בנאומו לאומה (28.2.2019) לאחר החלטת היועץ המשפטי לממשלה להרשיעו השתמש ראש הממשלה בנימין נתניהו במילים מסע ציד חמש פעמים ("מסע הציד הזה התחיל עם ניסיון להדביק לי ולרעייתי שישה תיקי שוחד, זה מגדל קלפים שקורס"). בתרגום הנאום לאנגלית הפך הביטוי מסע ציד לציד מכשפות:

.He urged the public to resist being confused by the witch hunt
The Washington Post

"I plan to continue serving you as prime minister for many more years, but it’s up to you, not the bureaucrats or the commentators and reporters.
Don’t let the witch hunt confuse you", Netanyahu concluded.
The Jerusalem Post

הגדיל לעשות ג'ון קליז ידידנו כאשר צייץ:

קליז כותב שהטיעון המבריק אפקטיבי יותר כשמדובר במורשעת ולא במורשע, ומציע לראש הממשלה להחליף את המכשפות בחדי קרן, חזירים מעופפים או אפילו פושעים.

ציד מכשפות הוא ביטוי אהוב מאוד גם על טראמפ, כזכור, עד כדי כך שאיגוד המכשפות והמכשפים בארצות הברית מחה נגד השימוש המופרז והפוגעני בו. רק בשנת 2018 צייץ טראמפ את צמד המילים witch hunt בטוויטר 117 פעמים, והוא נוהג לזעוק "ציד מכשפות" מעל כל במה אפשרית. יחד עם "פייק ניוז" זו התגובה האוטומטית נגד כל ביקורת – ואם אפשר להרוג שתי ציפורים בציוץ אחד, מה טוב.

נתניהו באופן טבעי מושפע גם מקריאות הקרב "פייק ניוז" ומצו השעה המעודד טשטוש גבולות בין אמת לכזב, וכך נולדו בנאום זה גם הביטויים המלבבים "פייק 1000", "פייק 2000" ו"פייק 4000". לכל אלה נהוג גם להוסיף מגבירים ומעצימים. לדוגמה, טראמפ: the single greatest witch hunt of a politician in American history; נתניהו: מסע ציד חסר תקדים.

לאן נעלמו אם כן המכשפות מהנאום האחרון של נתניהו ומהכרזות אחרות שלו? האומנם מכשפות הן "גירלי" מדי בשבילו ובשביל פוליטיקאים אחרים, כפי שכותב ג'ון קליז? מסע ציד הוא אכן עניין גברי מאוד בתרבות, בניגוד לציד המכשפות – שהקורבנות שלו ברוב המכריע של המקרים היו כמובן נשים.

ההקשר התרבותי הוא המפתח. ציד מכשפות איננו חלק אינהרנטי מהתרבות המקומית. איסורי כישוף למיניהם מופיעים אמנם בתורה, ודינה של מכשפה הוא מוות בסקילה, אבל אין מה להשוות בין המקום המרכזי של ציד המכשפות בהיסטוריה, בתרבות ובתודעה הקולקטיבית של העולם האירופי הנוצרי ובין מקומו בתרבות היהודית והישראלית. יתרה מזו, ציד המכשפות בסיילם, מסצ'וסטס ב-1692 הוא אירוע טראומטי בהיסטוריה האמריקאית. בנרטיב ובאתוס הלאומי שלנו עלילות הדם ממלאות תפקיד דומה ("שופכים את דם רעייתי, רודפים את בני. זו עלילת דם").

השימוש המתועד הראשון במונח ציד מכשפות באנגלית היה בסביבות 1885, והוא בא לציין רדיפה של נשים שנחשדו במעשי כישוף והוצאתן להורג, אירועים שנמשכו מאות שנים והגיעו לשיאם בעיקר בין 1580 ל-1650. השימוש הפופולרי, המטפורי, בשיח הפוליטי החל ככל הנראה ב-1919, אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשהסנאט האמריקאי החל לחקור תעמולה בולשביקית. אחד העדים בוועדה הביע את תקוותו שארצות הברית תתייחס לחשודים בשיקול דעת ולא באווירה של ציד מכשפות. נוצר קשר הדוק אם כן בין ציד מכשפות לקומוניזם, ולימים היו מקארתיזם וציד מכשפות מילים נרדפות של ממש. המונח התרחב, והוא מציין אווירה של רדיפה לא הוגנת אחר אנשים בעלי דעות הנחשבות למסוכנות, מרושעות או סתם לא מקובלות והענשתם.

