומר, "משמשת השראה למדינות רבות, אבל היא בעיקר השוטר של העולם בעיניהן. אם אתה רואה שלשוטר בעצם לא אכפת כלל מחופש הביטוי ומעיתונות חופשית, אתה מרגיש שגם לך לא צריך להיות אכפת כל כך".

בינתיים, כמו שקורה לביטויים מוצלחים, השימוש מתרחב לתחומים נוספים.

fake winter
באדיבות האתר ירושמיים

***

בחירת המילון מרים וובסטר: פמיניזם

מילת השנה של אתר המילון מרים וובסטר האהוב היא פמיניזם, כפי שכתבה צפי סער מ"הארץ" כאן. עורכי האתר מציינים כי מילת השנה שלהם תמיד מבטאת את המילה הכי פופולרית בחיפושים. כלומר, המילה שאנשים חיפשו את משמעותה הכי הרבה בשנת 2017 הייתה פמיניזם – מה שמשקף כמובן את העניין הציבורי והתקשורתי הגואה בשלל נושאים הקשורים לפמיניזם. אפשר לראות נסיקה בחיפושים במילון אחרי אירועים מסוימים, למשל צעדת הנשים בוושינגטון בינואר 2017.

הבחירה שלי: Dotard

מועמדת של האתר מרים וובסטר שהגיעה למקום החמישי מתוך עשרה היא המילה dotard, מילה מעולה שקצת אבד עליה הכלח, ונשיא צפון קוריאה קים ג'ונג און, או המתורגמן שלו לצורך העניין, העלה מן האוב או ממילון קוריאני-אנגלי ישן.

dotard

דוטרד היא על תקן סָכָל או כסיל (כסיל זקן, נניח), גם מבחינת המשמעות וגם מבחינת הנופך המיושן והשימוש המועט יחסית בימינו. מילון מרים וובסטר מגדיר דוטרד כך: אדם השרוי בתקופה של dotage – קרי מצב או תקופה של ירידה מנטלית או סניליוּת. הנשיא הקוריאני נתלה באילנות גבוהים – שקספיר וג'ון דריידן השתמשו במילה, והיא הייתה, מתברר, אחד העלבונות החביבים על טולקין.

לדוגמה: דֵנֵתוֹר מ"שר הטבעות" אומר לגנדלף:
But I say to thee, Gandalf Mithrandir, I will not be thy tool! I am Steward of the House of Anárion. I will not step down to be the dotard chamberlain of an upstart. Even were his claim proved to me, still he comes but of the line of Isildur. I will not bow to such a one, last of a ragged house long bereft of lordship and dignity
בתרגום לעברית (שר הטבעות, שיבת המלך, מדורת הקבורה של דֵנֵתוֹר, עמ' 819, בתרגום רות לבנית ובעריכה מחודשת של עמנואל לוטם):
אבל אני זאת אומר לך, גַנְדָלְף מִיתְרַנְדִיר, לא אהיה כלי-שרת בידך! עוצֵר אנוכי לבית אֲנַרְיוֹן. לא אפנה את מקומי ואהיה חצרן חלכה למתנשא למלוך. ואפילו תוּכח לי טענתו, עדיין צאצא הוא לשושלת יִסִילְדוּר לבדה. אני לא אקוד קידה לשכמותו, נצר אחרון לבית-מלכות מרופט שזה-כבר חלף הוֹדוֹ ונסתלקה אדנותו.

פה תרגמו דוטרד לחלכה – שמשום מה איש לא סבר שכדאי לנקד (בניגוד למילה הוֹדוֹ, למשל…). ובכן, את המילה מבטאים חֵלֵכָה, והיא אכן נדירה, כפי שכותבת עמיתתי המלומדת שלומית עוזיאל ברשומה מעניינת – פה. אלא שחלכה איננה בהכרח בחירה מיטבית, מאחר שהכוונה במקור אינה בדיוק ל"מסכן, עלוב, אביון", כפי שמפרש המילון רב-מילים, אלא מדובר בעלבון הקשור כאמור לזִקנה. 

שקספיר שם בפיו של בפטיסטה במחזה אילוף הסוררת את השורה:
Away with the dotard! to the gaol with him!

בתרגומו של דורי פרנס:
סלקו את הסֶניל, ישר לבית-סוהר!

ובתרגומו של רפאל אליעז:
יְסֻלַּק זָקֵן עוֹבֵר-בָּטֵל זֶה אֶל בֵּית-הַכֶּלֶא!

עד כמה שקעה המילה בתהום הנשייה? אחרי הדברים של קים ג'ונג און על טראמפ עלה מספר המחפשים מה פירוש dotard ב-35 אלף אחוז.

"לזכותו" של קים ג'ונג און, נזכיר שהעלבון היה תגובה לטראמפ, שכינה אותו little rocket man.
rocket man

התגובות בטוויטר בכל אופן היו משועשעות, ובין השאר ציינו שהביטוי המקורי בקוריאנית היה "זקן מטורף":

dot2dot3dot4dot6

dot1dot5

***

האגודה האמריקאית לשפה: קטגוריות נוספות

הבחירות השנתיות של האגודה הן מן הרציניות והמעמיקות ביותר בתחום מילת השנה, הן כוללות כמה קטגוריות ומשתתפים בהן בלשנים, חוקרים ומומחי לשון רבים. למקום השני בקטגוריית מילת השנה, אחרי פייק ניוז, הגיע ההשטאג #MeToo, בדומה ל"איש" השנה של המגזין טיים – הנשים שבחרו לשבור שתיקה.


person-of-year-2017-time-magazine-cover1

קטגוריה נוספת היא המילה הפוליטית של השנה. בקטגוריה זו נבחר ברוב מוחץ הביטוי Take a knee – המתייחס למחאה החשובה והראויה של ספורטאים אמריקאים נגד אפליה ומתבטא בכריעה על הברך במקום עמידת דום בזמן שירת ההמנון.

National_Anthem_Kneeling
שחקנים מקבוצת הפוטבול San Francisco 49ers כורעים ברך בשירת ההמנון (תמונה: Keith Allison)

בקטגוריית המילה הדיגיטלית של השנה זכתה shitpost – העלאת תוכן לא רלוונטי או חסר ערך לאינטרנט, שמטרתו להטריל או לעורר פרובוקציה.

בקטגוריית המילה השימושית ביותר זכה die by suicide. זה מונח חלופי ל-commit suicide, שאין בו, בניגוד למונח המקורי, פן פלילי.

בקטגוריית המילה היצירתית ביותר זכו ברוב מכריע alternative facts – העובדות האלטרנטיביות החינניות שטבעה קליאן קונוויי ברוח עידן הפוסט-אמת והפייק ניוז. אין שקרים או מידע כוזב, יש עובדות חלופיות.

בקטגוריית wtf word of the year (מילת ה"מה לעזאזל" של השנה), ללמדנו שאנשי האגודה מלומדים ורציניים אך אינם חסרי הומור, זכתה טעות ההקלדה של טראמפ (או המסר הסודי ששלח למאדים) covfefe.

covfefe

ובנימה אופטימית יותר, שלא נותר אלא לקוות שהיא סימן לעולם סובלני והוגן מעט יותר, בקטגוריית האימוג'י של השנה: אישה חובשת חיג'אב.

headscarf-emoji-1500303651-compressed

שנת 2018 ברוכה לכל דרי העולם.

אל תביאנו לידי ניסיון

 

סערה בעולם הנוצרי. ידיד הבלוג, האפיפיור פרנציסקוס, שכבר כתבתי עליו כאן וכאן, מתערב בוויכוח תיאולוגי ארוך שנים וטוען שהתרגום לאנגלית ולאיטלקית של התפילה הוותיקה והמפורסמת ביותר בנצרות – פאטר נוסטר, תפילת האדון או אבינו שבשמים, המיוחסת לישו ומופיעה בברית החדשה – אינו מוצלח.
האפיפיור מתייחס לשורה שתרגומה המקובל לאנגלית הוא lead us not into temptation (ובאיטלקית: non indurci in tentazione) ולעברית (בתרגום דליטש): אל תביאנו לידי ניסיון. הטענה היא שהתרגום הנוכחי לאנגלית ולאיטלקית מן המקור היווני חוטא לאופיו של האל. לא אלוהים הוא שמפתה אותנו לדבר עבירה או ניסיון, אלא השטן. האב, אומר האפיפיור, הוא מי שמסייע לנו לקום. הכוונה האמיתית של הפסוק לדבריו היא: אבינו, כשהשטן יביא אותנו לידי ניסיון, הושט לנו יד. ועל כן, הוא מציע, התרגום צריך להיות:
Do not let us fall into temptation.

כנסיית אבינו שבשמים
כנסיית אבינו שבשמים (Church of the Pater Noster), הר הזיתים, ירושלים

בנוסח החדש, האדם הוא הסוכן, הפועל, ולא האל. האדם מחליט אם הוא נופל, אם הוא נכנע לפיתוי ולחטא. האל יכול להורות לו את הדרך ולסייע לו, לעזור לו לקום אם הוא נופל.

השבוע החלו כמה כנסיות ברחבי צרפת, אחרי דיונים רבי שנים, להחיל נוסח חדש – במקום Ne nous soumets pas à la tentation (אל תחשוף אותנו לפיתוי) אומרים מעתה Ne nous laisse pas entrer en tentation (אל תיתן לנו להתפתות). שינויים דומים כבר הוחלו בספרד, בבלגיה ובבֶּנין. ההחלטה על השינוי נבעה מהתפיסה שהנוסח הנוכחי מרמז שהאל עצמו הוא שאחראי לפיתוי המוביל בני אדם אל דרך החטא. עמנואל שוואב, כומר בקהילת סן לאון בפריז, אומר שהתרגום החדש "פחות דו-משמעי" מהקודם. בגלל הגרסה הקודמת, "אל תחשוף אותנו לפיתוי", מתפללים אחדים דמיינו אל המשליך קליפות בננה לרגלי המאמינים כדי לראות אם הם יחליקו וייפלו. תמונה זו של האל סותרת את עמדת התנ"ך, אומרים התומכים בשינוי. בני אדם אולי נכנעים לפיתוי, אך אלוהים אינו מוביל אותם לשם.

גם בתרגום לעברית – אל תביאנו לידי ניסיון – מצטייר האל כמי שמוביל את האדם. עמדה זו אינה זרה, אגב, ליהדות כלל, המשופעת בניסיונות שהאל מעמיד את האדם בהם (עקדת יצחק היא מן הניסיונות המפורסמים ביותר כמובן). לפי מילון אבן-שושן:

הביא אותו לידי ניסיון: העמיד אותו בפני מצב שיִקשֶה לו להתגבר בו על חולשותיו: "ואל תביאני לא לידי חטא… ולא לידי ניסיון" (ברכות ס).

בא לידי ניסיון: הועמד בפני הצעת פיתוי או בפני מצב נועז או מסוכן.

עמד בניסיון: נמצא במצב שהיה בו משום פיתוי קשה והתגבר עליו, לא נכשל במעשה שלילי שנזדמן לו: "אשרי אדם שהוא עומד בניסיונו" (שמות רבה לא).

 

תיאולוגים ואנשי דת נוצרים רבים מתרעמים על הדברים ומתנגדים לשינוי בעמוד התווך הזה באמונה של מיליוני נוצרים ברחבי העולם. רבים רואים במילים האלה – החקוקות על לוח לבם של המאמינים ונלמדות בעל פה מילדוּת  – את מילותיו של ישו עצמו (אף שהוא לא אמר אותן באנגלית או באיטלקית, אלא בארמית).

האם עמדה אידאולוגית זו מצדיקה שינוי בנוסח תפילה ותיק ומושרש כל כך? התומכים מדגישים שהאפיפיור אינו מבקש לשנות נוסח של תפילה עתיקה, אלא רק לערוך את התרגום, כדי שיהיה נאמן יותר ליוונית.
ניקהיל סונאד מכתב העת "קוורץ" כותב שהניסוח שהאפיפיור מתנגד לו מצוי גם בגרסה הלטינית וגם בגרסה היוונית. הלטינית עושה שימוש בפועל שמשמעו להוביל או להנחות. היוונית משתמשת בפועל שאפשר לפרש כ"לשאת" – כלומר, לשאת לכיוון הפיתוי. במילים אחרות, לא באמת מדובר בתרגום שגוי. מה שעומד ביסוד העניין, טוען סונאד, איננו נאמנות למקור, אלא גישה מודרנית יותר לתרגום ולפיה אין לראות בפעולת התרגום ניסיון לייצוג מושלם של המקור, אלא עדות חיה לתרבות ולתפיסות בנות ימינו, ובמקרה שלפנינו – עדות לפרשנות התיאולוגית של האפיפיור הנוכחי.

