דונלנד טראמפ, האיש והבלורית, הצליח להיכנס לקטגוריית המילים השערורייתיות ביותר לשנת 2015 של האגודה האמריקאית לשפה (American Dialect Society) עם ההערה הנבזית שזרק על ההפסד של הילרי קלינטון לברק אובמה בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית ב-2008. טראמפ אמר, כזכור, שהילרי קלינטון
got schlonged by Barack Obama – המילה "שלונג" היא כמובן איבר מין זכרי ביידיש. ברור לכול מה עשה אובמה לקלינטון אליבא ד'טראמפ.

האמריקאים מתים על מילים ביידיש, בעיקר כאלה שמתחילות בצליל ש. השנה נכנסו, למשל, למילוני הסקרבל הרשמיים של קולינס ומרים וובסטר מילים שמקורן מן היידיש: schvitz (להזיע), tuchus (תחת), schmutz (ג'יפה), shtum (שקט, שמר על שתיקה), shlub (כינוי לאדם גס רוח, חסר תרבות. ז'לוב, אבל בניואנס קצת שונה), shlep (להיסחב עם משהו) ו-shmuck (שלונג, נו). (את כל המילים המתחילות בצליל "ש" מותר לאיית עם c או בלעדיה.)

בכל אופן טראמפ עצמו לא הצליח לגרוף את מרב קולות השופטים (יותר מ-300 בלשנים וחוקרי שפה) בקטגוריה זו וקיבל שלונג ניצָּח (173 קולות לעומת 148, בהתאמה) מכיוון המילה fuckboy – כינוי גנאי לגבר שמתנהג בצורה מופקרת.

על קטגוריית המילה היצירתית ביותר לשנת 2015 התחרו המילים ammosexual – אנשים שמתלהבים (יתר על המידה) מכלי נשק עד כדי פטישיזציה, "סתם" אנשים שממש רוצים לקחת אִתם נשק לכל מקום או תומכים נלהבים בזכות לשאת נשק (הלחם של ammo – קיצור ל-ammunition – ו-sexual);
המילה adult בתור פועל, שמשמעה להתנהג כמו מבוגר;
low-key – המבוססת על high-key ומבטאת את ההפך, את כל מה שמאופק, מעודן או בלשון המעטה;
squad – שזה יחידה או חוליה, והשימוש שלה הורחב ל"מעגל חברים קרוב";
והקריאה yaas (שמותר ומקובל לאיית גם yaaass ו-yaass, בטח יש גם ניואנסים שונים או משהו), שבאה לבטא הסכמה נלהבת, התלהבות או התרגשות.

המילה ammosexual זכתה ברוב קולות מכריע בקטגוריה הזאת.

הקטגוריה החשובה והעיקרית של האגודה האמריקאית לשפה וזו שבלשנים וחובבי שפה מחכים לה בכיליון עיניים עד תחילת ינואר (בניגוד למילוני אוקספורד, למשל, שפרסמו כזכור את מילת השנה שלהם כבר בסוף דצמבר. לרשומה על מילת השנה שלהם, שאיננה מילה אלא אימוג'י, ראו פה) היא קטגוריית המילה השימושית ביותר, במילים אחרות – מילת השנה.

על קטגוריה זו התמודדו כמה מילים: ידידתנו הטובה מלמעלה, "אמוסקסואל", שכבר זכתה בקטגוריה אחרת;
ghost או ghosting – פועל שמתאר דרך לא ממש ידידותית לסיים מערכת יחסים: במקום לכתוב מכתב פרידה ארוך, מנומק ויפה (זה לא אתה, זו אני; אני לא בנוי לקשר) נעלם העוזב האמיץ משל היה רוח רפאים. הוא נעלם מהפייסבוק ומכל שאר הפלטפורמות שאנשים מקיימים בהן קשרים עם העולם.
on fleek – מתוקתק, ללא רבב;

thanks, Obama – אמירה סרקסטית מפי מתנגדי אובמה שמשמשת להאשמתו של נשיא ארצות הברית בכל הרעות החולות האפשריות, לרבות צרות בחיים האישיים.
"תודה, אובמה" הגיעה למקום השני עם 76 קולות.

אם כן מילת השנה של ADS היא כינוי הגוף they. הכינוי they משמש כבר מאות שנים לכינוי יחיד (לא "הם", אלא "היא" / "הוא") בלתי ממוגדר, והוא מופיע בין השאר ביצירות של צ'וסר, שקספיר וג'יין אוסטן. הבלשן, חוקר השפה והלקסיקוגרף בן זימר מסביר את הבחירה בעובדה שביטויים מגדריים חדשים עוררו דיון ער בשנה האחרונה. בעוד שעלו לא מעט הצעות לכינויי גוף ניטרליים מבחינה מגדרית, הרי שהמילה they כבר נמצאת בשפה והיא בשימוש נרחב. הרעיון הוא שכל אדם, טרנסג'נדר או אחר, יכול להימנע מבחירה בינרית בזכר או נקבה ולשמור על עמימות מגדרית מכל סיבה שהיא. במקום לכתוב Everyone does his or her best – החלופה שנחשבת לתקנית – נכתוב Everyone does their best. השימוש ב-they ביחיד מבטא את הדרכים שבהן אנשים חושבים היום על זהות מינית ומגדרית ומצביע אולי על נכונות גדולה יותר להשלים עם הזהויות האלה דרך הביטוי שלהן בשפה.

קטגוריה נוספת של ADS היא האימוג'י הבולט של השנה, רמז עוקצני משהו אולי לכיוון מילוני אוקספורד, שמילת השנה שלהם ל-2015 לא הייתה מילה כלל, אלא האימוג'י של החיוך עם הדמעות.

בקטגוריה זו התמודדו:

שמוגדר Information Desk Person – האיש או האישה מהמודיעין. האימוג'י משמש בסוף משפט, כדי לשאול: אז מה דעתך? האם אני צודק? אבל הוא בעיקר סרקסטי, ומשתמשים בו כדי להביע "מ'כפת לי" או whatever.

האימוג'י הזה

שכל כולו אהבה והתרגשות;

הפרצוף הקורץ

שהוא כבר, איך לומר, קצת פאסה.

האימוג'י הזוכה (138 קולות), שלפחות אחד המצביעים בעדו אמר שהוא בחר בו רק כדי לראות איך בן זימר יסביר את הבחירה לעיתונות הוא:

החציל.

היזהרו שלא לשלוח אותו לאימא כשאתם רוצים לוודא שהיא מכינה את הסלט חצילים הטעים שלה לשבת.

 

אמוטיקונים ואימוג'י. קץ השפה? קץ התרבות? או שמא התפתחות טבעית ומתבקשת?

מילוני אוקספורד בחרו כידוע באימוג'י למילת השנה של 2015 – או כפי שקראו קולות רבים ברחבי המרשתת: זו אפילו לא מילה. זו לא בחירה של מילונאים ואנשי שפה, הבהירו המתנגדים, אלא בחירה של קופירייטרים ואנשי שיווק.

לא המילה אימוג'י נבחרה, אלא אימוג'י ספציפי – פרצוף עם דמעות של שמחה, מאחר שהתברר שהוא היה הפופולרי ביותר ברחבי העולם בשנת 2015. עשרים אחוז מכלל האימוג'י שהיו בשימוש באנגליה בשנה זו ושבע-עשרה אחוז בארצות הברית היו הפרצופון המכונה face with tears of joy.