 לסיום, שירה של אן סקסטון Her Kind. להאזנה במשוררת מקריאה אותו בקולה לחצו כאן.

אישה מסוגה
יצאתי, מכשפה אחוזת דיבוק,
אמיצה יותר בלילה, מחרידה אוויר שחור;
חולמת רוֹע, סיירתי בְּחישוק
מעל לבתים הפשוטים, אור אחר אור:
יצור בודד, בעל תריסר אצבעות, משוגע.
אישה כזאת היא לא אישה, בדיוק.
הייתי אחת מסוגה.

מצאתי את המערות החמות ביערות,
מילאתי אותן מחבתות, מדפים, פסלונים,
שידוֹת, בדי משי, אינסוף אוצרות;
בישלתי סעודות לַתולעים ולַשדונים:
מייללת, מסדרת כל דבר שנפרע.
אישה כזאת לא ממש מבינים.
הייתי אחת מסוגה.

נסעתי בעגלתך, רַכָּב,
נופפתי זרועות עירומות לַכפרים שחלפו על פניי,
לומדת את אחרוני השבילים הזוהרים, ניצולה
בַּמקום בו להבותיך נושכות את ירכיי
וצלעותיי מתפצחות עם כל פנייה חדה.
אישה כזאת לא מתביישת למות.
הייתי אחת מסוגה.

[בתרגום יעל גלוברמן, שיעורים ברעב, הוצאת קשב לשירה]

* שמות כב, 17.
תודה לש' על הרעיון לרשומה.

 

סערה בעולם הנוצרי. ידיד הבלוג, האפיפיור פרנציסקוס, שכבר כתבתי עליו כאן וכאן, מתערב בוויכוח תיאולוגי ארוך שנים וטוען שהתרגום לאנגלית ולאיטלקית של התפילה הוותיקה והמפורסמת ביותר בנצרות – פאטר נוסטר, תפילת האדון או אבינו שבשמים, המיוחסת לישו ומופיעה בברית החדשה – אינו מוצלח.
האפיפיור מתייחס לשורה שתרגומה המקובל לאנגלית הוא lead us not into temptation (ובאיטלקית: non indurci in tentazione) ולעברית (בתרגום דליטש): אל תביאנו לידי ניסיון. הטענה היא שהתרגום הנוכחי לאנגלית ולאיטלקית מן המקור היווני חוטא לאופיו של האל. לא אלוהים הוא שמפתה אותנו לדבר עבירה או ניסיון, אלא השטן. האב, אומר האפיפיור, הוא מי שמסייע לנו לקום. הכוונה האמיתית של הפסוק לדבריו היא: אבינו, כשהשטן יביא אותנו לידי ניסיון, הושט לנו יד. ועל כן, הוא מציע, התרגום צריך להיות:
Do not let us fall into temptation.

בנוסח החדש, האדם הוא הסוכן, הפועל, ולא האל. האדם מחליט אם הוא נופל, אם הוא נכנע לפיתוי ולחטא. האל יכול להורות לו את הדרך ולסייע לו, לעזור לו לקום אם הוא נופל.

השבוע החלו כמה כנסיות ברחבי צרפת, אחרי דיונים רבי שנים, להחיל נוסח חדש – במקום Ne nous soumets pas à la tentation (אל תחשוף אותנו לפיתוי) אומרים מעתה Ne nous laisse pas entrer en tentation (אל תיתן לנו להתפתות). שינויים דומים כבר הוחלו בספרד, בבלגיה ובבֶּנין. ההחלטה על השינוי נבעה מהתפיסה שהנוסח הנוכחי מרמז שהאל עצמו הוא שאחראי לפיתוי המוביל בני אדם אל דרך החטא. עמנואל שוואב, כומר בקהילת סן לאון בפריז, אומר שהתרגום החדש "פחות דו-משמעי" מהקודם. בגלל הגרסה הקודמת, "אל תחשוף אותנו לפיתוי", מתפללים אחדים דמיינו אל המשליך קליפות בננה לרגלי המאמינים כדי לראות אם הם יחליקו וייפלו. תמונה זו של האל סותרת את עמדת התנ"ך, אומרים התומכים בשינוי. בני אדם אולי נכנעים לפיתוי, אך אלוהים אינו מוביל אותם לשם.