שנת 2016: בָּתַר-אמת וּבַעַת זרים

מילת השנה היא כבר מסורת בבלוג, ואחת האהובות עליי. לרשומות קודמות מהשנים הקודמות בנושא ראו פה.

סיכומים שנתיים הם מנהג ותיק ואהוב בתחומים רבים, ולמילת השנה כבר שמור מקום של כבוד לא רק בתחום הלשון, אלא בתרבות בכלל. מילת השנה היא כבר מוסד, כפי שמעידה העובדה שיש עליה גם פרודיות.

The Beaverton – אתר חדשות קנדי סטירי – הקדיש טור למילות שנה בדויות. הכותבת, אליס מורן, גורסת שמילת השנה של מרים וובסטר ל-2016 צריכה להיות fuuuuuuuuuuuuck, והבאה בתור אחריה בהפרש זעיר – אחותה Fuckfuckfuck. ההסבר של האתר מרים וובסטר, אליבא ד"ביברטון", הוא שהמילה מבטאת את התבוסה המוסרית, הזעזוע, התסכול והשחיקה המשתקים את הציבור. מילת השנה הבדויה של מילוני אוקספורד בגרסה הבריטית היא ?!SERIOUSLY.

beav
רוב מילות השנה ל-2016 קשורות בדרך זו אחרת לנשיא ארצות הברית הנבחר דונלנד טראמפ, למערכת הבחירות לנשיאות ולברקזיט. העוסקים במלאכה מזכירים שמילת השנה, העשויה להיות גם מונח המורכב מכמה מילים או אפילו אמוג'י – כפי שראינו בבחירה (שיש שראו בה בחירה פופוליסטית במקרה הטוב ושערורייתית במקרה הרע) של מילוני אוקספורד לשנת 2015 (ראו רשומה כאן) – אינה חייבת להיות חדשה כלל. הבחירה משקפת מילה שגולשים רבים מאוד חיפשו באתר המקוון של המילון, כלומר מילה הקשורה לאקלים החברתי, התרבותי והפוליטי שהיה בה שימוש נרחב בשיח ועקב כך עלייה חדה ביותר בחיפושים המילוניים שלה; מילה ותיקה שנוסף לה מובן חדש, שימוש דקדוקי או סמנטי חדש; מילה שהנראות שלה בלטה במיוחד במהלך השנה החולפת ואשר משקפת אופנה, הלך רוח, אווירה וכדומה.

אז אם נסתכל על מילת השנה של מילוני אוקספורד, שזכתה כרגיל לתהודה רבה, הלוא היא פוסט-אמת, Post-truth, הרי שהיא מבטאת את רוח התקופה שלנו, כפי שמסבירים גם באוקספורד, תקופה של ירידה בקרנן של העובדות האובייקטיביות בעיצוב דעת הקהל ועלייה בהשפעתם של רגשות ואמונות.

עמיתתי דפנה לוי מהבלוג המומלץ המדור לאיבוד קרובים כותבת באלכסון, המומלץ מאוד אף הוא, כי "המונח Post Truth מופיע בעיקר במקומות שבהם ניכרים הייאוש, הרמת הידיים, הכניעה וההשלמה עם כך שאנחנו חיים בעידן שבו אין כל משמעות לעובדות, ובוודאי שאיש אינו נדרש להיות אחראי למה שיוצא מפיו".

המגמה העגומה והמדכדכת משהו של שנה זו, שרבים מכתירים כאחת השנים הגרועות בהיסטוריה,
2016משתקפת גם בבחירות של מילונים אחרים. אתר המילון מרים וובסטר בחר במילה "סוריאליסטי" – מילולית: מעל או מעבר למציאותי ולאמִתי; ההגדרה המילונית: מצב המתאפיין במציאות הלא רציונלית של חלום.

צוות המילון מדווח על עלייה דרמטית ב-2016 בחיפושים אחר משמעות המילה, ובעיקר בתקופות של אירועים טרגיים או בלתי צפויים. בדומה ל"פוסט-אמת", גם מילה זו שימשה לתיאור ברקזיט, מערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב, פיגועי טרור ואירועי ירי. במרים וובסטר מציינים שגם בימים שאחרי אירועי 11 בספטמבר נצפו חיפושים רבים של surreal. בעברית המקבילה תהיה "הזוי".

מילת השנה של האתר dictionary.com היא, בהמשך למגמה זו, קסנופוביה – פחד מזרים או שנאת זרים (xénos ביוונית = זר, אורח;  phóbos = פחד, אימה). באתר מציינים שהיו ב-2016 שתי נקודות זמן מובהקות שבהן חיפשו המוני גולשים מארצות הברית את משמעות המילה. הנקודה הראשונה אירעה ב-24 ביוני 2016 – יום אחרי משאל העם שהתקיים בבריטניה ובו הצביעו רוב תושבי הממלכה על ברקזיט – פרישה מן האיחוד האירופי. החיפושים אחר המילה קסנופוביה הרקיעו שחקים, ונרשמה עלייה של 938 אחוז באותו יום, מה שאומר שמאות אנשים תהו על קנקנה מדי שעה בשעה.

2016-2

פרץ שני של חיפושים אחר המילה קסנופוביה נצפה ב-29 ביוני לאחר נאום של הנשיא אובמה, שבו הוא טען שהרטוריקה הפוליטית של טראמפ איננה דוגמה לפופוליזם, אלא לנטיביזם (מהמילה native – העדפה של ילידי המקום על פני מהגרים) ולקסנופוביה.

donald-trump-xenophobia_800x

המושג קסנופוביה מבטא כמובן רגשות המפעמים בעוז בדעת הקהל העולמית בשנים האחרונות, ובעיקר במערב, לנוכח גלי ההגירה ההמונית, ובעיקר כלפי מהגרים מוסלמים. הפחד מן האחר היה אחת התימות המרכזיות במערכת הבחירות האמריקאית והוא כמובן תימה מרכזית גם במדינות מערב אירופה.

גם לחברה' ממילון קיימברידג' אין בשורה משמחת, ומילת השנה שלהם – זו שהניבה מיליוני חיפושים במילונם – היא פרנואיד. וונדלין ניקולס מההוצאה לאור של אוניברסיטת קיימברידג' מסבירה: "כמו תמיד, אירועים גלובליים משתקפים במילים שאנשים מחפשים באתר המילון. גילינו עלייה של פי ארבעה במספר החיפושים מכל העולם אחר המילה פרנואיד, חיפוש המצביע ככל הנראה על ירידה כללית באמון ובביטחון שחשים אנשים ברחבי העולם".

מילים בולטות אחרות ב-2016 היו לא פחות מדכדכות, וביניהן חרדה (anxiety), כאוס, אפליה, קנאות וגזענות (bigotry), הצקות ובריונות (bullying).

מילון קולינס קבע את ברקזיט כמילת השנה שלו ל-2016. המילה נכנסה לשימוש בשנת 2013, והמילון מדווח על עלייה בשימוש של יותר משלושת אלפים אחוז. הלן ניוסטד, מנהלת מדור התוכן בקולינס, אומרת שברקזיט הוא ככל הנראה התרומה הגדולה ביותר של הפוליטיקה לשפה האנגלית בארבעים השנים האחרונות, מאז נתנה שערוריית ווטרגייט את הסיומת גייט, המשמשת עד היום להעצמת הנופך הדרמטי של כל מהומה זוטא שהיא.

2016-3
אנג'לינה ג'ולי ובראד פיט, שהמתרחש בביתם היה ללא ספק אחד האירועים המכוננים של 2016, זכו אף הם לשלל כינויים יצירתיים, ובהם ברקס-פיט וברנג'ל-אקסיט – שנוספה למילון אוקספורד והוכתרה למילה הגרועה ביותר של השנה.

בתמונה: עד צרפת היא הגיעה.

brang

מילים אחרות שהתמודדו על מילת השנה של קולינס, והופיעו גם ברשימות אחרות, הן hygge, השאולה מן הדֶּנים (הסבר מיד), JOMO החביבה – המחליפה בקרב מיזנתרופים את FOMO, קרי: כיף לפספס במקום פחד ההחמצה המצמית – לא עוד Fear Of Missing Out אלא במקומו Joy Of Missing Out. רוח הזמן.

המילה hygge, המופיעה בעוד רשימות סוף שנה, למשל זו של מילוני אוקספורד, היא הצעקה האחרונה בקרב גורואים של לייפסטייל, מאמני אושר ויועצים לענייני מה לעשות כדי לשפר את חיינו. כשמדברים על חינוך, עיני העולם נשואות אל פינלנד כבר כמה שנים טובות, ואילו כשמדברים על אושר – דנמרק מגיעה פעם אחר פעם לראש הסולם. כשאנו שואלים את עצמנו מה לא בסדר בחיי המרוץ רוויי הסטרס שלנו – דנמרק היא הכתובת. Hygge, שמבטאים משהו בין הוּגֵה להוּגָה, הוא הנוחות, החמימות, הפשטות שעלינו לשאוף לממש בחיינו הדיגיטליים והמנוכרים. "הוגה" הוא ביחד משפחתי נעים מול האח הבוערת, לאור נרות, לבושים בגרבי צמר שסרגנו בעצמנו, עם איזו שמיכה זרוקה עלינו בנונשלנטיות, באווירה אינטימית ונטולת ריבים. תרגום קרוב לאנגלית הוא cosy, והמילה מגיעה מן הנורבגית ומובנה המקורי הוא לנחם ולעודד. עשרות ספרים ומאמרים כבר נכתבו באנגלית על "הוגה" – טרנד היסטרי, אנטי-טרנדי לכאורה, המתנגד מעצם הווייתו לאיסורים ומגבלות כמו דיאטות נוקשות. במקום מניעה עצמית, סלחנות ואהבה עצמית. אולי סוף סוף נצליח להיות מאושרים.

ועם זאת יש הטוענים שכל ה"הוגה" הנינוח והרגוע הזה אינו אלא אסתטיקה העולה בקנה אחד עם התגברותה של הקסנופוביה הפופוליסטית ועם התכנסות זחוחה פנימה, אל תוך הבית – המעוצב, החמים, הנעים, האינטימי – מתוך הפניית גב לפוליטיקה, לזוועות, למלחמות, לאי-צדק, להגירה ולכל המתרחש בעולם. "הוגה" מתנגד מעצם הווייתו לפוליטקה וכל מה שמעורר אי-נעימות או אי-נוחות.

 

 

האגודה האמריקאית לשפה – American Dialect Society – היא הארגון הוותיק ביותר המפרסם מסקנות לשוניות מן השנה החולפת. הארגון מתהדר גם בבלשן בן זימר, לקסיקוגרף, בלשן ופרשן לענייני שפה הכותב היום טור ב"וול סטריט ז'ורנל" ובעבר כתב טורים על שפה ל"ניו יורק טיימס" בין השאר, וגם ברשימה ארוכה ויסודית המחולקת לכמה קטגוריות-על.

בקטגוריית "המילה הפוליטית של השנה", למשל, מופיעה (Deplorables (basket of – שטבעה כזכור הילרי קלינטון במערכת הבחירות. קלינטון אמרה על מצביעי טראמפ:
To just be grossly generalistic, you can put half of Trump supporters into what I call the basket of deplorables

וספגה קיתונות של ביקורת. בעברית אפשר לתרגם ל"הבזויים", "הראויים לגינוי" וכן הלאה.

מונח נוסף בקטגוריה זו הוא nasty woman המפורסם של דונלד טראמפ.

nasty.gif
המילה המנצחת בקטגוריית המילים הפוליטיות היא המילה הזוכה של מילוני אוקספורד – post-truth.

בקטגוריית הסלנג נמנו עם המועמדות המילה fire במובן חיובי: מגניב, קוּל, כיף. המילה הזוכה בקטגוריה זו היא woke – שצריך להקדיש לה רשומה נפרדת. בגדול המשמעות של woke היא מישהו שרכש מודעות חברתית וגזעית, בעיקר בהקשר של יחסי שחורים-לבנים בארצות הברית. מישהו שהתעורר, ראה את האור, עבר התפתחות והתפכחות.