באוקספורד מצדיקים את הבחירה הסנסציונית בטענה שאימוג'י כבר מזמן אינם נחלתם הבלעדית של בני נוער נלהבים או עילגים. נהפוך הוא, הם אומרים. מדובר בצורת ביטוי חוצה תרבויות ושפות, המאפשרת לנו להביע רגשות מורכבים ביותר. כזכור, מילת השנה של מילוני אוקספורד ל-2014 הייתה vape ולשנת 2013 – "סלפי" (ראו רשומות קודמות בבלוג בנושא מילת השנה: 2012, 2012 חלק ב, 2013, 2014, 2014 חלק ב). גם ה"מילה" שנבחרה השנה, הם אומרים, כמו הקודמות, משקפת יותר ממילים וביטויים אחרים את רוח הזמן.

אני משתמשת באימוג'י – זה מסוג הגשרים שאם חוצים אותם קשה לחזור אחורה, אבל בפרצוף השמח עם הדמעות לא השתמשתי מעולם. עם זאת הנער הפרטי מעיד שהוא אכן נפוץ מאוד.

לאמוטיקונים התוודעתי מאוחר יחסית, בסביבות 2004, כששלחתי מייל ובו סיפרתי על ידיד שנהרג בתאונה. בתגובה קיבלתי : (

נאלצתי לשאול מה זה כל הקווים והנקודות האלה, והשאר היסטוריה.

האקדמיה ללשון העברית טבעה את המונח פרצופון לאמוטיקון, והיא מציינת שבציבור רווחת גם המילה רִגשוֹן. אמוטיקון הוא הגרסה המוקדמת והמעודנת יותר לאימוג'י. כלומר, במקום פרצוף ממשי, 🙂 , יסתפקו המתוחכמים והבוגרים יותר בנקודות ובסוגר – ההבדל בין : ) לבין הפרצוף המחייך.

חברה טבעה את השם המעולה נִבזוֹנים (כל הזכויות שמורות להגר שילה!). מתאים, ללא ספק, לכל מיני אמוטיקונים סרסקטיים, עילאיים ומתנשאים, כלומר מודעים לעצמם. מטא-אמוטיקונים. למשל:

הפרצוף הקורץ העצוב, הידוע גם בשם המקוצר WSF, הוא טייקאוף על הפרצוף המחייך הקורץ הפופולרי והנדוש ;), המשמש בעיקר לוודא שהבינו שאנחנו מתבדחים. ה"ווינקי סד פייס", לעומתו, אומר: אני מתוחכם. יש הטוענים שזו דרך מצוינת לספר לעולם חדשות זניחות לחלוטין, כפי שמחייב הצייטגייסט, אך לציין תוך כדי כך שאנו מודעים לזניחותן ביחס לבעיות העולמיות, למשל: לא מצאתי את השמלה במידה שלי. איזה דיכאון ;(

אגב, הסיפור הכי מפורסם על אמוטיקונים הוא הטענה שאייברהם לינקולן השתמש באחד כבר בשנת 1862, ועד היום לא ברור אם הוא אכן רצה לציין "חחח" בנאום שהקריא מן הכתוב או שמא מדובר בשגיאת דפוס.

הכוונה היא לסימן ; ) אחרי המילה laughter. ההערות על צחוק ומחיאות כפיים מצד הקהל הן חלק מהנאום. עוד על הדיון פה.

סדרות חדשות של אימוג'י יוצאות כמעט מדי יום ביומו ומזמנות לנו דרכים חדשות להגיד כל דבר אפשרי – החל ב"אני עצוב" הסטנדרטי, עבור ב"אימא שלי לא אוהבת אותי", "הכלבה לא עשתה קקי", "המשפחה שלי מתעלמת ממני" וכלה ב"יושב לידי איזה קריפ באוטובוס"; חידונים שלמים משתמשים רק באימוג'י ולאחרונה אפילו נוספו סוף-סוף אימוג'י שנותנים ביטוי גם לשונוּת גזעית.

מאז השימוש בפרצופונים במגזין Puck הסטירי בשנת 1881 ולאחר מכן בכתב עת סטודנטיאלי באוניברסיטת הרווארד ב-1936 ובאימוג'י הראשון בשלהי שנות התשעים של המאה ה-20 ביפן נכתבו תלי תלים של רשימות ביקורתיות על השימוש בהם בכתיבה ושלל עצות של עשה ואל תעשה – היכן ובאילו תכתובות ראוי ולא ראוי להוסיף סמיילי. שומרי סף של השפה מטעם עצמם ממשיכים לקונן על אובדן יכולת הביטוי. אחד המבקרים כותב: השליכו את כל ה-lol למיניהם ואת האמוטיקונים מהלקסיקון שלכם. האמינו במילה הכתובה וביכולת שלכם להשתמש בה. אם כתבתם משפט דו-משמעי, מוטב לכם לשכתב אותו עד שיהיה בהיר. אם אינכם מצליחים, הוסיפו עוד משפט. למשל: "היה לי סוף שבוע מעולה. באמת. אני רצינית". זה עשוי אמנם להוסיף עוד שלוש שניות לכתיבת ההודעה שלכם, אבל זה קורבן שהאומה כולה צריכה לקבל על עצמה כדי לחסל אחת ולתמיד את הזוועה הזאת.

אין ספק שמדובר בצורת התקשורת המושמצת ביותר בהיסטוריה. המבקרים הרבים מספור טוענים שהיא מעידה על אינפנטיליות, חוסר יכולת להשתמש בשפה, עילגות ועצלות, שהיא מטמטמת אותנו, מרדדת את היכולת שלנו לבטא רעיונות מורכבים ולתקשר עם העולם, מחזירה אותנו לתקופות של נבערות ואפלה. לין טראס, מי שכתבה את רב-המכר ההיסטרי : ) על סימני פיסוק – Eats, Shoots & Leaves (אני מהאוהדים. ותודה לחברתי בתיה, שתפסתי אותה שנייה לפני שהניחה אותו ליד הפח…) – ובו היא בעצם מסבירה יפה איך להשתמש בכל סימן פיסוק ומבכה בהומור ובשנינות רבים את אי-הבנת הפיסוק ההולכת ותופסת אחיזה בכל צורות הכתיבה, אומרת:

תשכחו מהרעיון של לבחור את המילים הנכונות בסדר הנכון… פשוט הוסיפו את הפרצופון הנכון למייל שלכם וכולם יבינו בדיוק מה בערך ניסיתם כאילו להביע. לכל תומכי הפיסוק יש סיבה כפולה להתנגד לסמיילים: הם אינם רק תחליף עלוב לביטוי עצמי הולם; הם גם הומצאו על ידי אנשים שמשוכנעים שסימני הפיסוק האלה על המקלדת פשוט מוכרחים למלא עוד פונקציה…

אולם חרף הדעות האלה, עדויות ממחקרים בני עשור ויותר מראות ששימוש בפרצופונים הוא מתכון טוב להגברת הפופולריות והחיבה שרוחשים לנו, ולא זו בלבד אלא שיש בכוחם לשפר את מצב הרוח שלנו. אנחנו יכולים לרכך מייל שללא סמיילי היה מתפרש כמסר חד או לא נעים ולהביע אמפתיה או השתתפות משכנעים יותר עם פרצופון עצוב. סטודנטים במכון הטכנולוגי של פלורידה בדקו את השפעתם של שני מסרים על מאה אנשי מקצוע המעורים היטב במחשבים:

הראשון – לא אוכל להגיע לפגישה שקבעת כי יש לי ישיבת צוות באותו זמן. הודע לי במייל מה הפסדתי.

השני –  לא אוכל להגיע לפגישה שקבעת כי יש לי ישיבת צוות באותו זמן. הודע לי במייל מה הפסדתי :- )

המשתתפים במחקר הגיבו בחיוב על ההודעה השנייה והעידו שהסמיילי פוגג את תחושת הפקודה הלא נעימה שעלתה מן הדוגמה הראשונה. המסקנה של המחקר הייתה שאמוטיקונים יכולים להבהיר מסרים, להשרות נימה קלילה יותר על הטקסט ובדרך זו למנוע קונפליקטים ותוקפנות.