גם בתרגום לעברית – אל תביאנו לידי ניסיון – מצטייר האל כמי שמוביל את האדם. עמדה זו אינה זרה, אגב, ליהדות כלל, המשופעת בניסיונות שהאל מעמיד את האדם בהם (עקדת יצחק היא מן הניסיונות המפורסמים ביותר כמובן). לפי מילון אבן-שושן:

הביא אותו לידי ניסיון: העמיד אותו בפני מצב שיִקשֶה לו להתגבר בו על חולשותיו: "ואל תביאני לא לידי חטא… ולא לידי ניסיון" (ברכות ס).

בא לידי ניסיון: הועמד בפני הצעת פיתוי או בפני מצב נועז או מסוכן.

עמד בניסיון: נמצא במצב שהיה בו משום פיתוי קשה והתגבר עליו, לא נכשל במעשה שלילי שנזדמן לו: "אשרי אדם שהוא עומד בניסיונו" (שמות רבה לא).

 

תיאולוגים ואנשי דת נוצרים רבים מתרעמים על הדברים ומתנגדים לשינוי בעמוד התווך הזה באמונה של מיליוני נוצרים ברחבי העולם. רבים רואים במילים האלה – החקוקות על לוח לבם של המאמינים ונלמדות בעל פה מילדוּת  – את מילותיו של ישו עצמו (אף שהוא לא אמר אותן באנגלית או באיטלקית, אלא בארמית).

האם עמדה אידאולוגית זו מצדיקה שינוי בנוסח תפילה ותיק ומושרש כל כך? התומכים מדגישים שהאפיפיור אינו מבקש לשנות נוסח של תפילה עתיקה, אלא רק לערוך את התרגום, כדי שיהיה נאמן יותר ליוונית.
ניקהיל סונאד מכתב העת "קוורץ" כותב שהניסוח שהאפיפיור מתנגד לו מצוי גם בגרסה הלטינית וגם בגרסה היוונית. הלטינית עושה שימוש בפועל שמשמעו להוביל או להנחות. היוונית משתמשת בפועל שאפשר לפרש כ"לשאת" – כלומר, לשאת לכיוון הפיתוי. במילים אחרות, לא באמת מדובר בתרגום שגוי. מה שעומד ביסוד העניין, טוען סונאד, איננו נאמנות למקור, אלא גישה מודרנית יותר לתרגום ולפיה אין לראות בפעולת התרגום ניסיון לייצוג מושלם של המקור, אלא עדות חיה לתרבות ולתפיסות בנות ימינו, ובמקרה שלפנינו – עדות לפרשנות התיאולוגית של האפיפיור הנוכחי.

מודעות רחוב הן סוגה בפני עצמה, ומודעות ניקיון הן תת-סוגה נפרדת. בתוכה מודעות על ניקיון לפסח הן תת-תת קטגוריה.

אם פעם "עבודה עברית" הייתה סיסמה נפוצה וחיונית, הרי שהיום היא לא מקובלת בשלטי רחוב, לפחות לא באלה שנתקלנו בהם, אבל היא משתמעת כמובן בדרכים אחרות. ברוב המודעות מופיע שם, לא רק טלפון, והשם עברי לעילא.

מן השלטים שהדביקו השנה בשכונות ירושלים מתברר שבחורי ישיבה הם סחורה לוהטת בתחום ניקיון הבית. בנוסף כל המנקים הם "בחורים", ומלבד בחורי ישיבה יש גם אהדה לבחורים לפני צבא, עדיף לפני גיוס ליחידות קרביות. אם אפשר לשלב בין ישיבה לצבא, מה טוב.

רוב המודעות מודפסות, ובס"ד בצד ימין למעלה הוא פריט חובה.
בשכונות דתיות אפשר עוד למצוא שלטים כתובים בכתב יד.

המילים המאפיינות את הז'אנר הן חריצות, יסודיות ואחריות. רוב השלטים פונים לנשים – ובלשון זכר – והדגש הוא על עזרה. לא "אנחנו כמה חברה' שרוצים להרוויח כסף", אלא "נעזור לך / לכם".

מדי פעם רואים שלט מושקע יחסית, והוא גם זה שייעלם הכי מהר כי המתחרים ידאגו לתלוש אותו מכל תחנות האוטובוס והעמודים.
הבחור אמנם לא עיצב בעצמו את הקריקטורות, אלא מצא אותן בגוגל, אבל טיפה הומור – כמו שרואים בקריקטורה הימנית – מעולם לא הזיק. כפייתיים? חייבים שהכול יהיה מבריק? אני הפתרון.