עוד קטגוריה נפרדת ומעולה היא היופמיזם – הביטוי המכובס – של השנה. ארבעת המועמדות לקטגוריה זו היו: fake news – חדשות כזב שכל מיני אתרי אינטרנט מפיצים; small / tiny hands – עוד ביטוי שאנו חבות לטראמפ, והוא למעשה לשון נקייה לאיבר קטן אחר; alt-right, קיצור של alternative right – הימין הפוליטי האלטרנטיבי, קרי הקיצוני. מדובר במונח מטרייה לאידאולוגיות גזעניות קיצוניות, ובכללן עליונות לבנה ולאוּמנות לבנה; והביטוי הזוכה: locker-room banter (תודה, טראמפ) – הטרדה מינית והתבטאויות וולגריות, דוחות ומגונות של גברים כלפי נשים במסווה של "שיחת בנים" תמימה בחדר ההלבשה.

במגזין "קוורץ" כותבים ש-post-truth ו-alt-right הם ביטויים הלקוחים מעולמו של ג'ורג' אורוול. לדבריו, הביטוי "ימין אלטרנטיבי" מרמז לכאורה על ימין חדש, חיוני ובועט שנולד בעידן האינטרנט ומנסה להיראות צעיר ומגניב, אבל בפועל מדובר בסך הכול בניאו-נאצים – ביטוי חדש לתופעה ישנה.
ב"וושינגטון פוסט" מונים חמישה מיתוסים הקשורים ל"אלט-רייט". התווית החדשה אינה אלא ניסיון להכשיר שרץ ישן. הקריקטורה מה"ניו יורקר" מדגימה יפה את מכבסת המילים.

alt-dark
Benjamin Schwartz, The New Yorker

בקטגוריית אימוג'י השנה של האגודה היו:


אש – האימוג'י הנבחר ל-2016 – דרך לומר "לוהט" במובן מרגש, מלהיב; פרצוף הפוך – אימוג'י של אירוניה, סרקזם או שטות; אגרוף מונף – מסמן סולידריות; הרמת כפות ידיים – סמל לחגיגה ופרגוּן.

 

בקטגוריה הראשית של ה-ADS – מילת השנה ל-2016 – היו שש מועמדות. למקום השני הגיעה המילה woke ולמקום השלישי – normalize: להפוך לנורמלי, לנרמל תופעה שנראתה לא נורמלית, לא נורמטיבית או הזויה עד עתה. 1984 ספּיק.

מילת השנה של האגודה, שנבחרה ברוב של 112 חברים מתוך 162, היא Dumpster fire. מילולית הכוונה לפח זבל גדול העולה באש.

giphy.gif

שריפות בפחי אשפה אכן מתרחשות תכופות למדי בארצות הברית, כך שהביטוי במקור מתאר תופעה אמתית. שדרני ספורט היו כנראה הראשונים שהשתמשו בביטוי כמטפורה למצבים גרועים. הביטוי תפס תאוצה, בעיקר במערכת הבחירות האמריקאית של 2016, והוא משמש לתיאור מצבים קטסטרופליים ועניינים שיצאו מכלל שליטה כמו פח אשפה העולה בלהבות.

dumps

בן זימר אמר על הבחירה שבמהלך השנה יותר ויותר אנשים השתמשו ב-dumpster fire כדרך ססגונית לתאר את התחושה הרווחת ששנת 2016 היא אסון מהלך.

לסיום הרשומה, שתי מילות השנה שלי (והן לא חדשות!).
הראשונה היא הסיומת "מומנט".
למשל: Senior moment – רגע של אובדן זיכרון, אפשר לתרגם ל"רגע גריאטרי" או "רגע של זִקנה".

Junior moment – ההפך. רגע של ילדותיות או אדולצנטיוּת.

והחביב עליי: Eureka moment – הידוע גם בשם aha! moment – כשמו כן הוא. רגע של אהה! הארה, הבנה, על שם ארכימדס החביב.

archimedes

[בציור זה של דומניקו פטי מ-1620 א' סתם מהורהר. דקות, ימים או חודשים לאחר מכן הוא יקפוץ מן האמבטיה, עירום ומטפטף, ויצעק לכאורה: "אאוריקה!" (מצאתי!)]

מילת השנה השנייה שלי היא Badass.

באטלנטיק המצוין כותבים שמשנות החמישים ואילך שימשה המילה לתיאור הקלינט איסטוודים והצ'אק נוריסים של העולם – כינוי לגבר שבגברים. היום, לעומת זאת, badass הוא תואר חיובי ומהלל לאישה אסרטיבית, נועזת, תותחית, חיה רעה, אישה שלא דופקת חשבון, מודל חיקוי לכל הבנות והנשים.

Badass אחת, למשל, היא הלן מירן. הכותרת של המגזין "אל":

  Seventy-One-Year-Old Helen Mirren Is a Badass on Elle's New Cover

bd1

עוד badass נערצת היא קארי פישר הנהדרת, שמתה למרבה הצער השנה בטרם עת.

cf

cf2

גם מילון אוקספורד בהגדרתו ל-badass מביא אישה במשפט לדוגמה (סעיף 1.1).

bd

**
שתהיה שנה יותר טובה!

אבל אני איני כזאת

לאחרונה התבשרנו על הצעת חוק מבית היוצר של איציק שמולי ומירב בן ארי, ולפיה יוחלף המונח "מפגר" במילים "אדם או אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית". הרציונל להצעה הוא שהמילה "מפגר" פוגענית ומשפילה. לא מזמן עבר בישראל חוק לשוני אחר, האוסר על כינוי אדם "נאצי".

nazi-a-20161101
להקת בנות יפנית מדגימה אופנה "נאצית". המעצב התנצל.

איסור על שימוש במילים מסוימות או תקינות פוליטית בחסות החוק שוברים שיאי גיחוך ואבסורד.

***

באוקטובר השנה, להבדיל, יזמו שתי נשים אנגליות עצומה הקוראת להסיר ממילון אוקספורד ומילון קולינס את המונח נערת אסקס – Essex girl.

לפי מילון קולינס, נערת אסקס (מחוז באנגליה, מצפון-מזרח ללונדון) הוא כינוי מעליב לאישה צעירה ממעמד הפועלים, המתגוררת באזור אסקס כמובן, ומתאפיינת במידה מועטה של אינטליגנציה, בחומרנות, בחוסר טעם ובהפקרוּת מינית.

essex-girl-collins

מילון אוקספורד (בגרסה המופיעה פה בתמונה למטה) מוסיף שמדובר בבחורה קולנית וחצופה.

essex-girl-oxford

ובכן, שתי נשים מאסקס, נטשה סוקינס (34) וג'ולייט תומס (32), הגיעו למסקנה שהמונח מעליב ועל כן אינו צריך להופיע במילון. עד סוף אוקטובר 2016 חתמו על העצומה שלהן יותר מ-3,000 נשים וגברים. בנוסף התחילו נשים מאסקס להעלות לרשתות החברתיות תמונות שלהן עם ההאשטג IAmAnEssexGirl.

essex-girl-twitter

הטענה של סוקינס ותומס היא שמדובר בכינוי פוגעני, מיושן וסטריאוטיפי. הן אומרות גם שאינן מכירות נשים מאסקס העונות על התיאור הזה ושהוא כל כך הרסני עד שנשים מאסקס צריכות להוכיח את עצמן הרבה יותר מאחרות, באוניברסיטאות למשל, בגלל הדעות הקדומות המכשילות את דרכן.

דוברת מטעם מילוני אוקספורד, לעומת זאת, הגיבה על העצומה ואמרה שאין מוחקים מילים מן ה-OED. "זה מילון היסטורי", אמרה לבי-בי-סי, "הגדרות עשויות להשתנות, אבל לעולם לא מוציאים ערכים". ואכן, מילונים אמורים לתעד שימוש בשפה, ולא לחנך או להתערב בה. אם מילונים יתחילו להוציא מקִרבּם מילים פוגעניות, מעליבות או גסות – איפה נמתח את הגבול?

בעצומה הארוכה והמנומקת כותבות השתיים שהן מכירות היטב את הטיעון שמדובר בהומור חביב ולא מזיק, אך טבעם של סטריאוטיפים פוגעניים שהם מחלחלים ללקסיקון ומשפיעים על תפיסות ועמדות. הן מצטטות את אמה ווטסון, שאמרה: "אני לא רוצה שאנשים אחרים יחליטו במקומי מי אני". המטרה היא להגיע ל-5,000 חתימות, שיאפשרו להן להגיש את העצומה לעורכים של אוקספורד וקולינס.

מייקל קוויניון מ-world wide words מסביר שהמונח Essex girl צבר פופולריות ב-1991 עם פרסומו של ספר בשם The Essex Girl Joke Book. בדיחה אופיינית מהספר (הלא מצחיק, בלשון המעטה, אם לשפוט ממנה): איך נערת אסקס מדליקה את האור אחרי סקס? היא פותחת את דלת המכונית.
תכנית טלוויזיה בשם The Only Way is Essex חיזקה אף היא את הדימוי הלא מחמיא.

העצומה הפנתה כמובן זרקורים רבים לעבר אסקס, נשות אסקס, טעמן של נשות אסקס, התסרוקות של נשות אסקס, הנעליים שהן נועלות והתכונות המאפיינות אותן.

white-stiletto-heel בתמונה: הנעליים הפופולריות, לכאורה, בקרב נערות אסקס.

***

מחיקת ערכים ממילונים היא מדרון חלקלק. במקרה של מילים פוגעניות, לרבות "נערת אסקס" (אם היא אכן פוגענית ואם לא), ושל גסויות, סלנג, מילים שאבד עליהן הכלח וכדומה – המילון צריך להציג הקשר.

כך, לדוגמה, מביא מילון אוקספורד את הערך nigger:

nigger
המילון מבהיר שמדובר במילה פוגענית ביותר לאדם שחור.

אולם לעורכי המילון יש חירות רבה – הם בוחרים איך להציג את הערך – החל במשפטים המדגימים שימוש וכלה באיורים.

המילון The free dictionary מבית פרלקס, הזמין בחינם באינטרנט, הוא כלי עבודה שימושי לתלמידים, לעורכים, לכותבים, למתרגמים ועוד. כשחיפשתי בו יום אחד את פירוש הביטוי top-heavy, קיבלתי שני פירושים עיקריים: חלק גוף עליון גדול או כבד במיוחד וההגדרה הרלוונטית להקשר שלי – ארגון שהדרג העליון שלו גדול באופן חסר פרופורציה. האיור הנלווה לערך היה אישה עם חזה גדול. שלחתי לעורכי המילון משוב שהאיור לא ראוי לדעתי. אחרי יום הוא הוסר והוחלף באחר:

top-heavy
פטריות! הפטרייה מדגימה יפה את הרעיון של חלק עליון גדול העשוי לגרום לאי-יציבות.

בערך אחר, לעומת זאת, nether (תחתי, תחתון), לא שעו להערה שלי, והאיור הזה נותר על כנו:

nether

***

במאמר מפברואר 2016 בוחנת נורה קפלן-בריקר מה"ניו יורקר" את השאלה אם מילונים צריכים להיות מודעים יותר לסקסיזם. היא מספרת על תקרית הנודעת בקרב בלשנים מסוימים בשם "רביד-גייט" – ויכוח שהתגלע בין דוקטורנט לאנתרופולוגיה לבין עורכים במילוני אוקספורד. הדוקטורנט, מייקל אומן-רייגן, פתח מילון כדי לוודא שהוא משתמש נכון בתואר rabid (נלהב, קנאי) בבואו לכתוב על המצביעים האמריקאים. הוא גילה שהדוגמה שמביאים במילון אוקספורד היא a rabid feminist (פמיניסטית קנאית). הוא חלק את התגלית שלו עם עוקביו בטוויטר והלך לישון. כשקם בבוקר גילה שחולל סערה. אנשים הגיבו, שיתפו והחלו לחלוק ממצאים דומים עם מילים אחרות במילונים אחרים. גם עורכים ממילון אוקספורד עצמו השתתפו בחגיגה. בינתיים אומן-רייגן מצא עוד שלל דוגמאות בעייתיות. הדוגמאות הקלאסיות הן כמובן מילים בסגנון "היסטרי", "נודניק", "שתלטן" ועוד. בהיעדר מודעות ומאמץ מכוון, הן יהיו מוטות מגדרית.