אבל בניגוד לטענה שמדובר בשפה אוניברסלית ומובנת לכול, הרי שהריבוי והעובדה שכמות האימוג'י מכפילה ומשלשת את עצמה בלי הרף וכמו כן השוני בין תוכנות, מכשירים ויישומונים פותחים כר נרחב לאי-הבנות. אני שולחת, למשל, מייל מהטלפון הסלולרי שלי ומסמנת 

סטנדרטי לגמרי, שמתקבל, למרבה הצער, כך:

וזה כבר ממש לא הסגנון שלי.

שלא לדבר על אימוג'י שאני שולחת לבן שלי, מתוך רצון להגיד לו שהצחיק אותי מאוד

אבל הוא מקבל משהו דומה לזה:

שאינו מסמן, כך מתברר, "ממש מצחיק" או "שנון!", אלא "איזה באסה!"

האימוג'י, אגב, מהאתר אימוג'יפדיה – שם תמצאו, לפי קטגוריה, כל אימוג'י אפשרי עלי אדמות עם הסברים ממצים על משמעותו והגרסאות השונות שלו.

אם אני מקבלת, למשל, משהו כזה

אני מבינה משהו בסגנון: הממ… אני מטיל ספק, לא נראה לי כל כך.

אבל אני לא קרובה בכלל. לאימוג'י הזה קוראים smirking face, יש לו חיוך שאמור לשדר ערמומיות והוא מעורר קונוטציה של זחיחות, עם איזו נימה מינית גם לפעמים. מה שאולי ברור יותר מגרסה אחרת שלו:

בקיצור, לא מומלץ לשלוח כזה לבוסית. אז דעו את האימוג'י שלכם או היצמדו לאלה שאתם ממש בטוחים מה הם אמורים להביע.

פילוּמניה (phillumeny) (פיל – אהבה + לוּמן – אור) היא השם המקובל לאספנות של קופסאות גפרורים, מונח שטבעה בשנת 1943 אישה בשם מרג'ורי אוונס, שהייתה אספנית ועמדה אחר כך גם בראש האגודה הבריטית לקופסאות גפרורים.
כשבת דודי התקשרה אליי יום אחד לפני כשנתיים בדרכה לפח הזבל, ולאחר ששאלה כבר את אחיה ואחותה, כדי לברר אם אני מעוניינת במקרה בשתי שקיות זבל מלאות באוסף קופסאות הגפרורים של סבא – אמרתי: אל תזרקי! אני באה לקחת.
אהבת הווינטג' דיברה מגרוני, אבל רק אחרי שמילאתי את רצפת הסלון בבית במאות קופסאות גפרורים ובריח בל יימחה של גופרית התחלתי להתעניין בנושא וגיליתי כמובן עולם ומלואו.
גרסאות קדומות לגפרור היו קיימות כבר בשנת 577, כפי שאפשר ללמוד מטקסטים סיניים עתיקים, אבל הגפרור שניצת בשפשוף הוא פרי המצאה של רוקח אנגלי בשם ג'ון ווקר משנת 1827. בערך בשנת 1900 החלו קופסאות גפרורים לשמש לפרסומות – והן פרסמו הכול: החל בבתי קפה, מלונות וברים, עבור בכלי נשק וכלה בתעמולה פוליטית.
מלבד ארצות הברית, גם יפן הייתה שחקנית מרכזית בתחום, וכבר בשנת 1903 התרחש המפגש הראשון של מועדון אספנים חדש שהוקם.
הנה דוגמאות אחדות לקופסאות גפרורים יפניות מסוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים:

התמונות מהמוזיאון היפני הווירטואלי לגפרורים.

אספנות של קופסאות גפרורים פרחה בעיקר בין שנות השישים לשנות השמונים של המאה העשרים, אבל היום נודעת לתחביב תחייה מסוימת הודות לאינטרנט ולאיביי, ויש כל מיני קהילות, אגודות ומועדונים – שחבריהם גם נפגשים ביניהם מפעם לפעם, קונים, מוכרים ומתלוננים שהדור הצעיר אינו מבין באספנות בכלל ובקופסאות גפרורים בפרט. 

כמו בכל אוסף, יש כמובן פריטים נדירים, נכספים ויקרים. ב-1991, למשל, נמכרה קופסת מזכרת מהטיסה ההיסטורית של צ'רלס לינדנברג מניו יורק לפריז ב-1927 ב-4,000 דולר וב-2015 נמכרה קופסת גפרורים דומה ב-6,000 דולר.

יש כמובן סדרות ונושאים. חברת ווינסטון, למשל, השיקה מסע פרסום לא מזמן – בשלהי שנות התשעים – שהמוטו שלו היה: no bull, כלומר – הסיגריות שלנו הן הדבר האמתי.

ומן הצד השני:

ווינסטון גם מחו על המגמה שהחלה להתפשט בארצות הברית והגבילה מעשנים עד כדי הדרה:

עוד סדרה חביבה של מותג סיגריות אחר היא הסדרה של קמל:

ומצד שני….

האוסף של סבא שלי אמריקאי ברובו הגדול, ומלבד הסדרות שלעיל יש בו גם מזכרות ממקומות שעדיין קיימים, מתברר, כמו המסעדה הסינית הכשרה הזאת בניו יורק:

וכל מיני מוסדות אמריקאיים בעלי ערך נוסטלגי:

והמילה גפרור מניִן?

מנדלי מוכר ספרים כתב קיסם מגוּפּר ב-1896, ובסביבות 1908 תיקן לגפרורית: "הגפרורית כבתה ואין כלום".
ראובן מירקין, פרופסור בדימוס לבלשנות עברית באוניברסיטת בר אילן ומי שהיה ראש מדור העברית החדשה של המפעל ההיסטורי של האקדמיה ללשון עברית, מציין במאמרו גפרור, גלגולו של חידוש מחידושי מנדלי מוכר ספרים שהמילה אינה מופיעה במילון בן-יהודה חרף העובדה שהמחבר ודאי הכיר אותה. הסיבה הייתה קנאה ישנה וטהורה. בן-יהודה הציע מילה עברית משלו ל-match – מדלֵק, חידוש לא רע בכלל, אגב, אך הוא לא תפס, ולכן העדיף כנראה להתעלם מן החידוש ולא לתת קרדיט במילונו למנדלי מוכ"ס. מילים אחרות של בן-יהודה במשקל מפעֵל שכן התקבלו הן מגבת ומגהץ. לרשימת חידושים נוספים של בן-יהודה שהשתרשו, ראו פה.

בכל אופן, בן-יהודה לא היה היחיד. למילה גפרור קדמו ניסיונות עברוּת נוספים, כגון מבער וציתה.

מקור: האקדמיה ללשון העברית

המילה match במובן גפרור החלה לשמש במאה הארבע-עשרה, ומקורה מ-meiche: פתיל של נר או מנורה בצרפתית עתיקה. המילה meiche, מצדה, הגיעה ככל הנראה מ-miccia או micca – שמשמען בלטינית מדוברת (Vulgar Latin)  ריר (mucus), על השם הפתיל שהשתלשל ממנורות הלילה והזכיר משהו נזלתי.
במקור נקראו גפרורים באנגלית lucifer, נושא אור (מלטינית: לוקס – אור + פר – נושא), על שם כוכב השחר. בלדד השוחי מסביר על הקשר בין לוציפר השטן לבין כוכב השחר, הלוא הוא נגה, כאן. אבל במאה העשרים עדיין שימשה המילה לוציפר בסלנג האמריקאי לגפרור, ועד היום זו המילה לגפרור בהולנד ובבלגיה.