הנה דוגמה לשילוב האולטימטיבי – גם ישיבה וגם לפני צבא. עם זאת, שכחו את הבס"ד, החרוצים. למעלה אנחנו רואים את דמותה של אימא העייפה והכפופה; למטה – בחור נמרץ, זקוף ויסודי.

הבחור הזה גם ירא שמים וגם עולה חדש – הרבה מידע אישי יחסית – וכמעט שקלתי להציע לו אימוץ.

פה החברה' גם דוברי שפות, גם לפני שירות קרבי – כלומר, עשויים ללא חת: הלכלוך קטן עליהם וגם לא שכחו את הבס"ד.

עוד תימה חוזרת היא לחץ וכאבי גב.

מי שאינו בחור ישיבה, יוצא צבא או עומד להתגייס יהיה כמובן זריז ורציני ובעל שם שאינו מותיר מקום לספק.

פנייה אישית עם טיפת אמפתיה לא יכולה להזיק – אימא עייפה, שוב מגיעה לסדר עם גב שבור ומוציאה את העצבים על כולם? אל דאגה, ידידיה ינקה בשבילך.

פסח נקי ושמח!

דונלנד טראמפ, האיש והבלורית, הצליח להיכנס לקטגוריית המילים השערורייתיות ביותר לשנת 2015 של האגודה האמריקאית לשפה (American Dialect Society) עם ההערה הנבזית שזרק על ההפסד של הילרי קלינטון לברק אובמה בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית ב-2008. טראמפ אמר, כזכור, שהילרי קלינטון
got schlonged by Barack Obama – המילה "שלונג" היא כמובן איבר מין זכרי ביידיש. ברור לכול מה עשה אובמה לקלינטון אליבא ד'טראמפ.

האמריקאים מתים על מילים ביידיש, בעיקר כאלה שמתחילות בצליל ש. השנה נכנסו, למשל, למילוני הסקרבל הרשמיים של קולינס ומרים וובסטר מילים שמקורן מן היידיש: schvitz (להזיע), tuchus (תחת), schmutz (ג'יפה), shtum (שקט, שמר על שתיקה), shlub (כינוי לאדם גס רוח, חסר תרבות. ז'לוב, אבל בניואנס קצת שונה), shlep (להיסחב עם משהו) ו-shmuck (שלונג, נו). (את כל המילים המתחילות בצליל "ש" מותר לאיית עם c או בלעדיה.)

בכל אופן טראמפ עצמו לא הצליח לגרוף את מרב קולות השופטים (יותר מ-300 בלשנים וחוקרי שפה) בקטגוריה זו וקיבל שלונג ניצָּח (173 קולות לעומת 148, בהתאמה) מכיוון המילה fuckboy – כינוי גנאי לגבר שמתנהג בצורה מופקרת.

על קטגוריית המילה היצירתית ביותר לשנת 2015 התחרו המילים ammosexual – אנשים שמתלהבים (יתר על המידה) מכלי נשק עד כדי פטישיזציה, "סתם" אנשים שממש רוצים לקחת אִתם נשק לכל מקום או תומכים נלהבים בזכות לשאת נשק (הלחם של ammo – קיצור ל-ammunition – ו-sexual);
המילה adult בתור פועל, שמשמעה להתנהג כמו מבוגר;
low-key – המבוססת על high-key ומבטאת את ההפך, את כל מה שמאופק, מעודן או בלשון המעטה;
squad – שזה יחידה או חוליה, והשימוש שלה הורחב ל"מעגל חברים קרוב";
והקריאה yaas (שמותר ומקובל לאיית גם yaaass ו-yaass, בטח יש גם ניואנסים שונים או משהו), שבאה לבטא הסכמה נלהבת, התלהבות או התרגשות.

המילה ammosexual זכתה ברוב קולות מכריע בקטגוריה הזאת.

הקטגוריה החשובה והעיקרית של האגודה האמריקאית לשפה וזו שבלשנים וחובבי שפה מחכים לה בכיליון עיניים עד תחילת ינואר (בניגוד למילוני אוקספורד, למשל, שפרסמו כזכור את מילת השנה שלהם כבר בסוף דצמבר. לרשומה על מילת השנה שלהם, שאיננה מילה אלא אימוג'י, ראו פה) היא קטגוריית המילה השימושית ביותר, במילים אחרות – מילת השנה.