במילון רב-מילים, למשל, בערך "היסטרי" אנו מוצאים לצד הדוגמאות הלא מפתיעות האלה:
אל תספר לה מה קרה, אתה לא יודע שהיא היסטרית? וגם: אי-אפשר להרגיע אותה. צריך לחכות שהבכי ההיסטרי שלה ייפסק.
גם דוגמה אחרת, המאזנת טיפה את המצב: ההתנהגות ההיסטרית של הקונים נובעת מחשש לעליית מחירים קרובה. 

סקסיזם במילונים אינו סוגיה חדשה, מציינת קפלן-בריקר. היא קשורה קשר הדוק לשאלה איך רואים את תפקידה של הלקסיקוגרפיה. האם מילונים צריכים להיות דסקריפטיביים – קרי לשקף את השימוש בעולם – או האם עליהם להיות פרסקריפטיביים, כלומר להעמיד נורמה, סטנדרט של שימוש. העורכים במילוני אוקספורד טוענים לעמדה הראשונה, אולם היא אינה מחזיקה מים בדוגמה של המילה rabid, משום שהשימוש השגור יותר אינו rabid feminist (פמיניסטית קנאית), אלא rabid fan (מעריץ נלהב) ו-rabid supporter (תומך נלהב).

אז יצאתי לבדוק את הערך היסטריה במילון אבן שושן. אזכיר רק בחטף שהמילה היסטריה קשורה אטימולוגית למילה רחם ביוונית, והיסטריה נחשבה בעבר (תודה, פרויד) למצב המאפיין נשים.
במילון החדש, המהדורה המשולבת, מ-1997 כתוב כך:

hys6

"היסטריה שכיחה ביותר אצל נשים" (!)
שימו לב מה קורה במהדורת 2009 של אותו מילון:
hys1אותה הגדרה בלי האטימולוגיה ובלי משפט המחץ.

במהדורה הנקראת מילון אבן שושן "מחודש ומעודכן לשנות האלפיים" כתוב:
hys2
כלומר, ההסבר האטימולוגי חזר; משפט המחץ על נשים נשאר בחוץ.

מעניין לראות את ההגדרה משנת תשכ"א (1960):
hys5
הרבה יותר סימפטית מזו של 1997, למרבה ההפתעה.

ההסברים ב-Free Dictionary, שהוזכר לעיל, ובמילון מרים וובסטר ניטרליים לחלוטין מבחינה מגדרית. אין בהם אזכור אטימולוגי לרחם ואין הערה על העובדה שהיסטריה יוחסה לנשים. נהפוך הוא. הראשון, שכבר התוודענו לאיוריו המשעשעים, מביא את האיור הזה:
hys4גבר טיפוסי בהתקף היסטריה טיפוסי…

מילון אוקספורד המקוון, לעומת זאת,  מוסיף את ההערה הזאת: תולדות המונח שנויות במחלוקת, מאחר שבעבר נחשבה היסטריה למחלה ייחודית לנשים.

אז אין ספק שקשה מאוד להצדיק את העצומה למחיקת הערך נערת אסקס. אבל מעבר לקוריוז המשעשע, השתיים העלו לסדר היום סוגיה חשובה. מילונים אינם דברי אלוהים חיים. בדיוק כמו כל תיעוד היסטורי, גם הם אינם חפים מפוליטיקה.

hys7פרסומת משנת 1932 לתרופה צמחית מבית לידיה פינקהם [התמונה מפה].

החיים ובית הספר לפי צ'רלס שולץ

בנובמבר 2016 חל יום הולדתו ה-94 של צ'רלס שולץ, מאייר הקומיקס האמריקאי המהולל.

שולץ נודע בעיקר בזכות הרצועה היומית שפרסם בעיתונות משנת 1950 ואילך – הלוא היא פינטס (Peanuts), שסיפרה על מעלליהם של הילדים צ'רלי בראון וחבריו וסנופי כלבו. פינטס התפרסם מדי יום ביומו בכמות אדירה של עיתונים – 2,600 עיתונים בכל יום – ב-75 מדינות וב-21 שפות במשך כמעט חמישים שנה. שולץ, שנפטר בשנת 2000, כתב ואייר כמעט 18 אלף רצועות קומיקס!

בישראל הקומיקס הזה לא זכה להצלחה גדולה, ככל הנראה בגלל היעדר מסורת מושרשת של קומיקס בכלל וקומיקס למבוגרים בפרט ובגלל הנטייה המוטעית לייחס יצירות שגיבוריהן הראשיים ילדים לילדים. מובן שהדמויות המרכזיות – צ'רלי בראון וסנופי כאמור – מוכרות היטב גם אצלנו ואפשר למצוא אותן בשלל מוצרים, וביתר שאת עקב הסרט שעלה לאקרנים בשנה שעברה.

stuff1
stuff2
stuff3

[פריטי וינטג' מאיביי]

לכבוד הסרט השיקו גם פזים של החברה' (לי יש פז של לוסי, האלטר-אגו שלי…)

lucypez

הקומיקס עצמו מוכר בארץ בעיקר בצורת ספרי מתנה לא מוצלחים בסגנון "אהבה היא…" או קומץ ספרי ילדים.

%d7%90%d7%95%d7%a9%d7%a8
גם החמידות של הדמויות לא ממש עזרה לסדרה להיחשב לחומר קריאה ראוי.

שולץ עצמו לא כתב לילדים. פינטס, שיש הרואים בו את אחת התרומות הגדולות ביותר לאמנות החזותית במאה העשרים – "הסיפור הארוך ביותר שאדם אחד אי פעם סיפר", כפי שהגדיר זאת היסטוריון תרבות – הוא ניסיון להגיד משהו על אי-ודאות, על מבוכה קיומית, על חוסר שייכות ועל בדידות דרך עולמם של ילדים. המחבר הצליח לברוא עולם שלם במשיכות מכחול אחדות ולומר משהו על המצב האנושי באיפוק, ברווחים, בשתיקות, בין השורות וברמז.

הקומיקס הזה מתייחד בין השאר ביחס שלו לילדוּת. בניגוד למקובל, התמונה אינה אידילית. שולץ אינו עושה גלוריפיקציה של הילדוּת. הילדוּת בפינטס היא מיקרוקוסמוס של עולם המבוגרים, ושולץ שם בפי הילדים תובנות, תהיות, חיבוטי נפש, שאלות עמוקות על פשר, ביקורת מרומזת על עולם המבוגרים ואירוניה דקה. המבוגרים נעדרים לחלוטין מן הקומיקס, אך הוא לא כוון לילדים. התכנים, העומק והאירוניה הם ברובם מעבר להבנתם.

"אני יודע שחייהם של ילדים שונים משל מבוגרים. תמיד הרגשתי שילדים לכודים בגן המשחקים או בכל מקום אחר, וכדי להיחלץ אתה צריך ללמוד למצוא את דרכך. קשה להיות ילד קטן", כתב שולץ. הציטוט, אגב, מאסופה מעולה שקניתי לבן זוגי ליומולדת לפני כמה שנים.

"הליריות", כותב אומברטו אקו על פינטס במאמר מונומנטלי, "של הילדים האלה נובעת מן העובדה שאנו מוצאים בהם את כל בעיותיהם וסבלותיהם של המבוגרים, הנותרים מחוץ לבמה. הילדים האלה נוגעים בנו, משום שבמובן מסוים הם מפלצות: הם הרדוקציה הילדותית המפלצתית של כל הנוירוזות של האדם המודרני בחברה המתועשת".

***

הגיבור המרכזי בפינטס הוא בראש ובראשונה צ'רלי בראון.

BROWN
צ'רלי הוא ה"לוזר" והדחוי הנצחי. הוא "כלאדם". צ'רלי, חסר ביטחון ומלא רגשי נחיתות כרימון, הוא דמות שייקספירית של ממש בטלטלות הרגשיות שהוא חווה, בתהומות הייאוש והבדידות שהוא צולל לתוכן. הוא מהרהר על משמעות החיים, על חברות, על אושר, סופג חבטות, מהלומות והשפלות מצד חבריו, אך ממשיך להיות רגיש, תמים וטוב לב.

צ'רלי מאוהב אהבה נכזבת בילדה הג'ינג'ית הבלתי מושגת, אף שיש לו סיכוי לאהבה ממומשת יותר עם שתי דמויות אחרות לפחות מהמעגל הקרוב שלו. אך צ'רלי אינו מבחין בהן, והאהבה לאותה ילדה ג'ינג'ית קטנה, שהוא מכנה the little red-haired girl, מגדירה אותו. דמותה, אגב, אינה מופיעה לעולם ואיננו יודעים את שמה. רק הצל שלה מופיע, ורק פעם אחת בכל ההיסטוריה של פינטס. במאמר העוסק בקשר של פינטס לסארטר ולאקזיסטנציאליזם טוען הכותב שמצב הביש של צ'רלי הוא מהות האקזיסטנציאליזם, שעצם העובדה שהוא יכול לגשת לילדה הג'ינג'ית הקטנה ולדבר אתה מייסרת הרבה יותר מן המחשבה שהוא אינו יכול לדבר אתה.

***

לוסי היא הדמות הראשית בקרב הילדוֹת בסדרה. היא ההפך מצ'רלי בראון במובנים רבים: קולנית, אסרטיבית, אינטרסנטית ועוקצנית. מתחת לכל אלה מסתתר חוסר ביטחון עצום ומכמיר לב.

lucy3

גם לוסי, בדומה לצ'רלי, מאוהבת אהבה נכזבת. מושא האהבה שלה הוא דמותו הנשגבת של שרודר, פסנתרן שחי בספֵרה משלו, מעריץ את בטהובן ואינו שועה לחיזוריה.

schroeder

הדמות שפינטס מזוהה אִתה ביותר היא ככל הנראה דמותו המשעשעת והשנונה של סנופי. יש לו תובנות עמוקות על החיים, הוא יוצא למסעות ומגלם בדמיונו שלל דמויות בלתי כלביות בעליל: כותב ספרי מתח, טייס במלחמת העולם הראשונה, עורך דין מהולל ועוד. דרך דמותו של סנופי כסופר הישוב אל מכונת הכתיבה שלו מעיר שולץ כמה הערות מטא-ספרותיות על כתיבה, על קלישאות ועל מוסכמות ספרותיות. מלבד רומנים, סנופי כותב גם מכתבי אהבה לאהובה רחוקה. באחד המכתבים, למשל, הוא מתאר לה איך הוא חושב עליה יומם וליל. ואז מגיע צ'רלי בראון עם ארוחת הערב וסנופי מעיף את המכתב. ברצועה אחרת מספר סנופי לאהובתו שהוא חושב עליה לעתים קרובות. בתמונה האחרונה הוא מסייג: לא כל הזמן, אבל לעתים קרובות.

ברצועה הזאת מתמודד סנופי עם אחד המיתוסים על סופרים דגולים ועל השראה.

snoopy1
אקו כתב במאמרו גם שאם רוצים לעמוד על מכלול כוחו וקסמו של פינטס, לא די לקרוא כמה רצועות, אלא צריך להבין את הדמויות והסיטואציות שהן נתונות בתוכן, את הדפוסים החוזרים ונשנים ומשתנים. זו קריאה הדורשת מן הקורא אקט מתמשך של אמפתיה ומעורבות.

***

בית הספר כמיקרוקוסמוס של עולם המבוגרים

הסדרה מכילה בתוכה מעין תת-סדרות, תימות חוזרות, כמו למשל תת-הסדרה של סנופי הכלב היושב וכותב על מכונת כתיבה. תימה אחרת כזאת היא בית הספר. בית הספר הוא העולם בזעיר אנפין. זה מקום המציף ייאוש ובדידות מצמיתים, חוסר שייכות, תחושות החמצה ואי-הבנה. שרירותיות היא החוק. היא שזורה כחוט השני בחוויית הקיום הבסיסית. אין היגיון. לא בהיררכיה, לא בנושאים הנלמדים, לא במטלות הניתנות, לא בציונים ולא בעצם קיומו של המוסד הזה – שכל כולו עומד בסתירה לחופש, לנושאים שבאמת מעניינים ומעסיקים את הילדים, לתשוקות שלהם, לשאלות הקיומיות שלהם.