 ולסיום: היזהרו מחיקויים!

סוף שנה ועִמה סיכומי המילים, מעין מסורת זוטא בבלוג (סיכומי הבלוג לשנת 2012 כאן וכאן).

WOTY – הקיצור הרווח ל-Word of the Year – הוא פרי יוזמתו של אלן מטקלף מהאגודה האמריקאית לשפה (American Dialect Society). בשנת 1990 הבזיק במוחו רעיון: בדומה למגזין טיים, שבוחר בכל שנה את אנשי השנה שלו, מדוע שלא נבחר אנחנו – שסורקים באדיקות כל פיסת נייר כתובה (החל בכתבי עת וכלה בעבודות שמגישים לנו הסטודנטים שלנו) כדי למצוא תחדישי לשון, סלנג ומילים מוכרות בלבוש חדש – את מילת השנה; הרי השפה היא ראי.

המילה הראשונה של האגודה, מילת השנה שנבחרה לשנת 1990, הייתה Bushlips על שם הנשיא ג'ורג' בוש (האב), שטבע בשנת 1988 את האמרה הידועה: Read my lips: no new taxes. המונח "בּוּש ליפּס" משמעו רטוריקה פוליטית ריקה מתוכן. שפתי מרמה. (ואף מילה על חוק מע"מ אפס.)

מילת השנה הבאה של ADS הייתה Mother of all, והיא נקלטה גם בעברית, למשל: אם כל המלחמות, אם כל הפצצות. 
המילה שבחרו ב-ADS ב-2006 הייתה הפועל פלוטו. To pluto או To be plutoed לקוח כמובן מכוכב הלכת המודח פלוטו, ומשמעו לרדת בדרגה, להיות מודח. הוויכוח על פלוטו, אגב, עדיין נמשך ועמו הקריאות להחזירו לרשימת כוכבי הלכת.

מילת השנה בה"א הידיעה, המילה שזכתה לתפוצה ופרסום אדירים והעלתה את קרנו של מוסד "מילת השנה" בכלל ושל מילוני אוקספורד בפרט, היא כמובן סלפי (לרשומה שלי על סלפי ועל מילים אחרות לסיכום 2013 ראו פה). סלפי זכתה לתהודה עצומה, הרבה יותר מ-WOTY אחרים בשנים קודמות או של מילונים אחרים, והסיבות ברורות. היא קליטה וסקסית, והיא כמובן משקפת את רוח הזמן בדיוק תמציתי. כך רואה האמן או האמנית המכונים בנקסי את התופעה (בנקסי כבר התארח/ה אצלנו בבלוג, באחת הרשומות החביבות עליי, רשומה פילית).

במילוני אוקספורד מסבירים שמילת השנה, לא בהכרח מילה חדשה, היא מילה שעוררה עניין רב במהלך השנה. לפחות שלוש ממילות השנה לשנת 2014 מבטאות, בדומה לסלפי, את הצורך המתמיד והנרקיסיסטי לתעד את עצמנו, לספר, לחלוק ולהצטלם: 
המילה של מילון צ'יימברס היא Overshare – חשיפת יתר – אנדרסטייטמנט בריטי טיפוסי ומושחז; המילה הנבחרת של מילון קולינס היא Photobomb – להתפרץ לתמונה (או לסלפי, לצורך העניין) של מישהו אחר, ע"ע בנדיקט קאמברבץ' (שללא ספק עושה זאת בחן רב);

[התמונה מכאן]

והמילה Exposure של האתר dictionary.com – חשיפה על שלל מובניה: חשיפה במובן של סכנת הידבקות (בעיקר בעקבות בהלת האבולה); פרסום דבר מה, הבאתו לידיעת הציבור, סיקור; וחשיפה במובן של גילוי, הסרת הכיסוי או מעטה השתיקה מעל שערורייה, פשע, טיוח וכדומה.

נחזור רגע לשנת הסלפי. מילת השנה של ADS ל-2013 הייתה because, מילה עתיקה ולא מרגשת, אלא שהיא עברה תמורה מעניינת – היא משמשת בדיבור ובכתב כהקדמה לשם עצם או שם תואר בלי of לפניה. כלומר, במקום I didn't go because of the rain אומרים פשוט I didn't go because rain. המילה קיבלה את מספר ההצבעות הרב ביותר בקרב חברי הוועדה (127), ועקפה מתמודדות אחרות, כגון סלפי
(20 קולות בלבד), סְלֶש (slash, שאפילו בעברית מחליף לפעמים את המילה "או", כמו במשפט "רָעֵב סְלֶש גווע") (21 קולות) ו-Obamacare (אובמה-קר, על שם חוק הבריאות של הנשיא אובמה, שזכתה ב-39 קולות). בן זימר, יו"ר ועדת המילים של ADS ובלשן אמריקאי מהולל, מצטט את ההסבר של אחד התומכים בבחירה במילה because כך:
Because useful.

 מילוני אוקספורד שבחרו, כאמור, במילה סלפי בשנה שעברה, החליטו, לדבריהם, לנקוט נימה קצת יותר רצינית הפעם ובחרו בפועל vape – לנשום ולשאוף אדים (vapor) של סיגריה אלקטרונית, מכשיר שצובר פופולריות. ועדת המומחים של מילוני אוקספורד הסבירה שהמילה אקטואלית מאוד ומשקפת סוגיות חברתיות ובריאותיות בוערות. לסרטון שמסביר מדוע בחרו דווקא ב"וייפ" ראו כאן.

"וייפ" גברה על מועמדות פופולריות אחרות, דוגמת bae, כינוי לבן או בת זוג, שמקורותיו לא ברורים. יש הטוענים שאלה ראשי תיבות של before anyone else, בעוד שאחרים אומרים שזה קיצור של babe או baby. כך או כך, מדובר בכינוי חיבה שאפשר להשתמש בו גם כדי לתאר כל דבר טוב או מגניב.
היא גברה גם על Normcore (נורמקור), הֶלחֵם של normal ו-hardcore, אופנה שמדגישה מראה רגיל ולא אופנתי; על Slacktivist, עוד ביטוי תמציתי של רוח הזמן: שילוב של slacker (מי שמנסה להימנע מפעולה ומאחריות) ואקטיביזם, מעין אקטיביזם-כורסה בגרסתו החדשה: אקטיביזם דיגיטלי; ועל ההֶלחֵם Mansplain – שילוב של man ו-explain  – כשגבר מסביר משהו, בדרך כלל לאישה, בצורה מתנשאת ופטרונית. מילה זו נבחרה למילת השנה של הניו יורק טיימס לשנת 2010 ולקטגוריית המילה היצירתית ביותר של ADS לשנת 2012. המילה זכתה גם לתרגום עברי מצוין: הסגברה: הסבר, הסברה + גבר.

השימוש בסיומת splain – שפירושה להסביר משהו מתוך ביטחון עצמי מופרז, לעתים בצורה לא מדויקת ופשטנית, הורחב וממשיך להתרחב: למשל, whitesplain – כשאדם לבן מסביר משהו לאדם לא לבן; parentsplain – הורים מסבירים כל מיני דברים לאנשים שאין להם ילדים; kidsplain – ילדים מסבירים להורים דברים שההורים לא מבינים (ואולי לא יבינו לעולם).

 

 

 

רשימות של מילים בלתי ניתנות לתרגום מכל מיני שפות אקזוטיות יותר או פחות הן בון טון בשנים האחרונות. האופנה הזאת התחילה ככל הנראה עם רב המכר המוצלח טינגו של אדם זאקו דה בואנו (בתרגום גיא שרת, הוצאת קרן 2011), ספר הסוקר מילים וביטויים מיוחדים ביותר ממאתיים שפות.