על קטגוריה זו התמודדו כמה מילים: ידידתנו הטובה מלמעלה, "אמוסקסואל", שכבר זכתה בקטגוריה אחרת;
ghost או ghosting – פועל שמתאר דרך לא ממש ידידותית לסיים מערכת יחסים: במקום לכתוב מכתב פרידה ארוך, מנומק ויפה (זה לא אתה, זו אני; אני לא בנוי לקשר) נעלם העוזב האמיץ משל היה רוח רפאים. הוא נעלם מהפייסבוק ומכל שאר הפלטפורמות שאנשים מקיימים בהן קשרים עם העולם.
on fleek – מתוקתק, ללא רבב;

thanks, Obama – אמירה סרקסטית מפי מתנגדי אובמה שמשמשת להאשמתו של נשיא ארצות הברית בכל הרעות החולות האפשריות, לרבות צרות בחיים האישיים.
"תודה, אובמה" הגיעה למקום השני עם 76 קולות.

אם כן מילת השנה של ADS היא כינוי הגוף they. הכינוי they משמש כבר מאות שנים לכינוי יחיד (לא "הם", אלא "היא" / "הוא") בלתי ממוגדר, והוא מופיע בין השאר ביצירות של צ'וסר, שקספיר וג'יין אוסטן. הבלשן, חוקר השפה והלקסיקוגרף בן זימר מסביר את הבחירה בעובדה שביטויים מגדריים חדשים עוררו דיון ער בשנה האחרונה. בעוד שעלו לא מעט הצעות לכינויי גוף ניטרליים מבחינה מגדרית, הרי שהמילה they כבר נמצאת בשפה והיא בשימוש נרחב. הרעיון הוא שכל אדם, טרנסג'נדר או אחר, יכול להימנע מבחירה בינרית בזכר או נקבה ולשמור על עמימות מגדרית מכל סיבה שהיא. במקום לכתוב Everyone does his or her best – החלופה שנחשבת לתקנית – נכתוב Everyone does their best. השימוש ב-they ביחיד מבטא את הדרכים שבהן אנשים חושבים היום על זהות מינית ומגדרית ומצביע אולי על נכונות גדולה יותר להשלים עם הזהויות האלה דרך הביטוי שלהן בשפה.

קטגוריה נוספת של ADS היא האימוג'י הבולט של השנה, רמז עוקצני משהו אולי לכיוון מילוני אוקספורד, שמילת השנה שלהם ל-2015 לא הייתה מילה כלל, אלא האימוג'י של החיוך עם הדמעות.

בקטגוריה זו התמודדו:

שמוגדר Information Desk Person – האיש או האישה מהמודיעין. האימוג'י משמש בסוף משפט, כדי לשאול: אז מה דעתך? האם אני צודק? אבל הוא בעיקר סרקסטי, ומשתמשים בו כדי להביע "מ'כפת לי" או whatever.

האימוג'י הזה

שכל כולו אהבה והתרגשות;

הפרצוף הקורץ

שהוא כבר, איך לומר, קצת פאסה.

האימוג'י הזוכה (138 קולות), שלפחות אחד המצביעים בעדו אמר שהוא בחר בו רק כדי לראות איך בן זימר יסביר את הבחירה לעיתונות הוא:

החציל.

היזהרו שלא לשלוח אותו לאימא כשאתם רוצים לוודא שהיא מכינה את הסלט חצילים הטעים שלה לשבת.

 

בהמשך לרשומה הקודמת, על מילות השנה לשנת 2014, גם האגודה האמריקאית לשפה
(American Dialect Society) – הארגון שהתחיל בכלל את המסורת – פרסמה בינואר את הבחירות שלה.

 

החידוש העיקרי השנה היה הוספת קטגוריה חדשה לגמרי – קטגוריית ההשטאג (hashtag). המילה השטאג, אגב, הייתה מילת השנה של האגודה לשנת 2012. ההצעה של האקדמיה ללשון העברית משנת 2016 למילה זו היא תג הקבצה.

אז ההשטאג שנבחר לשנת 2014 הוא blacklivesmatter#, מחאה על שחורים שנהרגו מידי המשטרה בארצות הברית – ובעיקר מייקל בראון בפרגוסון, מיזורי ואריק גרנר בסטייטן איילנד, ועוד רבות ורבים אחרים, למרבה הזוועה – ועל אי-הרשעתם של השוטרים האחראים. 226 מחברי האגודה הצביעו בעד הביטוי, ובן זימר, בלשן נודע ובעל טור על שפה ב"וול סטריט ז'ורנל", הסביר שהביטוי מדגים את יכולתו של ההשטאג לבטא בתמצות מסר חברתי נוקב.