תת-הסדרה הבית ספרית מתמקדת בעיקר בדמויותיהן של מרסי ופטי פפרמינט וגם בצ'רלי בראון ובאחותו סאלי. דמויות המורים והמורות לא נראות לעולם, בדומה לדמויות של מבוגרים באופן כללי, ולא במקרה. המורים בפרט והמבוגרים בכלל בלתי נגישים ובלתי מושגים. אך יתרה מזו, המבוגרים מגלמים בעצם עולם זר ולא מובן. העובדה שהם אינם נראים בקומיקס, גם כשהם מעורבים בסיטואציה, מעצימה את תחושת הזרות והניכור כלפיהם וכלפי העולם שהם מייצגים. המבוגרים הם בעצם גוף חסר פנים, סמל גנרי שפרטיו וזהותו הספציפיים אינם משנים כלל.

מרסי היא תלמידה למופת, המוציאה מאיות בקביעות, אך לאט לאט מתגלה שהוריה לוחצים עליה ומצפים ממנה לשלמות. פטי היא תלמידה גרועה, שאימת ה"מספיק בקושי" רודפת אחריה גם בלילות. ברצועה מ-1980 נעמדת פטי פפרמינט לפני שולחנה בכיתה ומסבירה למורה בלתי נראית מדוע איחרה ליום הראשון ללימודים: "התעוררתי מאוחר. כמעט לא התעוררתי בכלל. ישנתי שינה עמוקה, עד ששמעתי את ה'בלתי מספיק' קורא לי".

השאלות שנשאלות בבית הספר חסרות פשר ואינן רלוונטיות לעולם הילדים. התחושה היא שהמורים מדברים בשפה שהילדים אינם מבינים כלל. ברצועה מ-1978, למשל, מנסה פטי לענות על בעיה בחשבון: "כמה גלונים של שמנת, המכילים 25 אחוז שומן, וחלב, המכיל 3.5 אחוזי שומן, יש לערבב כדי לקבל 50 גלונים של שמנת המכילה 12.5 אחוזי שומן?"
"המורה", משיבה פטי, "האם תסכימי להסתפק בעשרים שכיבות סמיכה?"

ברצועה אחרת מסכמת פטי את הלימבו שהיא מרגישה שהיא נתונה בתוכו. היא קמה ופונה למורה: "הבנתי משהו, המורה. ככל שאני לומדת יותר, אני מבינה כמה מעט אני יודעת. וזה הכריח אותי להגיע למסקנה: יכול להיות שלא אגיע מחר". התחושה הזאת שאין לילדים מושג למה הם חייבים ללכת למקום הזה בכל יום היא תימה מרכזית. בקומיקס מ-1958 מצהיר ליינוס, אחיה הקטן של לוסי, באוזני צ'רלי בראון שגן חובה הוא השלב האחרון מבחינתו, כי "אין שום דבר שיכול להזיק לבן אדם כמו יותר מדי השכלה פורמלית".
פטי מגייסת לעזרתה את אוסקר ויילד, כדי להצהיר שאי אפשר ללמד את הדברים החשובים.

new-doc-2_2
ברצועה הזאת מ-1978 היא מביעה אמת נוראית. מהי פעולת החיסור הזאת שאנחנו לומדים? התחושה היא שבית הספר הורס משהו בתוכנו, מכלה במקום להצמיח. "חיסור?"; "כן, המורה"; "אני יכולה להסביר מה זה"; "חיסור הוא התחושה האיומה שאתה יודע פחות היום ממה שידעת אתמול".

new-doc-1_1
בית הספר ודאי מכלה את הפוטנציאל שלנו, אותה מילת קסמים אימתנית המעוררת בעתה בתלמידי העולם מימים ימימה. ברצועה מ-27 במאי, 1994 מראה פטי (הדמות המנומשת) למרסי (הדמות עם השיער הכהה והמשקפיים) את ה"נכשל" על העבודה שהגישה, ואומרת: "אני הרוסה לגמרי! הייתי בטוחה שאני עומדת לקבל ציון טוב!" מרסי מציצה בדף ועונה: "זה דף ריק". פטי עונה: "אבל יש שם פוטנציאל!!"

peanuts1
רצועה מ-16 במאי, 1976. מרסי שואלת את המורה את השאלה העל-זמנית החולפת בראשו של כל תלמיד: "למה את אף פעם לא בוחרת בי כשאני יודעת את התשובה, אבל תמיד בוחרת בי כשאני לא יודעת?"

peanuts2

1 במרץ, 1991. סאלי, אחותו של צ'רלי בראון, מגישה עבודה העוסקת באחת התימות החביבות על מורים באשר הם: "מה עשיתי בחופשה"; "סכמו את הטיול השנתי" וכיוצא באלה. בתמונה הראשונה עומדת סאלי עם דף בידה ואומרת: "זו המטלה שלי על הטיול השנתי שלנו מאתמול". שתי התמונות הבאות ממחישות את העוצמה האמנותית של שולץ. כמה הוא מצליח לבטא במעט מילים ובשתיקות. לאחר שתיקה אומרת סאלי בתמונה האחרונה: "זהו פחות או יותר".

peanuts3

3 בספטמבר, 1995. מי לא חווה את זה: הצלחת סוף סוף לפתור את התרגיל המסובך באלגברה, אבל המורה רוצה לראות את הדרך, לא את הפתרון! אריאלה חברתי ואני היינו עונות לגבי, המורה המיתולוגי למתמטיקה, על שאלתו מדוע שיעורי הבית / המבחנים שלנו כל כך דומים: "למדנו ביחד". פטי הנהדרת מפגינה קצת יותר כנות ברצועה הבאה:

peanuts4
אחת הבעיות עם בית הספר היא בליל המידע. קשה לארגן אותו ולהכניסו למגירות הנכונות, כי הוא לא רלוונטי, מעורפל ואין לו נגיעה אמיתית לחיים. תאריכים, עובדות, פרטים על גבי פרטים – הכול מתבלבל בראש. שנייה, זה הקוד של הלוקר שלי או התאריך שבו גילה קולומבוס את אמריקה?

***

אבל לא הכול קודר. תקווה ושמחת חיים מבצבצות מבין השורות. חברות, אהבה, ידידות, הומור, שובבות וצחוק מצליחים לפוגג את הבדידות והניכור, להפיח אופטימיות ולעורר הזדהות גדולה. איך שולץ מצליח לעשות את זה? עם הרבה חמלה, הרבה אהבת אדם והרבה קסם. זה סוד גדולתו של פינטס.

 

* הרצועות המופיעות ברשומה לקוחות מהאסופה המוזכרת לעיל ומדף הפייסבוק של מוזיאון צ'רלס שולץ.
* גרסה מקוצרת של המאמר הזה הופיעה בגיליון נובמבר 2016 של הד החינוך, הזמין בחינם באינטרנט.

ההומו כעקוּד: "יצחק" של חזי לסקלי במלֹאת 22 שנים למותו

השיר יצחק של חזי לסקלי נכתב בסוף שנות ה-80, תחילת שנות ה-90, והוא מצטרף למסורת ארוכה של שירי עקדה בספרות העברית.

hezi2

 

הדובר בשיר הזה איננו יצחק, אלא ידיד נפש שלו. הכינוי "איציק" במקום "יצחק" המקראי, מצד אחד, ומחלת האיידס – שנתפסה בזמנו כפוגעת בהומוסקסואלים בלבד – מן הצד האחר, מרחיקים את השיר עד מאוד מכל ספרה נשגבת. רק הכותרת – מאחר שבמכוון אין בשיר מובאות מקראיות – מקשרת את הקורא לסיפור העקדה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, ולמסורת השירית הענפה, לירושה התרבותית והנפשית שאין מנוס ממנה, כפי שעולה משירו הידוע של חיים גורי, ירושה:

הָאַיִל בָּא אַחֲרוֹן.
וְלֹא יָדַע אַבְרָהָם כִּי הוּא
מֵשִׁיב לִשְׁאֵלַת הַיֶּלֶד,
רֵאשִׁית-אוֹנוֹ בְּעֵת יוֹמוֹ עֶרֶב.

נָשָׂא רֹאשׁוֹ הַשָּׂב.
בִּרְאוֹתוֹ כִּי לֹא חָלַם חֲלוֹם
וְהַמַּלְאָךְ נִצָּב –
נָשְׁרָה הַמַּאֲכֶלֶת מִיָּדוֹ.

הַיֶּלֶד שֶׁהֻתַּר מֵאֲסוּרָיו
רָאָה אֶת גַּב אָבִיו.

יִצְחָק, כַּמְּסֻפָּר, לֹא הֹעֲלָה קָרְבָּן.
הוּא חַי יָמִים רַבִּים,
רָאָה בַּטּוֹב, עַד אוֹר עֵינָיו כָּהָה.

אֲבָל אֶת הַשָּׁעָה הַהִיא הוֹרִישׁ לְצֶאֱצָאָיו.
הֵם נוֹלָדִים
וּמַאֲכֶלֶת בְּלִבָּם.

לסקלי, שהיה הומו מוחצן הרבה לפני שהיה מקובל או אופנתי לצאת מהארון או להצהיר בגלוי על הומוסקסואליות, "גילם הומוסקסואליות מובהקת בנוסח שנות ה-70. כזו שנלווית לה תחושה של מחתרתיות, של ייחודיות, של השתייכות לכת סודית, אליטיסטית, עם קודים משלה. ולמרות שהרבה לעסוק בנושא, לכתוב פחות או יותר בגוף ראשון, לנהל ב'העיר' מלחמות גאות (בין השאר הוציא מהארון את גבריאל שרובר, בנה של המצנטית גיטה שרובר, שנפטר מאיידס) – לסקלי חי למעשה חצי בארון. הוריו לא ידעו מעולם" (יאיר קדר, ידיעות אחרונות, 2009).
בכתבות עליו, בראיונות עמו, בסרט התיעודי יקנטליסטה (1996, בבימוי יאיר לב) ובשיריו – עולה בבירור הקשר המורכב והסבוך עם הורים ניצולי שואה שלא הבינו אותו.

בשיר אבא כותב לסקלי על אביו:

שנאתי את אבא
שלי
יותר
משאהבתי אותו.
אך פעם,
בִּזמן מהזמנים שאינני זוכר
כמעט,
כנראה אהבתי אותו בכל מאודי, כנראה רציתי אותו,
קרוב לְוַדאי שערגתי אליו, וזהו.

בשיר ההומוסקסואלי יצחק המאכלת היא המטוס – "אני לא מצליח להיזכר אם היה זה המטוס / או הייתה זאת הפצצה" – אנולה גיי. המטוס והפצצה מסמלים את התחושה הקונספירטיבית שעוררה המחלה האפלה והמסתורית הזאת למשך כשני עשורים מאז התגלתה לראשונה בשנות ה-80 כאילו היא מכוונת להמית הומוסקסואלים. עצם האקט המיני ההומוסקסואלי נהיה עוד יותר נועז, מסוכן וחתרני, מאחר שלהוקעה החברתית והדתית התווספה מאכלת האיידס שריחפה מעליו. תחושת הקונספירציה מזכירה את שירה של שרון בן-עזר בכוונה: מי הרעיל את הדם כדי לטהר את העולם?

ההיזכרות, כביכול, בשם המטוס או הפצצה מכה בדובר השירי כרעם ("כן כרעם", מאשש הדובר, כאילו אומר: אני מודע לקלישאה, אבל המחשבה אכן הכתה בי כרעם). ומדוע מכה היזכרות זו כרעם?

משום ששם הפצצה אנולה גיי הוא משחק מילים מחריד, והוא התימה המרכזית בשיר יצחק. אנולה גיי הוא  annul all gays. זה המסר והמטרה של הפצצה שנורֵית כדי להכחיד את "ההומואים הצעירים של אמסטרדם". יתרה מזו, את שם המטוס המפורסם שממנו הוטלה הפצצה על הירושימה ב-6 באוגוסט 1945 נתן לו פול טיבטס, הטייס. הוא קרא למטוס אנולה גיי על שם אמו, אנולה גיי טיבטס. שם הפצצה שנורתה מאותו מטוס אומלל היה Little Boy. עצם משכב הזכר בשיר הוא השמדה.