המילה טינגו עצמה משמעה בשפת הרפה נוי, השפה שמדברים באי פסחא, ללוות משָּכֵן את כל חפציו עד לריקון הדרגתי של ביתו.  

התמונה מתוך פרויקט מקסים של אמנית בשם אניינה ליאר, שאיירה 23 מילים ייחודיות מכל מיני שפות.

אחדים מהביטויים שמככבים קבוע ברשימות מעין אלה הם, למשל, je ne sais quoi (תכונה חמקמקה שקשה לבטא במילים. לדוגמה: חוש האופנה המפורסם של הנשים הצרפתיות);
esprit d'escalier (מילולית: חוכמת חדר המדרגות, כלומר חוכמה שלאחר מעשה, מה שנוח וובסטר כינה בחינניות רבה after-wise, כפי שהזכרתי ברשומה קודמת);
schadenfreude הגרמני (שמחה לאיד);
ו-saudade הפורטוגלי (נוסטלגיה, ערגה, כמיהה), הנכסף במיוחד הודות לסזריה אבורה.

יש מילים משפות אחרות שמתפשטות כמו אש בשדה קוצים. המילה הגרמנית החיננית schadenfreude, כאמור: שמחה לאיד או העונג שאנו מרגישים לנוכח השפלה או מפלה של אדם אחר, הופיעה 43 פעמים ב"ניו יורק טיימס" בלבד בשנת 2008, לעומת 23 מופעים בשנת 2000.
בכתבה שכותרתה  The Age of Schadenfreude טוען הכותב שלמרות הצייטגייסט, כבר מיצינו את "שדנפרוידה" מכל הכיוונים.

מלבד צייטגייסט, שגם דוברי עברית אוהבים לאמץ, גם וולטשמרץ – weltschmerz – היא מילה נהדרת (מילולית: צער העולם). אין ספק בכלל שצער העולם נשמע עמוק ואפלולי יותר, ולמעשה משכנע יותר, בגרמנית. אבל אם להודות על האמת גם בעברית אפשר לבטא סנטימנט דומה – ולא רק של המילה הזאת, אלא של רוב הרגשות והביטויים ה"בלתי ניתנים לתרגום".

ביטוי אחר שחוזר על עצמו ברשימות מעין אלה הוא ti voglio bene, דרכם של האיטלקים להבחין בין אהבה רומנטית לבן או בת זוג – כפי שמביע הביטוי ti amo – לבין אהבה לחברה, צאצא, הורה, בעל חיים ובקיצור – שאר העולם. מילולית המשמעות היא משהו בסגנון "אני רוצה בטובתך", אבל בפועל מדובר ב"אני אוהב/ת אותך" (ותודה לחברתי גילי על האישוש). למעשה, מדובר יותר בהבדלים תרבותיים מאשר בתחושות שאי אפשר להביע בשפות אחרות.

בפרויקט בשם Unspeakableness של אמנית בשם פיי יינג לין מופיעים גם שני ביטויים בעברית (הידד!): כואב לי הלב ואני חולה עליך. לין מסבירה שכואב לי הלב מבטא רגש של צער הנובע מהזדהות עם סבל של אדם אחר – תפיסה רומנטית משהו שלא בהכרח מגדירה נכונה את השימוש שלנו בעברית.

דייויד שריאטמדארי מה"גרדיאן" טוען שאם אין בשפה מסוימת דרך להביע מושג במילה אחת, אין פירוש הדבר שהמושג אינו קיים בשפה זו או שדובריה לא יוכלו להבינו. במילים אחרות, הוא אומר, החיפוש אחר איזה אי נידח שמדברים בו שפה אקזוטית אינו אלא קשקוש. כלומר, שום מילה איננה בלתי ניתנת לתרגום באופן מוחלט, בדיוק כפי שמצד אחר – שום מילה אינה ניתנת לתרגום מדויק. הכותב מפריך גם את המיתוס המפורסם שיש עשרות או מאות מילים שונות לתיאור שלג בשפת האינואיט.

התפיסה השגויה נובעת מאי-הבנה מבנית של קבוצת שפות זו, שיש בהן אפשרות להוסיף שמות תואר לשם העצם ולהרכיב בדרך זו מילה אחרת.

ביטוי פופולרי נוסף, והפעם יפני, הוא Age-otori (או Age-tori. כאן וגם כאן, למשל) – שפירושו, לכאורה, להיראות גרוע יותר אחרי תספורת. כלומר, גרסה קצת אחרת של הביטוי החינני וההכרחי, שאין להבין בלעדיו את התרבות האמריקאית, Bad Hair Day. אולם חרף נחיצותו והקסם הבלתי ניתן לערעור שלו, מתברר שלא דובים ולא יער, או, ליתר דיוק, לא שמפו ולא שמן קוקוס. הביטוי אינו מוכר כלל ביפן, כפי שטרחה וביררה עבורי חברתי שרית היפנולוגית. ליתר ביטחון (לשון נקייה ל: לאחר נדנודים והפצרות מצדי) היא שאלה גם את קרובי משפחתה וידידיה היפנים, והם משכו בכתפיהם במבוכה יפנית מנומסת. חיפוש שלה בגוגל העלה רשומה בבלוג יפני, שבה מספרת הכותבת בשעשוע רב על ההמצאה המערבית הרומנטית ומסכמת במסקנה: טוב ללמוד מילים חדשות בשפת האם שלך…

מאחר שאנחנו אוהבים להתלונן על כל מיני מילים או ביטויים שאין בעברית, הנה אחת שאין באנגלית: נוּנית. במאמר שכותרתו "מילים לשולחן החג" מסבירה האקדמיה ללשון עברית:
נוּנִית: כלי להגשת דגים, על פי המילון לכלכלת הבית של האקדמיה משנת תשל"ח (1977).

המילה נונית נגזרה מן המילה הארמית נוּן שפירושה 'דג'. מילה זו משמשת רכיב בשמותיהם של דגים כגון אַמְנוּן, לַבְנוּן, שְׂפַמְנוּן, ושל יצורים ימיים אחדים כגון תְּמָנוּן. את הרעיון להשתמש ברכיב זה לשמות דגים הגה ח"נ ביאליק בהיותו נשיא ועד הלשון העברית. הוא סבר שהמילה העברית דָּג מחוסרת צלצול נאה, ואילו מקבילתה הארמית נאה למטרה זו.

במרתף של לסטר נייגארד, הדמות שמגלם מרטין פרימן בסדרת הטלוויזיה פרגו, תלויה כרזה כזאת:

הרעיון הוא כמובן שחייה נגד הזרם – ביטוי נדוש משהו שמשמש לתיאור חיובי של אדם שאינו חלק מן העדר, אדם הסולל נתיב משלו, נון-קונפורמיסט. הוא הולך יד ביד עם "לחשוב מחוץ לקופסה" (הבלתי נסבל, אם יורשה לי, ועם כל החושבים מחוץ לקופסאות הסליחה).
גם ביהדות מוקירים את השוחים או ההולכים נגד הזרם. פורטל התורה והתשובה מבחין בין אדם השוחה נגד הזרם, כלומר אדם הדבק באמת, לבין אדם שנסחף כעדר עם הזרם:
דג ששוחה עם הזרם, אין ראָיה אם הוא חי או מת. דג ששוחה נגד הזרם, הוא ודאי חי.

עוד מוסיף הכותב שאדם בן דורנו אשר מעז ללכת נגד הזרם הוא הרב אמנון יצחק  – אותו רב שארגן לפני כמה שנים טקס תשליך המוני שבו נזרקו לפח כאלף טלוויזיות (טמבלוויזיות בלשונו של הרב הססגוני, שלא הושפע – ככל הנראה – מהתרגום לעברית של Charlie and the Chocolate Factory של רואלד דאל). האתר החרדי "כיכר השבת" מספר על האירוע שארגן הרב יצחק ובוחר בכותרת המשעשעת: המפץ הגדול (לכתבה ולתמונות ראו כאן).