 

הביטוי שהגיע למקום השני בקטגוריה הזאת הוא icantbreathe#, המילים האחרונות של אריק גרנר, שמת עקב אחיזת חנק של שוטר.

בקטגוריה "היצירתית ביותר" הצביעו רוב חברי האגודה האמריקאית למילה columbusing
(או Columbusing).

המילה "קולומבוסינג", על שם כריסטופר קולומבוס כמובן, מזכירה טיפה את מה שקרה למילה פלוטו (ראו רשומה קודמת) – שם עצם שהפך לפועַל וקיבל משמעות שלילית (במקרה של פלוטו, המשמעות החדשה היא להדיח – גורלו העגום משהו של כוכב הלכת לשעבר…)

אז כמו שקולומבוס נחשב למגלה אמריקה אף שלא גילה אותה, המילה columbusing משמשת כדי לתאר מצבים של ניכוס חברתי, בעיקר כשאדם לבן טוען שגילה משהו שתרבויות אחרות ותרבויות מיעוטים יודעות / גילו כבר מזמן.
או כמו שמסבירים פה החברה מ"קולג' הומור":

האתר The Toast מפרסם כתבה משעשעת בשם ?What Will White People Columbus Next
ובו מביאה ז'ן הו, הכותבת, תחזית לדברים הבאים שהתרבות הלבנה עומדת לנכס לעצמה, למשל: את ראש השנה הסינית, להקות מריאצ'י וחתונות בסגנון הודי.

עוד מילים שמדגימות את המגמה הלשונית המבורכת שבאה לידי ביטוי השנה הן misogynoir: מיזוגיניה כלפי נשים שחורות (מקום שלישי בקטגוריית המילים היצירתיות ל-2014) ו-manspreading – תופעה כל כך מדוברת עד שיש היום אתרים שלמים שמוקדשים רק לתמונות של גברים שיושבים בפישוק רחב מדי באוטובוס או ברכבת התחתית וקמפיינים תוססים, למשל במטרו של ניו יורק, שקוראים "לעצור את הפישוק המתפשט".

 

רשימות של מילים בלתי ניתנות לתרגום מכל מיני שפות אקזוטיות יותר או פחות הן בון טון בשנים האחרונות. האופנה הזאת התחילה ככל הנראה עם רב המכר המוצלח טינגו של אדם זאקו דה בואנו (בתרגום גיא שרת, הוצאת קרן 2011), ספר הסוקר מילים וביטויים מיוחדים ביותר ממאתיים שפות.

המילה טינגו עצמה משמעה בשפת הרפה נוי, השפה שמדברים באי פסחא, ללוות משָּכֵן את כל חפציו עד לריקון הדרגתי של ביתו.  

התמונה מתוך פרויקט מקסים של אמנית בשם אניינה ליאר, שאיירה 23 מילים ייחודיות מכל מיני שפות.

אחדים מהביטויים שמככבים קבוע ברשימות מעין אלה הם, למשל, je ne sais quoi (תכונה חמקמקה שקשה לבטא במילים. לדוגמה: חוש האופנה המפורסם של הנשים הצרפתיות);
esprit d'escalier (מילולית: חוכמת חדר המדרגות, כלומר חוכמה שלאחר מעשה, מה שנוח וובסטר כינה בחינניות רבה after-wise, כפי שהזכרתי ברשומה קודמת);
schadenfreude הגרמני (שמחה לאיד);
ו-saudade הפורטוגלי (נוסטלגיה, ערגה, כמיהה), הנכסף במיוחד הודות לסזריה אבורה.

יש מילים משפות אחרות שמתפשטות כמו אש בשדה קוצים. המילה הגרמנית החיננית schadenfreude, כאמור: שמחה לאיד או העונג שאנו מרגישים לנוכח השפלה או מפלה של אדם אחר, הופיעה 43 פעמים ב"ניו יורק טיימס" בלבד בשנת 2008, לעומת 23 מופעים בשנת 2000.
בכתבה שכותרתה  The Age of Schadenfreude טוען הכותב שלמרות הצייטגייסט, כבר מיצינו את "שדנפרוידה" מכל הכיוונים.