Atombombe_Little_Boy_2

מי שמפעיל את המטוס הוא ההורה הסמלי הנורא המפציץ את בנו הקטן, ההומו. אמסטרדם היא הר המוריה.

אל הקורבן איציק מצטרפים פיטר, הנס, ארט, דיוג'נס, שולמית, האמנות, הריקודים, כל "ההומואים הצעירים" ובסופו של דבר גם הדובר עצמו; השיר מכיל במרומז את העקדה הפרטית, העצמית, של המשורר, שמת אף הוא מאיידס. הרליגיוזי והנשגב שבמקור המקראי מומרים בחילוני והיום יומי – במחלה הנחותה, המלוכלכת, הבזויה והמביישת, ב"תחת". המרה זו באה לידי ביטוי גם בהיעדר ישות אלוהית המצווה על העקדה. אפשר לומר שיש ציווי אלוהי: "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא"; "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם", וגם חברתי ומשפחתי, אך בסופו של דבר הציווי שרירותי.

בניגוד ליצחק המקראי ויצחק בשיר של גורי (לעיל), איציק של לסקלי לא ניצל. הוא הועלה קורבן ולא חי ימים רבים. אין פה מבחן אמונה, אין פה קורבן חלופי המועלה לעולה במקום יצחק, אין פה "אל תשלח ידך אל הנער". זהו עולם שרירותי ואכזרי, נטול אֵל ובמידה רבה נטול פשר. הפצצה היא המולך. התעלה איננה תעלת לידה, אלא תעלה של מוות.

"הו תעלות נערצות" הוא כמובן דימוי הומו-ארוטי וגם בו, או ליתר דיוק במילה תעלה באנגלית – canal, יש רמז נוסף למצלול הנורא המהדהד בשם הפצצה annul all gays – המחבר בין החיסול הממוקד (annul) לבין המעשה ההומוסקסואלי האנָלי (המוביל לכאורה לאיידס, שנקשר באותן שנים למוות בלתי נמנע). השיר התפרסם בספר סוטים יקרים ב-1992, שם אירוני ומודע לעצמו. ההומו הוא הסוטה; הסוטה הוא הקורבן.

סוטים יקרים

אלה שנים (שטרם פסו מן העולם) שבהן חברי כנסת לא התביישו לדבר בפומבי על הומוסקסואליות כעל "סטייה" ועל הומוסקסואלים כמי שדינם מיתה (ייזכרו לרעה בהקשר זה חברי הכנסת הרב משה מאיה, הרב אברהם רביץ, מיכאל איתן, שלמה בניזרי ועוד). כך אמר הרב מאיה בשנת 1995 (שנה אחרי מותו של חזי לסקלי): "כשם שהתורה חייבה שלחיוֹת עם בתו זה גילוי עריות, כך משכב זכור זה גילוי עריות שחייבים עליו מיתה. מה ההבדל בין בתו לבין גבר זר? זה אותו דבר מבחינה חוקית, מבחינה של דין תורה. המקור שהוא תורת ישראל אומר שאין שום שינוי, שניהם אותו דבר. שניהם אותו חיוב מיתה. שניהם – דברים אסורים". Annul all gays.

 

 

בחור ישיבה לפני גיוס (ליחידה קרבית) ינקה בשבילך לפני פסח

מודעות רחוב הן סוגה בפני עצמה, ומודעות ניקיון הן תת-סוגה נפרדת. בתוכה מודעות על ניקיון לפסח הן תת-תת קטגוריה.

אם פעם "עבודה עברית" הייתה סיסמה נפוצה וחיונית, הרי שהיום היא לא מקובלת בשלטי רחוב, לפחות לא באלה שנתקלנו בהם, אבל היא משתמעת כמובן בדרכים אחרות. ברוב המודעות מופיע שם, לא רק טלפון, והשם עברי לעילא.

מן השלטים שהדביקו השנה בשכונות ירושלים מתברר שבחורי ישיבה הם סחורה לוהטת בתחום ניקיון הבית. בנוסף כל המנקים הם "בחורים", ומלבד בחורי ישיבה יש גם אהדה לבחורים לפני צבא, עדיף לפני גיוס ליחידות קרביות. אם אפשר לשלב בין ישיבה לצבא, מה טוב.

רוב המודעות מודפסות, ובס"ד בצד ימין למעלה הוא פריט חובה.
בשכונות דתיות אפשר עוד למצוא שלטים כתובים בכתב יד.

מודעות1
המילים המאפיינות את הז'אנר הן חריצות, יסודיות ואחריות. רוב השלטים פונים לנשים – ובלשון זכר – והדגש הוא על עזרה. לא "אנחנו כמה חברה' שרוצים להרוויח כסף", אלא "נעזור לך / לכם".

מדי פעם רואים שלט מושקע יחסית, והוא גם זה שייעלם הכי מהר כי המתחרים ידאגו לתלוש אותו מכל תחנות האוטובוס והעמודים.
הבחור אמנם לא עיצב בעצמו את הקריקטורות, אלא מצא אותן בגוגל, אבל טיפה הומור – כמו שרואים בקריקטורה הימנית – מעולם לא הזיק. כפייתיים? חייבים שהכול יהיה מבריק? אני הפתרון.

מודעות10
הנה דוגמה לשילוב האולטימטיבי – גם ישיבה וגם לפני צבא. עם זאת, שכחו את הבס"ד, החרוצים. למעלה אנחנו רואים את דמותה של אימא העייפה והכפופה; למטה – בחור נמרץ, זקוף ויסודי.

מודעות4

הבחור הזה גם ירא שמים וגם עולה חדש – הרבה מידע אישי יחסית – וכמעט שקלתי להציע לו אימוץ.

 

פה החברה' גם דוברי שפות, גם לפני שירות קרבי – כלומר, עשויים ללא חת: הלכלוך קטן עליהם וגם לא שכחו את הבס"ד.

מודעות5

עוד תימה חוזרת היא לחץ וכאבי גב.

מודעות9
מי שאינו בחור ישיבה, יוצא צבא או עומד להתגייס יהיה כמובן זריז ורציני ובעל שם שאינו מותיר מקום לספק.

פנייה אישית עם טיפת אמפתיה לא יכולה להזיק – אימא עייפה, שוב מגיעה לסדר עם גב שבור ומוציאה את העצבים על כולם? אל דאגה, ידידיה ינקה בשבילך.


פסח נקי ושמח!

סוף סוף ראיתי נרקיס עלוב מהו: על פוסטקולוניאליזם ומפיות היגייניות

 

בשתי הנובלות אֶני ג'וֹן ולוּסי, שפורסמו יחד בתרגומו של משה רון (הספרייה החדשה, 2000), מתארת ג'מייקה קינקייד את חייה של נערה שגדלה באי אנטיגואה שבאיים הקריביים. הנערה, המכונה אני ג'ון ואחר כך לוסי, ושקווי חייה מקבילים לחיים של קינקייד עצמה, עוזבת את האי לצמיתות ומפליגה לאמריקה כדי להיות או-פר (לשון נקייה ל"משרתת", אומרת קינקייד).

ג'מייקה קינקייד הנפלאה היא קול חשוב בתרבות הפוסט-קולוניאלית. בדומה לפמיניזם, שערער על נקודת המבט הגברית ועל היותה של האישה אובייקט תמידי, כלומר זו שמביטים עליה ולא העין המתבוננת, כך מערער הפוסטקולוניאליזם על זכויות היתר ועל הכוח, ובמילים אחרות – על הסדר הקיים. כפי שנשים נחשבו בעבר לנחותות ולמי שאינן ראויות להשכלה שווה, לזכות בחירה וכדומה, כך, כידוע, ראו הכובשים בנכבשים אנשים נחשלים ונחותים.

Lucyj

באחת הסצנות הבלתי נשכחות מהנובלה השנייה משוחחת הגיבורה, לוסי, עם הבוסית הלבנה שלה, מאריה, על נרקיסים. האחרונה מתפייטת על הפריחה האביבית. לוסי מכירה נרקיסים רק משירו של וורדסוורת "נרקיסים" – Daffodils (שנקרא גם I Wandered Lonely as a Cloud) – שיר שהכריחו אותה ואת חברותיה ללמוד בבית הספר באנטיגואה.

מאריה אמרה: "אלה נרקיסים. צר לי על השיר, אבל אני מקווה שהם ימצאו חן בעינייך למרות הכל."

שימחה כזו היתה בקולה כשאמרה זאת, נגינה כזו – איך יכולתי להסביר לה מה אני מרגישה כלפי נרקיסים […]

אמרתי: "מאריה, את תופסת שבגיל עשר הכריחו אותי לשנן בעל-פה שיר ארוך על איזה פרח שאני לא אראה במציאות עד גיל תשע-עשרה?"

ברגע שאמרתי זאת התחרטתי שהכנסתי את הנרקיסים האהובים שלה לתמונה שמעולם לא עלתה בדעתה, תמונה של כובשים ונכבשים; תמונה של חיות פרא המתחזות למלאכים ומלאכים המוצגים כחיות פרא […] זו לא היתה אשמתה. זו לא היתה אשמתי. אבל שום דבר לא יכול לשנות את העובדה שבמקום שהיא ראתה פרחים יפהפיים אני ראיתי צער ומרירות. אותו דבר עצמו עשוי להזיל דמעות מעיני שתינו, אך טעמן של הדמעות יהיה שונה. צעדנו הביתה בשתיקה. שמחתי שסוף סוף ראיתי נרקיס עלוב מהו.

daff

מעניין שהשיר הזה נושא מטען קולוניאליסטי אוניברסלי, והוא מוזכר גם בהשם הטוב (The Namesake) של ג'ומפה להירי הנהדרת. הגיבורה אשימה מתבקשת "לדקלם" כמה בתים מתוכו כשהיא פוגשת לראשונה את הגבר שיהיה בעלה. הדקלום הוא מבחן כמובן, אחד מני רבים, והוא מתרחש בנוכחות החתן הפוטנציאלי והוריו.
סצנה אחרת אצל קינקייד, מכמירת לב, משרטטת באיפוק ובדיוק נסיעה ראשונה ברכבת אמריקאית ומשקפת את המתח הזה בין לבנים ללא לבנים, בין תרבות שלטת לתרבות נשלטת:

האנשים שישבו לאכול נראו כולם כקרובי משפחה של מאריה; האנשים ששירתו אותם נראו כולם כקרובי משפחה שלי […] נראה היה שמאריה אינה מבחינה במשותף בינה לבין שאר הסועדים, ולא במשותף ביני לבין המלצרים. היא נהגה כהרגלה, כלומר על פי ההנחה שהעולם עגול, וכולנו מסכימים על כך, בעוד שאני ידעתי שהעולם שטוח ואם אתקרב לקצה – אפול.

בספרו פוסט-קולוניאליזם: מבוא (הוצאת רסלינג, בתרגומי) מביא רוברט יאנג תמונות "מצדו האחר של התצלום". הוא מנתח, למשל, את הרעלה – פריט לבוש רווי משמעויות היסטוריות, פוליטיות ומגדריות – ומראה שהמשמעות היא בעיני המתבונן:

קריאה של הרעלה משמעה הסתכלות עליה מחוץ להקשר החברתי שלה, וקריאה כזאת מסתכמת במה שהמתבונן או המתבוננת החיצוניים מכניסים לפרשנותם. הקשר בין פרשנות כזאת לבין משמעות הרעלה בעיני האישה הממשית הלובשת אותה קלוש.

ואכן, גם נרקיס הוא לא בהכרח רק נרקיס.