פרופ' שלום רוזנברג מדמה את היהודי לאִלתית:
כאילתית ראיתי פעמים רבות דגים אחרים שוחים על ידי בכיוון ההפוך. הם נסחפים בקלות בזרמים שבמורדות, ואני לא! דגים אלה מכבדים את כוח הכבידה, ואני חייב להעיז ולמרוד נגדו! אמנם כן, רבות הן האילתיות שעייפו ועזבו. ההתבוללות, על גווניה ופרצופיה השונים קרעה אותן ממני. ואנו חונכנו שלא אחרי רבים להטות, אף אם התוצאה פירושה בדידות מסוימת. הוטלה עלינו החובה להתעקש להישאר יהודים, אילתיות מוזרות ומנוכרות, אך עצמאיות בנפשן (המאמר המלא כאן).

אלתית היא כמובן השם העברי לסלמון,
אותו דג שהביטוי swim against the tide או swim against the current מבוסס ככל הנראה על מאפייניו.
אותו סלמון שלמדנו לשאוף לתכונותיו המטפוריות משמש בתקופה האחרונה גם בתפקיד פּוֹעַל, ולא בהקשר חיובי.

Salmon זה מה שעושים כל רוכבי האופניים שנוסעים נגד כיוון התנועה – מה שמעיד לא על אינדיווידואליזם אלא על התעלמות מסוכנת מאנשים אחרים. האינטרנט מלא כתבות על התופעה המתרחבת, לרבות הסקוּפ החשוב שהשחקן אלק בולדווין נקנס בניו יורק בגין רכיבת "סלמון" (הוא לא ממש חזר בתשובה אחר כך ואף לא פצח במסע הרצאות לבני נוער על רכיבה בטוחה ועל חשיבותם של כללי תנועה. במקום זה הוא איים לעזוב את ניו יורק).
בכל מיני מקומות בעולם מנסים להתמודד עם התופעה. זה, למשל, שלט בלונדון

[מכאן].

אחד הפתגמים המופיעים בציור המפורסם פתגמים הולנדיים של פיטר ברויגל האב משנת 1559 הוא "קשה לשחות נגד הזרם".

והפרט הרלוונטי מתוך התמונה:

והעיקר, שנהיה לראש ולא לזנב.

ש נ ה   ט ו ב ה!
[וסרטון מקסים שהגיע לשולחן המערכת אחרי פרסום. שווה צפייה – 1.25 דקות]

העיסוק הגובר בהשמנת יתר, בבריאות ובמראה חיצוני מניב תופעות מעניינות וים של מילים חדשות ומונחים חדשים. על שיעורי האוביסיטי – שְמֵנוּת לפי האקדמיה ללשון עברית או השמנת יתר – הגדלים בארצות הברית בפרט ובעולם בכלל אנחנו שומעים ללא הרף, ויש כמובן רמות שונות. השמנת היתר המסוכנת נקראת בעברית (חידוש נחמד של האקדמיה) אַבֶּסֶת, מונח שהאקדמיה, כך נדמה, לא ממש שלמה אתו בעצמה.

נוסף על אוביסיטי מדברים היום יותר על גלוביסיטי – שילוב של המילים global ו-obesity – מונח שטבע ארגון הבריאות העולמי:

At the other end of the malnutrition scale, obesity is one of today's most blatantly visible — yet most neglected — public health problems. Paradoxically coexisting with undernutrition, an escalating global epidemic of overweight and obesity — "globesity" — is taking over many parts of the world. If immediate action is not taken, millions will suffer from an array of serious health disorders

Controlling the global obesity epidemic, World Health Organization

למרבה האירוניה, כפי שנכתב בציטוט, השמנת יתר עולמית ותת-תזונה דרות בכפיפה אחת ומהוות סיכון אדיר, כל אחת בנישה שלה, לבני אדם בכל העולם.

מ-globesity נגזר מונח חדש – toebesity – כף רגל, או בוהן ליתר דיוק, שמנה.

הפתרון ל"בעיה" זו, פתרון המכונה הליך סינדרלה או ניתוח סינדרלה, צובר פופולריות מדאיגה משהו. מדובר בניתוח שמטרתו להתאים את כף הרגל הנשית לנעל מעצבים (אם בהצרה או עיצוב של כף הרגל ואם בריפוד העקב שמטרתו לאפשר נעילת עקבים גבוהים במיוחד). רעיון העוועים הזה, המזכיר כמובן מנהגים סיניים עתיקי יומין, נקרא גם Loub job על שם  מעצב הנעליים המפורסם כריסטיאן לובוטין. כבוד להיות אדם שעל שמו נקרא הליך ניתוחי שלא היה מבייש את האינקוויזיציה הספרדית ואני מציעה אפוא לשנות את Loub job ל-Loubotomy.
תמורת בין 500 דולר לאלף דולר ומעלה אפשר להפוך לסינדרלה, בתנאי שכף הרגל מתאימה או עברה התאמה לנעל הנחשקת. To die for.

 

תופעה זו ותופעות דומות אחרות יוצרות בקרב מגזרים מסוימים הבחנה "מעמדית". נשים שלא יעברו אי אילו פרוצדורות קוסמטיות, אם מסיבות כלכליות ואם מסיבות אחרות, יסבלו כביכול מנחיתות. נשים אלה ישתייכו למעמד קוסמטי נמוך – cosmetic underclass.

Gus McGrouther, Britain's first professor of plastic surgery, warns that we are in danger of creating a "cosmetic underclass", a lumpen mass of self-loathing, ordinary-looking people who avoid surgical enhancement for fear of the knife, or silicone poisoning, and lose out as a result.
—Lesley White, "What happened to your face?," The Times, February 11, 1996

מונחים אחרים ברוח הזמן הם Freshman 15 – המשקל בפאונדים שסטודנטים בקולג' מעלים בממוצע בשנה הראשונה ללימודיהם.

Generation XL – דור האקסטרה לארג'.

Facebook facelift – ניתוחים קוסמטיים שאנשים עוברים כדי להיראות טוב יותר בפייסבוק (מה קרה לפוטושופ הישן והטוב??):

An increasing number of young people are going for cosmetic surgery so that their profile pictures look perfect. Cosmetic surgeons have coined a term for the phenomenon — the Facebook Facelift. —Nalini Ravichandran, "Rise of the 'Facebook Facelift': How young men and women are turning to surgery in the quest for the perfect profile picture," Mail Online India, May 1, 2013.

Imagined ugliness  – כיעור מדוּמיין. לפי כתב העת האמריקאי לפסיכיאטריה, אלפי אמריקאים מפתחים אובססיה ואף הזיות כלפי איבר מסוים בגוף או בפנים עד כדי דיכאון והתנהגות אובדנית. רבים עוברים ניתוחים קוסמטיים כדי לתקן את אותם פגמים זעירים.

Mommy makeover – נשים שעוברות ניתוחים אחרי לידה או לידות כדי לחזור לגוף שהיה להן קודם:

  A growing number of women are undergoing mommy makeovers – plastic surgery procedures that restore their post-pregnancy bodies (WebMD)

דומה אך שונה הוא ה-Cougar Lift, ניתוח קוסמטי שנשים מבוגרות יותר עוברות כדי להגדיל לכאורה את סיכוייהן לצאת עם גברים צעירים:

חרף הכתבות, המאמרים, הסטטוסים ורשימות הטיפים המאיימים להטביע אותנו מכל עבר, רבים מאתנו אינם אלא מִשתַּמטֵי סלט, salad dodgers, אנשים שמתנזרים ממזון בריא, שאורח חייהם יוֹשְבָני והם סובלים, או עלולים לסבול בהמשך החיים, ממחלת הישיבה

 

הביטוי הפיל בחדר ותיק למדי באנגלית.