מלבד צייטגייסט, שגם דוברי עברית אוהבים לאמץ, גם וולטשמרץ – weltschmerz – היא מילה נהדרת (מילולית: צער העולם). אין ספק בכלל שצער העולם נשמע עמוק ואפלולי יותר, ולמעשה משכנע יותר, בגרמנית. אבל אם להודות על האמת גם בעברית אפשר לבטא סנטימנט דומה – ולא רק של המילה הזאת, אלא של רוב הרגשות והביטויים ה"בלתי ניתנים לתרגום".

ביטוי אחר שחוזר על עצמו ברשימות מעין אלה הוא ti voglio bene, דרכם של האיטלקים להבחין בין אהבה רומנטית לבן או בת זוג – כפי שמביע הביטוי ti amo – לבין אהבה לחברה, צאצא, הורה, בעל חיים ובקיצור – שאר העולם. מילולית המשמעות היא משהו בסגנון "אני רוצה בטובתך", אבל בפועל מדובר ב"אני אוהב/ת אותך" (ותודה לחברתי גילי על האישוש). למעשה, מדובר יותר בהבדלים תרבותיים מאשר בתחושות שאי אפשר להביע בשפות אחרות.

בפרויקט בשם Unspeakableness של אמנית בשם פיי יינג לין מופיעים גם שני ביטויים בעברית (הידד!): כואב לי הלב ואני חולה עליך. לין מסבירה שכואב לי הלב מבטא רגש של צער הנובע מהזדהות עם סבל של אדם אחר – תפיסה רומנטית משהו שלא בהכרח מגדירה נכונה את השימוש שלנו בעברית.

דייויד שריאטמדארי מה"גרדיאן" טוען שאם אין בשפה מסוימת דרך להביע מושג במילה אחת, אין פירוש הדבר שהמושג אינו קיים בשפה זו או שדובריה לא יוכלו להבינו. במילים אחרות, הוא אומר, החיפוש אחר איזה אי נידח שמדברים בו שפה אקזוטית אינו אלא קשקוש. כלומר, שום מילה איננה בלתי ניתנת לתרגום באופן מוחלט, בדיוק כפי שמצד אחר – שום מילה אינה ניתנת לתרגום מדויק. הכותב מפריך גם את המיתוס המפורסם שיש עשרות או מאות מילים שונות לתיאור שלג בשפת האינואיט.

התפיסה השגויה נובעת מאי-הבנה מבנית של קבוצת שפות זו, שיש בהן אפשרות להוסיף שמות תואר לשם העצם ולהרכיב בדרך זו מילה אחרת.

ביטוי פופולרי נוסף, והפעם יפני, הוא Age-otori (או Age-tori. כאן וגם כאן, למשל) – שפירושו, לכאורה, להיראות גרוע יותר אחרי תספורת. כלומר, גרסה קצת אחרת של הביטוי החינני וההכרחי, שאין להבין בלעדיו את התרבות האמריקאית, Bad Hair Day. אולם חרף נחיצותו והקסם הבלתי ניתן לערעור שלו, מתברר שלא דובים ולא יער, או, ליתר דיוק, לא שמפו ולא שמן קוקוס. הביטוי אינו מוכר כלל ביפן, כפי שטרחה וביררה עבורי חברתי שרית היפנולוגית. ליתר ביטחון (לשון נקייה ל: לאחר נדנודים והפצרות מצדי) היא שאלה גם את קרובי משפחתה וידידיה היפנים, והם משכו בכתפיהם במבוכה יפנית מנומסת. חיפוש שלה בגוגל העלה רשומה בבלוג יפני, שבה מספרת הכותבת בשעשוע רב על ההמצאה המערבית הרומנטית ומסכמת במסקנה: טוב ללמוד מילים חדשות בשפת האם שלך…

מאחר שאנחנו אוהבים להתלונן על כל מיני מילים או ביטויים שאין בעברית, הנה אחת שאין באנגלית: נוּנית. במאמר שכותרתו "מילים לשולחן החג" מסבירה האקדמיה ללשון עברית:
נוּנִית: כלי להגשת דגים, על פי המילון לכלכלת הבית של האקדמיה משנת תשל"ח (1977).