בריאיון משנת 1997 לכתב העת הליברלי Mother Jones אומרת קינקייד בתשובה על השאלה "למה את מתעקשת לעורר פרובוקציות ואי-נוחות" שדווקא אוּמות שנודעו בתרבות הגינון הענפה שלהן היו ברובן (וחלקן עדיין) אימפריות. אנחנו נהנים הרבה יותר מדי, היא אומרת. כשאנו יושבים לאכול תותים, איננו מודעים לעובדה שמישהו קיבל שכר נמוך מאוד כדי שנוכל ליהנות מהם. ההנאה שלנו היא הצער והכאב של האחר. "אני מחויבת לגרום לאנשים להיות קצת פחות שמחים".

jamaica

תמה מרכזית אצל קינקייד היא הקשר בין הבת לאם ובין המולדת לקולוניה. ניסיונותיהם של הקולוניה והבת להשתחרר מן האם ומשלטונה העריץ טומנים בחובם גם הכרה בעקרותו של הניסיון:

חשתי שאהבתה של אמי אלי לא נועדה אלא להפוך אותי לבבואה שלה; ולא ידעתי למה, אבל חשתי שטוב מותי מחיי ובלבד שלא אהיה בבואה של מישהו […] הירהורים אלה היו מפתיעים את אמי הפתעה גמורה, כי בחייה הגיעה למסקנה שאורחותיה הם הטובים ביותר, והיתה תמהה תימהון גדול איך יתכן שיוצאת חלציה תרצה להיות מישהי שונה ממנה.

בהיבט התרגומי ניכרת התיישנות מסוימת, אף על פי שהתרגום הוא משנת 2000 – הן מבחינת הגבהות לשוניות – למשל:

הייתי אז בשיא דו-פרצופיותי: כלומר, מלבר נראיתי כך ומלגו הייתי אחרת; מלבר מזוייפת, מלגו אמיתית.

ובמקור:

I was then at the height of my two-facedness: that is, outside I seemed one way, inside I was another, outside false, inside true.

והן מבחינת מונחים שלא הובנו ותורגמו בצורה שגויה (תחילת עידן החיפושים בגוגל, חיפוש שוודאי היה פותר את החידה כהרף עין, או לחלופין השיטה הישנה והמוכחת המכוּנה שְאל שכנה):

היתה לי […] תמונה של מיכסה השידה שלי ועליו פזורים תחתונים מלוכלכים ושפתון, מגבון היגייני לא משומש וארנק פתוח.

מגבונים היגיינים?? רק אחרי קריאה שנייה או שלישית הבנתי שלא מדובר במגבונים לחים לאזורים האינטימיים (ועוד בשנות השישים-שבעים), אלא – אאוריקה! – בתחבושות היגייניות!

[במקור: an unused sanitary napkin]

kotex
רוברט יאנג כותב על פעולת התרגום:

קולוניה מתחילה בתרגום, בהעתקה של המקור למקום אחר על פני המפה. ניו אינגלנד. ספרד החדשה. ניו אמסטרדם. ניו יורק. שיבוט קולוניאלי. שעתוק מרחוק שלעולם לא יוכל להיות זהה למקור. תרגום הוא גם סוג של עקירה מטפורית של טקסט משפה אחת לאחרת. […] הפרקטיקה של התרגום מתחילה כסוג של תקשורת בין-תרבותית, אך היא תמיד כרוכה בשאלות של יחסי כוח וצורות שליטה. לכן תרגום אינו יכול להימנע מסוגיות פוליטיות או משאלות על הקשר שלו לצורות כוח עכשוויות. שום מעשה של תרגום אינו מתרחש במרחב ניטרלי לגמרי של שוויון מוחלט. מישהו מתרגם משהו או מישהו. […] גם הנכבש הוא אדם מתורגם.

ולסיום, לכבוד יום הולדתו ה-246 של ורדסוורת (7 באפריל 1770 – 23 באפריל 1850), הנה השיר המפורסם בתרגומה היפה של נעם בן ישי (המקור כאן):

תעיתי כמו ענן יתום

תעיתי כמו ענן יתום
על עמק ועל גבעותיו,
והתרגש עליי פתאום
המון של נרקיסי זהב;
לגדת אגם, בצל עציו,
מפזזים עם כל משב.

כמו כוכב רודף כוכב,
שרשרת אור שאין לה סוף,
כמו על פני שביל החלב,
ריצדו לאורך קו החוף.

כהרף עין נרקיסים לאלף
ראשים רוקדים בשצף קצף.

רקדו גם הגלים בצד; אך לא
יכלו גם הגלים לשמחתם:
ולב משורר הן לא מְלָאוֹ
להתעצב בחברתם:
הבט הבטתי, בלי לדעת
איזו שפעה עדיי נובעת.

כי לא אחת, על משכבי,
במחשבות ובהיעדרן,
חולפים הם לעיני לבי,
חדוות בדידות בזוהרן,
ואז כל יצוריי ששים,
רוקד לבי עם נרקיסים.

הצד האחר של הסבבה: על "הקייטנה של קנלר" בתרגום לאנגלית

 

הקייטנה של קנלר של אתגר קרת (כתר וזמורה-ביתן, 1998) הוא נובלה המתרחשת במין עולם הבא אפל ומשונה שמאוכלס במתאבדים. הגיבור, חיים, פוגש מישהו שהיה שותף שלו לדירה בעבר, שומע ממנו שחברתו ערגה גם התאבדה ויוצא למסע חיפוש אחריה. מרים שלזינגר, מתרגמת ומורה מיתולוגית, תרגמה את "קנלר" לאנגלית, והוא נקרא Kneller's Happy Campers.

בערב לזכרה של מרים, שנפטרה מסרטן ב-2012, סיפר אתגר קרת על הקשר המיוחד ויחסי החברות שנרקמו ביניהם כשתרגמה את יצירותיו לאנגלית. קרת אומר שהוא יצא מנקודת הנחה שהאינטראקציה שלו עם כל מי שיתרגם את ספריו תהיה בהכרח לא נעימה, או כמו שהגדיר זאת מתרגם ששוחח אתו פעם: אני מעדיף לתרגם סופרים מתים, כי הם לא מבלבלים את המוח. היה לי ברור, מוסיף קרת, שבכל פעם שאפגוש מתרגם מיד ארגיש רגשמי אשמה על העובדה שאני לא מת.

בתרגום לאנגלית מנסה שלזינגר לשמר את הצביון הישראלי, הזר, אבל בה בעת היא מנגישה מאוד את הטקסט. במהלך הקריאה ניכרת תנועה עדינה בין הרצון להיות נאמנה למקור – ללא צורך בהערות שוליים – לבין השאיפה שהטקסט לא יהיה אקזוטי מדי לקורא האמריקאי. הגיבור חיים הופך למורדי (mort, mortal וכדומה) – וכך אין ויתור על המשחק, הבולט מאוד בנובלה, סביב התימה של חיים ומוות. אם בתרגום לעברית נהוג שלא לעברת שמות, מלבד במקרים יוצאי דופן, הרי שבמקרה של ספרות עברית השיקולים משתנים, מאחר שמדובר בתרגום מתרבות קטנה לתרבות גדולה, משפת מיעוט לשפת רוב. אין להשוות כמובן בין המקום שתופסת התרבות האמריקאית בחיינו, על כל היבטיה ורבדיה, לבין מקומה של התרבות הישראלית בקרב קהילת קוראי האנגלית. עם זאת אין כאן אמריקניזציה של השמות, אלא שינויים קטנים. חיים, כאמור, הופך למורדי; ארי הופך לעוזי; ערגה לדזירה. והבונוס: חלומו הלא כמוס של אביב גפן מתגשם, והוא הופך לבוב דילן:

בהתחלה קנלר לא רצה לנגן, אבל מהר מאוד הוא נשבר, וניגן את לכבוד מיליארד מיליארד טועים (עמ' 90)

At first he wouldn't play, but pretty soon he gave in and played Knockin' on Heaven's Door
(עמ' 64)

הכול נשאר במשפחה, כמו שאומרים…

לכבוד אדם אחד עייף
שלא עשה אף פעם כיף
זה לא חובה לחיות; זו זכות להיות חיים
לכבוד מיליארד מיליארד טועים

חיכינו לך כל כך, אך את לא באת
למה את לא שלי כמו שאני שלך – לעד

ההחלטה להמיר את לכבוד מיליארד טועים ל-Knockin' on Heaven's Door (טוק טוק טוק על דלתי מרום, בגרסה של מאיר אריאל) היא לא פחות מהברקה.

Mama, put my guns in the ground
I can't shoot them anymore.
That long black cloud is comin' down
I feel I'm knockin' on heaven's door.

והאמת היא שאני לא מבין גדול במוזיקה, אבל בחיים שלי לא שמעתי מישהו מנגן ככה. זה לא שהוא לא זייף, כי הוא קצת זייף, אבל הרגשת בצלילים שהוא מנגן בכוונה שלמה. וזה לא רק אני, כולם, פשוט עמדנו ושתקנו, כמו בצפירה (עמ' 90).

Truth is, I don't know shit about music, but I never in my life heard anyone play like that. It's not that he didn't miss a couple of notes. He did. But you could tell by the sound that he was really sincere about what he was playing. It wasn't only me. Everyone just stood there and listened and didn't say a word, like when there's a moment of silence for someone that died (עמ' 64)

המושג כוונה שלמה לא ממש עובר בתרגום, אבל האירוניה סביב המוות עוברת מ"הצפירה" – מושג לא מוכר לקורא הזר – לדקת דומייה לזכר "מישהו שמת".

20160502_171344

לא פשוט לתרגם את אתגר קרת לשפות אחרות, דווקא בגלל השפה המדוברת – סימן ההיכר שלו – שמבקרים אחדים אוהבים לכנות "רזה". קרת אומר:

יש בשפה שלי משהו מהותי לכתיבה. כשהצלחתי לכתוב שפה מדוברת, המון אנשים ביקרו את זה, ואני מבין למה. העניין הוא שבישראל יש מסורת אחרת: עברית. השפה הזאת היא שפת קודש שלא הייתה מדוברת כי הרבה אנשים אמרו שזו שפת קודש, ואי אפשר להגיד בה דברים כמו 'איפה השירותים?' או 'בא לי להקיא'. זו מסורת שבה השפה הכתובה היא שפה במשלב גבוה יותר, בעיקר כשהיא כתובה, ואילו אני תמיד נמשכתי לשפה המדוברת או לשפת הרחוב כי בעיניי היא חושפת את האמת על החברה שבה אנחנו חיים. הרי בעברית בכל משפט שאתה אומר יש שתיים או שלוש מילים תנ"כיות, מילה אחת ברוסית ומילה אחת מומצאת, כי לא ידעו איך אומרים אותה. האקלקטיות הזאת מאוד ייחודית לשפה שלנו.

רוביק רוזנטל כותב על השפה של קרת:

בניגוד לקלישאה הרווחת, כתיבתו אינה 'שפה רזה'. שפתו של קפקא, למשל, היא 'רזה', נקייה מדימויים מיותרים, ממטבעות לשון בלתי נחוצות או הנגנה רגשית של הטקסט. שפתם של עמוס קינן ואדם ברוך היא שפה רזה. שפתו של קרת היא ספרותית מדוברת. המספר שלו אינו כותב, הוא מדבר, בעברית של ישראלי בן גילו של קרת. אין מעבר לשוני מוגדר בין המספר לבין הדיאלוגים, הטקסט זורם באותו ערוץ לשוני, הסופר מייצג את שפת גיבוריו.

בסרט Despicable Me מקריא גרוּ – דמות רבת קסם של בריון שאינו אלא ילד דחוי עם לב זהב – סיפור לפני השינה לילדות שאימצו אותו לאב. אחרי עמוד או שניים של קריאה מתוך ספר שהן בחרו הוא מתפלץ ושואל במבטא רוסי כבד אם הן באמת אוהבות את הזבל הזה (פחות מארבעים שניות. שווה צפייה!).

הסצנה הזאת הזכירה לי את אתגר קרת, שוודאי זכה ללא מעט הרמות גבה בסגנון: זו ספרות בכלל? (בני ציפר הידוע לשמצה בחר באתגר קרת לפרה הקדושה שלו בפרויקט "28 פרות קדושות" המיוחד של "הארץ" ליום כיפור תשע"ו.)

אם לחזור לתרגום, הוא מתאפיין במאמץ ניכר להעביר את הסגנון הדיבורי הייחודי של הטקסט. כפי שנראה, המתרגמת מבייתת לעתים מונחים ישראליים מובהקים ולעתים היא מוסיפה מונחים אמריקאיים, יהודיים או יידישאיים שאין בטקסט המקורי. למשל:

הרבה אנשים מגיעים לכאן בימים האחרונים. כי לקנלר אמור להיות יומולדת, וכולם נורא מתרגשים ואופים עוגות […] גם קנלר עצמו נראה מאוד נרגש (עמ' 89).