המהדורה המקוונת של ה-OED אמנם הכניסה אותו רק בשנת 2006, אך המילון מביא ציטוט מה"ניו יורק טיימס" משנת 1959 ובו נכתב שנושא המימון של בתי הספר נהיה בעייתי יותר ויותר, ממש כמו פיל בחדר. המובן היום שונה מעט, והפיל בחדר נוגע יותר לעניינים שנויים במחלוקת, לסוגיה בעייתית שהכול מודעים אליה אך שוררת איזו הסכמה שבשתיקה שלא מדברים על הנושא, מאחר שהוא מעורר מבוכה פוליטית או חברתית. כפי שמפורט ברשומה ב-English Language Blog, השימוש באידיום הזה, בעיקר באנגלית אמריקאית ובעיקר בדיבור, גדל פי חמישים בשני העשורים האחרונים וכבר הפך לקלישאה. הוא אף חדר לעוד שפות אירופיות: הולנדית (de olifant in de kamer), פינית (elefantti huoneessa),
צרפתית (l’éléphant dans la pièce) וגם גרמנית, הונגרית, שוודית, רומנית ועוד.
הפיל שבחדר גם "עשה עלייה". לדוגמה:
"ההסכם המתגבש: לא מדברים על הפיל בחדר. 'ניו יורק טיימס' דיווח על אודות פרטי ההסכם שעתיד להיחתם בז'נבה ובמרכזו התחייבות איראנית לנטרל את מאגר האורניום המועשר עד 20% שברשותה. ההתמקדות בסוגיית ההעשרה היא חדשות רעות לישראל שכן היא לא יותר חשובה מנושא פיתוח ראשי הנפץ, הכור באראק והפיקוח של סבא"א" (YNET, 23.11.2013).

בשנת 2006 לקח בנקסי, שם העט של אמן גרפיטי ואקטיביסט פוליטי אנגלי, פילה אמתית, צבע אותה כך שתיראה כמו טפט, העמיד אותה בתוך סלון והציג אותה בתערוכה בלוס אנג'לס. למיצג הוא קרא Elephant in the Room. הוא עורר ביקורת חריפה, ופעילים למען זכויות בעלי חיים דרשו להוריד את התערוכה בטענה שהיא מעודדת התעללות בבעלי חיים ומעבירה מסר שיחס מחפיר לחיות מוּתר בשם האמנות. הבעלים של תאי, הפילה, התעקש שלא הייתה התעללות, שתאי בת ה-38 נצבעה בצבעים לא רעילים, שהיא כבר הופיעה בסרטים רבים ורגילה אפוא לכל ההמולה. המיצג היה אמור להיות מטפורה לעוני העולמי שרוב מדינות העולם מתעלמות ממנו, או כפי שנכתב בעלון שחולק למבקרים בתערוכה: "יש פיל בחדר, בעיה שאנו מתעלמים ממנה – מיליארדי אנשים בעולם חיים בתנאי עוני" (התמונה והכתבה מפה, וראו גם פה).

להבדיל, ב-2010 יצא לאור ספר המבקש לפוגג את השנאה הרווחת למתמטיקה בקרב תלמידים, והוא נקרא The Elephant in the Classroom: Helping Children Learn and Love Maths.

ומה עושים כשהוא כבר שם, הפיל, בתוך החדר? אפשר לפרק אותו, לעשות לו "דה-אלפנטיזציה" –
de-elephantify, כלומר לדבר על הנושא שהכול סירבו להכיר בו או להתייחס אליו עד כה (de-elephant).

המופע הראשון של הפיל בעברית הוא במשנה, במסכת כלאיים פרק ח: "שור בר, מין בהמה; רבי יוסי אומר, מין חיה.  הכלב, מין חיה; רבי מאיר אומר, מין בהמה.  החזיר, מין בהמה.  והערוד, מין חיה.  הפיל והקוף, מין חיה.  ואדם מותר בכולן לחרוש ולמשוך".
המילה פיל מקורה מן הארמית – פילא. באכדית: pilu ו-piru. במסכת בבא מציעא (לח) אנו מוצאים את הביטוי העברי הראשון עם פיל – אולי אבי אבותיו של הפיל בחדר:
מְעַיְּלִין פִּילָא בְּקוּפָא דְּמַחֲטָא, שמשמעו בארמית הִכְנִיס פִּיל בְּקוּף הַמַּחַט (עיוּל = הכנסה, קוּף המחט = החור שמשחילים דרכו חוט [או פיל במקרה שלנו]), קרי: "יישב דברים בדוחק, באופן שאינו מסתבר" (מילון אבן שושן); "הוכיח את דעתו על ידי פלפול דברים בלתי אפשריים וחסרי היגיון" (מילון ניבים מקוון של נעמן אופיר, ניבונכון).

 

[התמונות באדיבות אוסף הפילים הגדול של ציפי אילון, הידועה גם בכינויה אימא]

יש עוד כמה ניבים פיליים שלא שאלנו מן האנגלית: עור של פיל (בדרך כלל מחמאה לתיאור אדם חזק או משמש כהוראה של מצב רצוי, למשל: צריך לגדל עור של פיל), הפך זבוב לפיל (ניפח עניין פעוט. מיידיש או מרוסית), עושה מפּוֹל פיל וּמִפִּיל פּוֹל (פּוֹל הוא כמובן הקטנית שאנחנו נוהגים לכנות פוּל). ביטוי זה הופיע לראשונה בתשובות שכתב רבי יהודה אריה ממודינא (1648-1571) ופירושו "כינוי הֲלָצי למי שנוהג בדרך של פלפול חריף" (מילון אבן שושן).
עגנון השתמש בביטוי הזה בסמוך ונראה:
בעלי פלפול העושים מפול פיל ומפיל פול .
במסכת שבת בתלמוד אנו מוצאים גם את הביטוי אֵימַת יַתּוּשׁ עַל הַפִּיל. זו אחת מחמש אֵימות: אֵימַת חַלָּשׁ עַל גִּבּוֹר, אֵימַת מַפְגִּיעַ [חַיָּה קְטַנָּה] עַל הָאֲרִי, אֵימַת יַתּוּשׁ עַל הַפִּיל, אֵימַת סְמָמִית עַל הָעַקְרָב, אֵימַת סְנוּנִית עַל הַנֶּשֶׁר, אֵימַת כִּילְבִּית [מִין דָּג קָטָן] עַל לִוְיָתָן (ניבונכון).

נוסף על "הפיל שבחדר" יש צירופים הרווחים בכמה שפות. זיכרון של פיל מבוסס כמובן על תכונה אמתית של היונק. אנחנו משתמשים בביטוי פיל לבן, כדי לתאר משהו שאין לנו צורך בו: "שֵם לנכס גדול שנרכש בדמים מרובים ותועלתו מפוקפקת או שהתברר כי אינו רצוי, אך קשה להיפטר ממנו" (מילון אבן שושן). מקור הביטוי מעניין.
פילים לבנים נחשבו לקדושים בתאילנד ובמדינות אחרות באסיה. תחזוקתם הייתה יקרה מאוד, מאחר שהאכילו אותם באוכל מיוחד והיה אסור להשתמש בהם לעבודה. כשמלך תאילנד רצה להעניש כפיף או יריב, הוא נהג להעניק לו פיל לבן. ברוב המקרים המתנה הייתה מרוששת את המקבל.