המילה נונית נגזרה מן המילה הארמית נוּן שפירושה 'דג'. מילה זו משמשת רכיב בשמותיהם של דגים כגון אַמְנוּן, לַבְנוּן, שְׂפַמְנוּן, ושל יצורים ימיים אחדים כגון תְּמָנוּן. את הרעיון להשתמש ברכיב זה לשמות דגים הגה ח"נ ביאליק בהיותו נשיא ועד הלשון העברית. הוא סבר שהמילה העברית דָּג מחוסרת צלצול נאה, ואילו מקבילתה הארמית נאה למטרה זו.

במרתף של לסטר נייגארד, הדמות שמגלם מרטין פרימן בסדרת הטלוויזיה פרגו, תלויה כרזה כזאת:

הרעיון הוא כמובן שחייה נגד הזרם – ביטוי נדוש משהו שמשמש לתיאור חיובי של אדם שאינו חלק מן העדר, אדם הסולל נתיב משלו, נון-קונפורמיסט. הוא הולך יד ביד עם "לחשוב מחוץ לקופסה" (הבלתי נסבל, אם יורשה לי, ועם כל החושבים מחוץ לקופסאות הסליחה).
גם ביהדות מוקירים את השוחים או ההולכים נגד הזרם. פורטל התורה והתשובה מבחין בין אדם השוחה נגד הזרם, כלומר אדם הדבק באמת, לבין אדם שנסחף כעדר עם הזרם:
דג ששוחה עם הזרם, אין ראָיה אם הוא חי או מת. דג ששוחה נגד הזרם, הוא ודאי חי.

עוד מוסיף הכותב שאדם בן דורנו אשר מעז ללכת נגד הזרם הוא הרב אמנון יצחק  – אותו רב שארגן לפני כמה שנים טקס תשליך המוני שבו נזרקו לפח כאלף טלוויזיות (טמבלוויזיות בלשונו של הרב הססגוני, שלא הושפע – ככל הנראה – מהתרגום לעברית של Charlie and the Chocolate Factory של רואלד דאל). האתר החרדי "כיכר השבת" מספר על האירוע שארגן הרב יצחק ובוחר בכותרת המשעשעת: המפץ הגדול (לכתבה ולתמונות ראו כאן).

פרופ' שלום רוזנברג מדמה את היהודי לאִלתית:
כאילתית ראיתי פעמים רבות דגים אחרים שוחים על ידי בכיוון ההפוך. הם נסחפים בקלות בזרמים שבמורדות, ואני לא! דגים אלה מכבדים את כוח הכבידה, ואני חייב להעיז ולמרוד נגדו! אמנם כן, רבות הן האילתיות שעייפו ועזבו. ההתבוללות, על גווניה ופרצופיה השונים קרעה אותן ממני. ואנו חונכנו שלא אחרי רבים להטות, אף אם התוצאה פירושה בדידות מסוימת. הוטלה עלינו החובה להתעקש להישאר יהודים, אילתיות מוזרות ומנוכרות, אך עצמאיות בנפשן (המאמר המלא כאן).

אלתית היא כמובן השם העברי לסלמון,
אותו דג שהביטוי swim against the tide או swim against the current מבוסס ככל הנראה על מאפייניו.
אותו סלמון שלמדנו לשאוף לתכונותיו המטפוריות משמש בתקופה האחרונה גם בתפקיד פּוֹעַל, ולא בהקשר חיובי.

Salmon זה מה שעושים כל רוכבי האופניים שנוסעים נגד כיוון התנועה – מה שמעיד לא על אינדיווידואליזם אלא על התעלמות מסוכנת מאנשים אחרים. האינטרנט מלא כתבות על התופעה המתרחבת, לרבות הסקוּפ החשוב שהשחקן אלק בולדווין נקנס בניו יורק בגין רכיבת "סלמון" (הוא לא ממש חזר בתשובה אחר כך ואף לא פצח במסע הרצאות לבני נוער על רכיבה בטוחה ועל חשיבותם של כללי תנועה. במקום זה הוא איים לעזוב את ניו יורק).
בכל מיני מקומות בעולם מנסים להתמודד עם התופעה. זה, למשל, שלט בלונדון

[מכאן].

אחד הפתגמים המופיעים בציור המפורסם פתגמים הולנדיים של פיטר ברויגל האב משנת 1559 הוא "קשה לשחות נגד הזרם".

והפרט הרלוונטי מתוך התמונה:

והעיקר, שנהיה לראש ולא לזנב.

ש נ ה   ט ו ב ה!
[וסרטון מקסים שהגיע לשולחן המערכת אחרי פרסום. שווה צפייה – 1.25 דקות]