More and more people keep arriving, 'cause Kneller's supposed to be having this birthday blast and everyone's all psyched up – baking cakes […] Kneller's happy as a pig in shit (עמ' 63)

הדימוי של החזיר המתפלש לא קיים במקור העברי, ו-psyched up הוא מונח סופר-אמריקאי. כלומר, יש פה ניסיון מודע לנסח טקסט שיהיה אותנטי מאוד לקורא האנגלוסקסי, בעיקר האמריקאי. בסצנה אחרת הופכת מניה שוחט, למשל, לישראלית קצת יותר מוכרת – גולדה מאיר. צ'ולנט לא מתאזרח להמבורגר, אלא הופך ל-potato cholent with kishke. זה עולם יהודי מוכר מאוד לקהל האמריקאי.

עוד אמריקניזמים הם למשל schmuck כתרגום ל"נצלן"; it really doesn't fucking matter כתרגום ל"זה באמת לא ממש משנה" ו"סתם קשקוש", שתורגם ל-load of shit.

כמו כן פרינץ, מכונית גרמנית איקונית משנות השישים, הופכת לשברולט (Chevy) – סמל מַפתח בתרבות האמריקאית.

printz2

אחת הדמויות בעולם האפל של המתאבדים היא קורט קוביין:

אתמול היתה יציאה ממש מבאסת כי ארי הביא את החבר הזה שלו, קורט. ארי ממש מחזיק ממנו, בגלל שהיה הסולן של 'נירוונה' וכאלה, אבל האמת היא שהוא מה-זה נודניק (עמ' 50).

אבל באנגלית:

Last night was awful. Uzi brought this friend of his, Kurt. Thinks the guy's really cool 'cause he was the leader of some famous band and everything. But the truth is he's a big-time prick (עמ' 7)

מעניינת ההשמטה פה של נירוונה, שהייתה כמובן להקה אמריקאית, אולי משום שאזכור השם הוא בבחינת מובן מאליו לקורא.

הגיבור, חיים, מספר:

בהתחלה המקום הזה הלחיץ גם אותי, אנשים חיוביים כאלה מכל העולם, שאחרי שגמרו גילו את הצד האחר של הסבבה. משהו כזה בין יונייטד קאלרז אוף בנטון לאיים אבודים (עמ' 81).

שני המשפטים האלה הם אתגר קרת בזעיר אנפין. הם עשויים לשמש "הצדקה" כפולה: מן הצד האחד לאותם מלינים "זה ספרות זה?!", ומן הצד האחר – לאותם קוראים שמרגישים שאתגר קרת מדבר מגרונם. הניסוח החד, השנון אך לא מתייפייף הזה, הטומן בחובו מבט מפוכח וכואב על העולם, מצליח ללכוד בצורה מזוקקת איזו רוח – של דור, של תקופה, של זמן. ניכר שחשוב לשלזינגר לשמור על הנימה, אך עם זאת להעביר את הדימויים לשדה מוכר יותר. כך, "אנשים חיוביים כאלה" הופכים ל-cheerleader types, "הצד האחר של הסבבה" מתורגם ל-flip side of fun, בנטון נשאר בנטון ואילו האיים האבודים, סדרה אוסטרלית במקור שדור שלם של ילדים ישראלים גדל עליה בתחילת שנות השמונים טרום יצחק קדמן, עוברת המרה ל-Swiss Family Robinsonסדרת טלוויזיה אמריקאית מאותה תקופה ומז'אנר דומה, שזכתה לפופולריות רבה.

 

Cheerleaders.jpg

אנשים חיוביים כאלה

 

נראה ששלזינגר משלבת בין בּיוּת (domestication) – התאמה לשונית ותרבותית לשפת היעד – לבין זרוּת (foreignization), שהיא באופן כללי שמירה על אלמנטים לשוניים ותרבותיים הזרים לשפת היעד. אם מדובר בדיכוטומיה, לטענתו של לורנס ונוטי, תאורטיקן והיסטוריון תרגום רב-השפעה, נדמה ששלזינגר בוחרת במעין "טריטוריה שלישית", כפי שהגדירה זאת נילי מירסקי. באמצעות השמירה על האלמנטים הזרים, המסמנת העדפה מושכלת ואתית – או לכל הפחות נטייה – כלפי תרבות המקור על פני תרבות היעד, מאפשר המתרגם לתרגום להיקרא כתרגום. האחרוּת של הטקסט, אומר ונוטי, מודגשת ומורגשת. כלומר, זו גישה שדוחה למעשה את הרעיון שכאשר אנו קוראים יצירה מתורגמת – לעברית נניח – עלינו להרגיש כאילו אנו קוראים טקסט שנכתב במקור בעברית.

מה שמרים שלזינגר מצליחה לעשות פה ביד אמן הוא מצד אחד להגיש טקסט שמכריז על עצמו שלא נכתב באנגלית ומן הצד האחר להעמיד תרגום שהאלמנטים הזרים והאקזוטיים שלו אינם מפריעים לקריאה. היא מבייתת מונחים ישראליים, אבל לא את כולם, והביות נעשה במידה ובמודעות, מתוך מגמה להנגיש את הטקסט ולא במטרה לגהץ אותו או למחות ממנו סממנים הזרים לתרבות האמריקאית.

בשנת 2012, כשנה לפני מותו, כתב יורם קניוק על "הקייטנה של קנלר":

לדידי, כושר הביטוי הזה של קרת וגם של אחרים בני גילו הוא הניצחון גם על הכשל שלי. כשאני אגיע עוד מעט קט לעולם הבא, לא אגיע לאן שמגיע גיבורו של קרת. אולי גם מפני שהרב עובדיה יוסף, החזון איש של יהדות המזרח העכשווית, אמר שמי שמצביע ש"ס לעיריות יגיע לגן עדן, ואני הלא הצבעתי קרת.

החציל של טראמפ

דונלנד טראמפ, האיש והבלורית, הצליח להיכנס לקטגוריית המילים השערורייתיות ביותר לשנת 2015 של האגודה האמריקאית לשפה (American Dialect Society) עם ההערה הנבזית שזרק על ההפסד של הילרי קלינטון לברק אובמה בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית ב-2008. טראמפ אמר, כזכור, שהילרי קלינטון
got schlonged by Barack Obama – המילה "שלונג" היא כמובן איבר מין זכרי ביידיש. ברור לכול מה עשה אובמה לקלינטון אליבא ד'טראמפ.

האמריקאים מתים על מילים ביידיש, בעיקר כאלה שמתחילות בצליל ש. השנה נכנסו, למשל, למילוני הסקרבל הרשמיים של קולינס ומרים וובסטר מילים שמקורן מן היידיש: schvitz (להזיע), tuchus (תחת), schmutz (ג'יפה), shtum (שקט, שמר על שתיקה), shlub (כינוי לאדם גס רוח, חסר תרבות. ז'לוב, אבל בניואנס קצת שונה), shlep (להיסחב עם משהו) ו-shmuck (שלונג, נו). (את כל המילים המתחילות בצליל "ש" מותר לאיית עם c או בלעדיה.)

בכל אופן טראמפ עצמו לא הצליח לגרוף את מרב קולות השופטים (יותר מ-300 בלשנים וחוקרי שפה) בקטגוריה זו וקיבל שלונג ניצָּח (173 קולות לעומת 148, בהתאמה) מכיוון המילה fuckboy – כינוי גנאי לגבר שמתנהג בצורה מופקרת.

על קטגוריית המילה היצירתית ביותר לשנת 2015 התחרו המילים ammosexual – אנשים שמתלהבים (יתר על המידה) מכלי נשק עד כדי פטישיזציה, "סתם" אנשים שממש רוצים לקחת אִתם נשק לכל מקום או תומכים נלהבים בזכות לשאת נשק (הלחם של ammo – קיצור ל-ammunition – ו-sexual);
המילה adult בתור פועל, שמשמעה להתנהג כמו מבוגר;
low-key – המבוססת על high-key ומבטאת את ההפך, את כל מה שמאופק, מעודן או בלשון המעטה;
squad – שזה יחידה או חוליה, והשימוש שלה הורחב ל"מעגל חברים קרוב";
והקריאה yaas (שמותר ומקובל לאיית גם yaaass ו-yaass, בטח יש גם ניואנסים שונים או משהו), שבאה לבטא הסכמה נלהבת, התלהבות או התרגשות.

המילה ammosexual זכתה ברוב קולות מכריע בקטגוריה הזאת.

ammo

הקטגוריה החשובה והעיקרית של האגודה האמריקאית לשפה וזו שבלשנים וחובבי שפה מחכים לה בכיליון עיניים עד תחילת ינואר (בניגוד למילוני אוקספורד, למשל, שפרסמו כזכור את מילת השנה שלהם כבר בסוף דצמבר. לרשומה על מילת השנה שלהם, שאיננה מילה אלא אימוג'י, ראו פה) היא קטגוריית המילה השימושית ביותר, במילים אחרות – מילת השנה.

על קטגוריה זו התמודדו כמה מילים: ידידתנו הטובה מלמעלה, "אמוסקסואל", שכבר זכתה בקטגוריה אחרת;
ghost או ghosting – פועל שמתאר דרך לא ממש ידידותית לסיים מערכת יחסים: במקום לכתוב מכתב פרידה ארוך, מנומק ויפה (זה לא אתה, זו אני; אני לא בנוי לקשר) נעלם העוזב האמיץ משל היה רוח רפאים. הוא נעלם מהפייסבוק ומכל שאר הפלטפורמות שאנשים מקיימים בהן קשרים עם העולם.
on fleek – מתוקתק, ללא רבב;

thanks, Obama – אמירה סרקסטית מפי מתנגדי אובמה שמשמשת להאשמתו של נשיא ארצות הברית בכל הרעות החולות האפשריות, לרבות צרות בחיים האישיים.
"תודה, אובמה" הגיעה למקום השני עם 76 קולות.

thanks
אם כן מילת השנה של ADS היא כינוי הגוף they. הכינוי they משמש כבר מאות שנים לכינוי יחיד (לא "הם", אלא "היא" / "הוא") בלתי ממוגדר, והוא מופיע בין השאר ביצירות של צ'וסר, שקספיר וג'יין אוסטן. הבלשן, חוקר השפה והלקסיקוגרף בן זימר מסביר את הבחירה בעובדה שביטויים מגדריים חדשים עוררו דיון ער בשנה האחרונה. בעוד שעלו לא מעט הצעות לכינויי גוף ניטרליים מבחינה מגדרית, הרי שהמילה they כבר נמצאת בשפה והיא בשימוש נרחב. הרעיון הוא שכל אדם, טרנסג'נדר או אחר, יכול להימנע מבחירה בינרית בזכר או נקבה ולשמור על עמימות מגדרית מכל סיבה שהיא. במקום לכתוב Everyone does his or her best – החלופה שנחשבת לתקנית – נכתוב Everyone does their best. השימוש ב-they ביחיד מבטא את הדרכים שבהן אנשים חושבים היום על זהות מינית ומגדרית ומצביע אולי על נכונות גדולה יותר להשלים עם הזהויות האלה דרך הביטוי שלהן בשפה.

קטגוריה נוספת של ADS היא האימוג'י הבולט של השנה, רמז עוקצני משהו אולי לכיוון מילוני אוקספורד, שמילת השנה שלהם ל-2015 לא הייתה מילה כלל, אלא האימוג'י של החיוך עם הדמעות.

בקטגוריה זו התמודדו:

information-desk-person

שמוגדר Information Desk Person – האיש או האישה מהמודיעין. האימוג'י משמש בסוף משפט, כדי לשאול: אז מה דעתך? האם אני צודק? אבל הוא בעיקר סרקסטי, ומשתמשים בו כדי להביע "מ'כפת לי" או whatever.

האימוג'י הזה

smiling-face-with-heart-shaped-eyes

שכל כולו אהבה והתרגשות;

הפרצוף הקורץ

winking-face

שהוא כבר, איך לומר, קצת פאסה.

האימוג'י הזוכה (138 קולות), שלפחות אחד המצביעים בעדו אמר שהוא בחר בו רק כדי לראות איך בן זימר יסביר את הבחירה לעיתונות הוא:

aubergine

החציל.

היזהרו שלא לשלוח אותו לאימא כשאתם רוצים לוודא שהיא מכינה את הסלט חצילים הטעים שלה לשבת.