"לראות את הפיל" – seeing the elephant – הוא ככל הנראה אידיום שמקורו בנהייה של האמריקאים אחר החיה המיסטית, האקזוטית, שבדרך כלל ראו רק בקרקס. בשנת 1884 נבנה בקוני איילנד מלון עצום ממדים בצורת פיל – Elephantine Colossus.

בשלב די מוקדם חדל המלון לשמש בתפקידו המקורי והוסב לבית זונות, עד שעלה באש בשנת 1896. במהלך המאה התשע עשרה שימש הביטוי seeing the elephant לשון נקייה לביקור במוסדות מפוקפקים. לדוגמה: על תמונה של רובע החלונות האדומים בקולורדו מסביבות 1890 מופיע הכיתוב:
The Row, Cripple Creek: a part of town where everybody goes to see the elephant.

אחד הפילים הכי מפורסמים הוא פילנפיל מפו הדב. פילנפיל הוא התרגום העברי ל-Heffalump – מילה שאמורה לדמות את הדרך שבה ילדים מבטאים elephant. פו הדב וחזרזיר חופרים מלכודת לפילנפיל, אך נלכדים בה בעצמם.

"לא התכוונתי," אמר פו בקול מלא חרטה.
"לא התכוונתי להיות מתחת," אמר חזרזיר בצער.
"אבל עכשיו אני בסדר, פו, ואני כל כך שמח שזה היית אתה. […] אתה חושב שאנחנו במלכודת?"
פו לא חשב על זה קודם בכלל, אבל עכשיו הנהן. כי פתאום נזכר איך הוא וחזרזיר חפרו פעם מלכודת פּוּ לפילנפילים, וניחש מה קרה. הוא וחזרזיר נפלו לתוך מלכודת פילנפילים לדובֵּי פּוּ. זה מה שזה.
(הבית בקרן פו, בתרגום אבירמה גולן, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2010, עמ' 44.) 

"מלכודת פילנפיל", heffalump trap, לא בשימוש נרחב במיוחד אמנם, היא ביטוי למצבים של מלכוד עצמי. למשל, כותרת ב"אקונומיסט": Avoiding the heffalump trap: As the climate warms, conservationists might consider looking to the past to protect the future.

ועכשיו לכמה פילים עבריים…  וראשית לפיל לא ספרותי, אבל חינני, והוא הלוגו של מפעל המברשות הקיבוצי הוותיק, המברשת רוחמה:

וכמה פילים ספרותיים:
* פיל פילון (מרדכי זעירא) שלא מיהר ללמוד ללכת, עד שחזר אביו הביתה ומרוב בהלה החל הקטן לצעוד (חכה, חכה שאבא יבוא הביתה…):
אך הסוף היה מבהיל
בא הביתה אבא פיל
פיל פילון נבהל מאוד
ומיד התחיל לצעוד

* ספר הפילפילים של אלונה פרנקל – ספר חינני אך דידקטי לחובבי נפתלי והסיר שרוצים להכין ילד או ילדה להולדת אחות או אח.
* עליקמא – שכונה "כושון" הרבה לפני עידן התקינות הפוליטית (מרים ברטוב, 1948) – הוא ילד שרוכב על פיל, עוזר לאמו ומסתבך בשלל צרות (למאמר ב"הארץ" על הספר ועל השימוש במילה "כושון" ראו כאן):
שלום ילדים, זה עליקמא, עליז ושמח, יודעים אתם למה? ראשית, הוא כושון, ושנית שחרחרון, ושלישית הוא יודע לרכב על פילון.

* ובפברואר כדאי לקנות פילים של יואל הופמן (האיורים של כרמי גל). בתמונה דוגמית מהגרפיטי שהופיע בכל מיני מקומות בירושלים אחרי פרסום הספר ב-1988.

 

ולסיום, חידה ספרותית: באיזה ספר מסדֵר הגיבור המלבב אך הכפייתי משהו את ספריו לפי סדר אלפביתי של שמות הספרים והודות לסידור זה, שוכנים אצלו הבייבל (הביבליה / התנ"ך / כתבי הקודש) והפיל בבר זה לצד זה?

מילת השנה של מילוני אוקספורד היא כידוע "סלפי". מילת השנה לא חייבת להיות חדשה, אבל היא צריכה להיות בולטת במיוחד, והשנה החברים באוקספורד הצביעו בעדה פה אחד – עניין נדיר למדי, כפי שצוות המילון מסביר (ראו פה).

אם האפיפיור כבר צילם סלפי אז באמת אין מנוס.

מלבד העניין האפיפיורי, ואנחנו תומכים באפיפיור פורץ הדרך ומכתיב הטרנדים שבזכותו אולי ינשבו סוף סוף רוחות חדשות בכל מה שקשור ליחסה של הכנסייה הקתולית להומוסקסואליות, סלפי מבטא כמובן איזה צייטגייסט נרקיסיסטי ולא מחמיא במיוחד.

[Photo: AP]

המונח סלפי הוא קרקע פורייה מבחינה לשונית, וכבר יש לנו helfie (תמונה של השיער), welfie (תמונה של עצמנו עושים כושר – workout selfie) וגם shelfie (כוננית הספרים של ה"סלפי") ועוד מילים רבות וחיוניות שלא ברור איך הסתדרנו בלעדיהן עד כה…

ובעברית כבר נעשו כמה ניסיונות למצוא מקבילה לסלפי. "עברית קשה שפה" בפייסבוק מציעה את "עצמוּש", ראו כאן, וב"דורבנות" מציעים את תלְצוּמי – ראו כאן.

***

הרבה מהמילים שנכנסו השנה למילוני אוקספורד הם הלחמים, למשל fatberg – המורכבת מ-fat ומהסיומת של iceberg, ומשמעה תערובת של שומן, מגבונים חד-פעמיים ופסולת אחרת שסותמת את הביוב (מונח, שאנחנו, דרך אגב, לא זקוקים לו – כי לנו יש ג'יפה!), כפי שהתריעה כותרת ב"גרדיאן":

Fatberg ahead! How London was saved from a 15-tonne ball of grease
(למאמר לחצו כאן).

עוד הלחם שנכנס למילוני אוקספורד השנה הוא "פוֹהוֹק" – (faux – מזויף + mohawk) שזה בעצם מוהוק לשמרנים. במקום לגלח את השיער משני הצדדים, רק מרימים קצת את מרכז הרעמה.

מוהוק מקורי:

Dad dancing – סגנון ריקוד מגושם משהו המאפיין גברים שעברו את גיל ארבעים. דוגמה לשימוש:

For optimum embarrassment of offspring, dad dancing is best performed to REM’s Shiny Happy People.

Jorts – שילוב של ג'ינס ושורטס.

קיצורים משפחתיים שנהיו פופולריים הם FIL, MIL, BIL ו-SIL (גיסי, חמותי, חמי וגיסתי).

Binge watch – התופעה ההולכת וצוברת תאוצה של צפייה מרתונית, או הילולת צפייה, בכמה פרקים בבת אחת של סדרת טלוויזיה. לחכות שבוע שלם לפרק הבא בסדרה, כפי שנאלצנו לעשות בעבר, זה כבר מזמן פאסה.

גם בעברית היו לאקדמיה כמה חידושים מוצלחים במיוחד השנה. אני מאוד אוהבת את בורחנות (מסוף 2012 ליתר דיוק), מונח עברי לאסקפיזם; את אוץ לב (כחובבת "האוס", מונח עברי חדש ל-tachycardia); ואת שלוֹמוּת, מילה שכבר השתמשתי בה כמה פעמים בתרגומים, והיא המונח העברי ל-wellness.

לסיום, שנה טובה כי YOLO (מ-2012 אמנם, אבל אימצנו בחום) – you only live once.

[לרשומות סוף שנה של 2012 בבלוג הזה, ראו פה ופה.]